מספר בכורות הפכו במהירות למוקד השיח בסוף הפסטיבל.
'Paper Tiger' של ג'יימס גריי. דרמת הפשע, בכיכובם של אדם דרייבר ומיילס טלר, זכתה לאחת התגובות הנלהבות ביותר בפסטיבל, עם דיווחים על מחיאות כפיים סוחפות שנמשכו בין שבע לעשר דקות בהקרנת הבכורה. קבלת הפנים החמה הזו הכניסה את הסרט מיד למרכז שיח הפרסים.
'Fatherland' של פאוול פאבליקובסקי. סרטו האחרון של הבמאי זוכה האוסקר (על 'מלחמה קרה') הוקרן גם הוא בתחרות הראשית ומשך תשומת לב ביקורתית משמעותית כאחד מהסרטים היוקרתיים של השנה.
'Minotaur' של אנדריי זוויאגינצב. הבמאי הרוסי שב לתחרות קאן עם סרטו החדש, וחיזק את הדגש של הפסטיבל על יוצרים בינלאומיים מוערכים.
יחד, סרטים אלה הגדירו את השיח סביב הישורת האחרונה של התחרות.
בעוד שמרוץ דקל הזהב תפס את הכותרות הראשיות, מספר סרטים במדורים המקבילים יצרו באז משלהם.
'Teenage Sex and Death at Camp Miasma'. סרט האימה הסאטירי של ג'יין שונברון הוקרן כסרט הפתיחה של מדור 'Un Certain Regard' והפך במהירות לאחת מהתגליות המדוברות ביותר של הפסטיבל. מבקרים שיבחו את הגישה החדשנית שלו לז'אנר האימה, כמו גם את הפרשנות שלו על זהות ומסורות קולנועיות.
'Club Kid'. סרט הביכורים של ג'ורדן פירסטמן משך אף הוא תשומת לב במדור 'Un Certain Regard', כשסיקור הפסטיבל הדגיש את הסרט במהלך ההקרנות באמצע השבוע.
כותרים אלה חיזקו את המוניטין של קאן כמשק פתיחה לקולות חדשים וייחודיים, לצד במאים מבוססים.
פרס Un Certain Regard, המוענק לסרטים בולטים מהמדור המוקדש לגילויים קולנועיים, הוענק לסרט 'Everytime' בבימויה של סנדרה וולנר.
במדור הוקרנו 19 סרטים בסך הכל, כולל מספר סרטי ביכורים שהתחרו גם על פרס מצלמת הזהב (Caméra d'Or), פרס קאן לסרט הביכורים הטוב ביותר.
מעבר לשטיח האדום, הצד העסקי של קאן היה חזק במיוחד ב-2026. שוק הסרטים (Marché du Film), זירת המסחר של הפסטיבל, ריכז יותר מ-16,000 אנשי מקצוע בתחום הקולנוע מיותר מ-140 מדינות, מה שהפך אותו לאחת המהדורות הגדולות ביותר אי פעם.
הנוכחות התעשייתית המסיבית הזו חיזקה את תפקידו הכפול של קאן כאירוע תרבותי מצד אחד, וכשוק הסרטים המשפיע בעולם מצד שני, שם פרויקטים ממומנים, נמכרים ומושקים לקהלים בינלאומיים.
בראש חבר השופטים הראשי של התחרות עמד הבמאי הדרום קוריאני פארק צ'אן-ווק. לצידו כיהנו חברי הפאנל: השחקנים והבמאים דמי מור, רות נגה, קלואי ז'או, לורה ואנדל, דייגו סספדס, איסאך דה בנקולה, פול לאברטי וסטלאן סקארסגארד.
עם קבוצה כה מגוונת של אמנים ששפטו את התחרות, ובהיעדר קונצנזוס ברור בקרב המבקרים, השעות האחרונות לפני טקס הסיום נשאו תחושת אי-ודאות נדירה. בפסטיבל גדוש בקולנוע אומנותי שאפתני ובתגליות פורצות דרך, דקל הזהב של 2026 נותר אחד הקשים ביותר לחיזוי מזה שנים.