המכתב בכוונה אינו קורא להקפאת אימון מודלי AI, ואינו מציע כלי מדיניות ספציפיים כמו מיסים, תוכניות הסבה מקצועית או חוקי בטיחות . הוא מנוסח כהצהרת קונצנזוס של הממסד הכלכלי הקוראת להיערכות, לא לבהלה.
1. הטיה גיאוגרפית של רשימת החתומים
בדיקת רשימת החתומים באתר wemustactnow.ai חושפת ריכוז גיאוגרפי בולט. כארבע חמישיות מהחתומים הם מארצות הברית וקנדה, וכמעט כל השאר מאירופה . בולט במיוחד: אף חתום אחד אינו מסין — מדינה שאחראית לכמחצית מפיתוח מודלי הבינה המלאכותית המתקדמים בעולם, ובעלת אחד משיעורי האימוץ המהירים ביותר של AI
.
היעדר זה עורר ביקורת נוקבת. מאמר דעה בעיתון South China Morning Post (26 ביולי 2026), תחת הכותרת "המערב דן בעתיד של AI כשאר חצי העולם נעדר", טוען כי כל דיון משמעותי על ההשפעה הכלכלית הגלובלית של AI חייב לכלול את סין, שם הניסוי ה-AI פועל במהירות ובקנה מידה גדולים יותר ועם תוצאות שונות . הכותב מציין כי בכך שהמכתב לא כולל את סין, הגישה שלו לשינוי כלכלי עולמי מוציאה למעשה חצי מעולם ה-AI
.
2. חוסר בהצעות מדיניות קונקרטיות
פרשנים ציינו כי אורכו של המכתב (88 מילים) ומבנהו (ארבעה משפטים) — אם כי רחבים בכוונה כדי למשוך קואליציה רחבה — אינם מציעים כלי מדיניות ספציפיים כמו מיסים, תוכניות הסבה, ביקורות מודלים או חקיקת בטיחות . הפודקאסט של מכון קאטו (30 ביולי 2026) העלה את השאלה האם קריאה כה מעורפלת לפעולה יכולה באמת להשפיע על מדיניות
.
3. היעדר רגולציה מחייבת למרות אזהרות קודמות
מבקרים מצביעים על כך שמכתבי אזהרה מרכזיים בנושא AI מאז 2023 ביקשו מממשלות להסדיר את התחום, אך אף אחד מהם לא הוביל לחוק מחייב . זה מעלה את השאלה האם "חייבים לפעול עכשיו" יסבול מאותו גורל — יצירת כותרות אך ללא שינוי מוסדי
.
4. גיוון אידיאולוגי כאות מעורב
בעוד המכתב כולל כלכלנים בולטים מכל הקשת הפוליטית (מזוכי נובל שמאלנים כמו פול קרוגמן וג'וזף שטיגליץ ועד לדמויות ליברטריאניות כמו טיילר קואן), כמה משקיפים במכון קאטו מציעים שגיוון אידיאולוגי זה משקף את העמימות של המכתב ולא קונצנזוס אמיתי על פתרונות .
הטיעון המרכזי של המכתב — ששיבוש כלכלי מונחה AI עלול להיות גדול ומהיר יותר מכל שינוי טכנולוגי קודם, ושהמוסדות לא מוכנים — נתפס כחשוב ובזמן. עם זאת, ההדרה הגיאוגרפית של סין היא הביקורת הבולטת ביותר, הפוגעת בטענת המכתב שהוא מייצג שינוי כלכלי עולמי אמיתי. בשילוב עם היעדר הצעות מדיניות קונקרטיות, המכתב תואר כקריאה "כל הידיים על הסיפון" בעלת כוונות טובות אך לא שלמה, שמותירה את השאלות הקשות ביותר ללא מענה .