קמפיין מונדיאל 2026 של איראן מוחזק כבן ערובה בסכסוך ויזות ועימות מתוכנן

צעדי הנגד הללו אינם בגדר ספקולציה. באותו יום בלוס אנג'לס, מפגינים התאספו עם תמונות של ספורטאים איראנים לשעבר, וקראו לפיפ"א להשעות או להרחיק את איראן כליל, תוך ציטוט "מעורבות המשטר בספורט" . אזהרתה של איראן היא מהלומה מקדימה כנגד אותן הפגנות, מחשש שהן יגלשו אל תוך האצטדיונים.

משבר הוויזות: 15 אנשי משלחת נחסמו

במקביל לאיום המחאה, מתחולל משבר לוגיסטי ששינה מן היסוד את האופן שבו תתחרה איראן. מחלקת המדינה האמריקאית דחתה ויזות ל"חברי מפתח ניהוליים ומנהלתיים" במשלחת האיראנית . רשת השידור הממלכתית של איראן, IRIB, דיווחה כי 15 אנשי צוות אימון, מינהלה וניהול הושפעו מכך , לצד 13 עד 14 נוספים שדווחו במקורות אחרים .

בין החסומים היו בכירים כמו הדאייט מומבני, מזכ"ל התאחדות הכדורגל, מהדי מוחמד נבי, סגן יו"ר ההתאחדות, ומנהל התקשורת מוחסן מוטמדקיה . בעוד השחקנים עצמם קיבלו ויזות ממש לפני שעזבו את מחנה האימונים בטורקיה, היעדרותה של מעטפת התמיכה המרכזית חייבה שינוי תוכניות דרסטי.

התאחדות הכדורגל האיראנית האשימה רשמית את ארה"ב ב"התנהגות נקמנית" ו"יחס מפלה" . כתגובה, בסיס הבית של הקבוצה כולו נקרע מתוכניותיו המקוריות. המחנה שתוכנן בטוסון, אריזונה, ננטש, ומקסיקו התערבה והציעה מקלט בטיחואנה, ממש מעבר לגבול מקליפורניה .

מחנה אימונים בצד הלא נכון של הגבול

סגל איראן הגיע לטיחואנה ב-7 ביוני 2026, לאחר שהות של כמעט שלושה שבועות במחנה אימונים בטורקיה, שם ניצלו את הזמן להגשת בקשות לויזות לארה"ב, מקסיקו וקנדה . מכאן ואילך, הקבוצה תישאר מבוססת במקסיקו ותיכנס לארצות הברית רק ​​ביום שלפני כל משחק .

הטלאי הלוגיסטי הזה הוא חסר תקדים. ארה"ב למעשה אסרה על המשלחת לשהות לילה על אדמתה . מעבר לכך, הוטל איסור גורף על אוהדים מאיראן לנסוע למונדיאל, והקצאת הכרטיסים של איראן למשחקי שלב הבתים שלה בוטלה .

המגן אחסאן חאג'סאפי מתח ביקורת פומבית על פיפ"א על כך שלא הצליחה להתערב ביעילות, ואמר לכתבים: "אנחנו מתוסכלים" . העיתון "גרדיאן" דיווח כי חרף דיפלומטיה קדחתנית של הרגע האחרון מצד שליחים אמריקאים וטורקים, צוות התמיכה נותר בלימבו .

כדורגל כ"תחרות של כוח רך"

הרקע לכל אלה הוא העובדה הייחודית שלראשונה בתולדות המונדיאל, מדינה מארחת מאכלסת נבחרת שהיא נמצאת איתה בעימות צבאי גלוי . מצב זה הפך את הטורניר מאירוע ספורטיבי למה שמומחים מתארים כ"תחרות של כוח רך" .

המשלחת האיראנית נאלצת לנווט בנוף שבו תקנות ספורט, ביטחון לאומי ודיני הגירה מתנגשים זה בזה. המצב נותר נפיץ, כאשר האולטימטום של איראן מכין תרחיש של נטישה אפשרית, בעוד שהשימוש של ממשלת ארה"ב בויזות כנשק מעצב מחדש את הכנות הקבוצה בזמן אמת. בעוד העולם מביט, נותרת השאלה: האם נבחרת כדורגל יכולה לשחק דרך מלחמת צללים, או שמא המתחים הגיאופוליטיים ידחקו סופית את המשחק אל מעבר לקו החוץ?