הפסקת אש זמנית נקבעה לראשונה באפריל 2026, על רקע עימות רחב יותר שכלל את ארצות הברית, איראן וגורמים אזוריים. שביתת הנשק, שתווכה בסיוע פקיסטן, עצרה את פעולות האיבה המיידיות ופתחה ערוץ דיפלומטי בין וושינגטון לטהראן.
מאז, השיחות התמקדו פחות בהסכם שלום סופי ויותר בהארכת הפסקת האש מספיק זמן כדי לנהל משא ומתן על מסגרת רחבה יותר, במיוחד סביב תוכנית הגרעין האיראנית והביטחון הימי במפרץ הפרסי.
דיווחים מצביעים כעת על כך שהמגשרים מאמינים ששני הצדדים קרובים להסכמה על הארכה של 60 יום בליווי מזכר הבנות שיתאר את השלב הבא של השיחות.
למרות שהפרטים נותרים לא רשמיים, דיווחים מגורמים המעודכנים במשא ומתן מתארים מספר מרכיבים מרכזיים.
אחד ההוראות המרכזיות תהיה פתיחה מחודשת מדורגת של מיצרי הורמוז, נתיב מים אסטרטגי שדרכו עובר חלק גדול ממשלוחי הנפט העולמיים.
המצרים הופרעו למעשה במהלך הסכסוך, כאשר שני הצדדים הטילו הגבלות ימיות ומצור. השבת חופש השיט היא אפוא בראש סדר העדיפויות של וושינגטון ובעלות בריתה.
הפשרה המדווחת כוללת פתיחה מחדש של נתיבי השיט באופן הדרגתי כחלק מהארכת הפסקת האש, במקום לפתור את הסוגיה מיד בהסכם שלום סופי.
יסוד מרכזי נוסף הוא פתיחת דיונים על מה לעשות עם המאגר האיראני של אורניום מועשר במידה גבוהה (HEU).
האפשרויות הנדונות כוללות:
דיונים אלו יהוו ככל הנראה חלק ממסגרת משא ומתן רחבה יותר על תוכנית הגרעין האיראנית.
עם זאת, סוגיית האורניום נותרה אחת המחלוקות הגדולות ביותר, כאשר גורמים אמריקאים מתעקשים שאיראן לא יכולה להחזיק בחומר הניתן לשימוש לנשק גרעיני, בעוד שמנהיגים איראנים מתנגדים לדרישות לוותר על יכולות ההעשרה שלהם.
בתמורה לצעדים איראניים בנושא ביטחון ימי וגרעין, וושינגטון עשויה להציע הקלה כלכלית מוגבלת, על פי דיווחים על העסקה המוצעת.
צעדים פוטנציאליים כוללים:
דיווחים מסוימים מצביעים על כך ששחרור חלקים מהכספים הקפואים של איראן עלול להתרחש בשלבים אם הפסקת האש תישמר.
עם זאת, דיווחים איראניים טוענים שטהראן סבורה שההצעות האמריקאיות הנוכחיות עדיין חסרות את הוויתורים ה"מוחשיים" שהיא רוצה בטרם תעשה ויתורים משמעותיים.
פקיסטן מילאה את התפקיד הבולט ביותר כמתווכת במשא ומתן, אירחה שיחות וסייעה בהעברת הצעות בין וושינגטון לטהראן.
גורמים אזוריים אחרים – כולל מדינות המפרץ כמו קטאר, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות – פעלו על פי הדיווחים מאחורי הקלעים כדי לעודד דה-אסקלציה ולמנוע מלחמה אזורית רחבה יותר.
מגעים דיפלומטיים ותיווך דילוגים ממדינות אלו סייעו לצמצם פערים ולהמשיך את המשא ומתן לקראת הסכם זמני.
למרות ההתקדמות המדווחת, מספר סוגיות נותרות לא פתורות וגרמו שוב ושוב לתקיעת המשא ומתן.
וושינגטון רואה בפתיחת המיצרים מחדש תנאי שאינו נתון למשא ומתן בשל חשיבותו הכלכלית העולמית, בעוד שאיראן השתמשה בשליטה בנתיב המים כקלף מיקוח במשא ומתן.
העמדה האמריקאית מדגישה את הצורך בחיסול או העברה של האורניום המועשר במידה גבוהה של איראן, בעוד שגורמים איראניים טוענים כי למדינה הזכות לקיים תוכנית גרעין.
איראן רוצה הקלה משמעותית בסנקציות וגישה למיליארדי דולרים בכספים קפואים, אך המשא ומתן האמריקאי אותת עד כה על ויתורים כלכליים מדורגים או חלקיים המותנים בצעדים איראניים בעסקה.
מחלוקת נוספת היא האם יש לפתור סוגיות גרעיניות באופן מיידי או שניתן לדחותן לשלבי משא ומתן מאוחרים יותר לאחר שהארכת הפסקת האש תיכנס לתוקף.
הדיפלומטיה מתנהלת תחת האיום שפעולות איבה עלולות להתחדש במהירות אם השיחות ייכשלו. דיווחים מצביעים על כך שארצות הברית שקלה תקיפות חדשות נגד מטרות איראניות אם המשא ומתן יקרוס, מה שמוסיף דחיפות למאמצי התיווך.
במקביל, גורמים רשמיים ציינו כי קיומו של משא ומתן רציני הוא אחת הסיבות לכך שההסלמה הצבאית נדחתה כל עוד השיחות נמשכות.
גם אם ההארכה המוצעת תסוכם סופית, היא תהיה רק צעד זמני לקראת הסדר דיפלומטי רחב יותר.
המסגרת המדווחת מציעה גישה מדורגת: ייצוב המצב, פתיחה מחדש של נתיבי סחר ימיים, ותחילת משא ומתן מובנה על תוכנית הגרעין האיראנית וסוגיות ביטחון אזוריות.
האם ניתן יהיה לפתור את הסוגיות העמוקות יותר נותר לא ברור. לעת עתה, ההארכה ל-60 יום נתפסת פחות כהסכם סופי ויותר כגשר דיפלומטי שביר שנועד למנוע מהסכסוך להתלקח מחדש, בזמן שהמשא ומתן מנסה להתמודד עם השאלות הקשות ביותר.