אל ניניו חזק במיוחד בדרך: כך הוא עשוי להשפיע על חורף 2026–27 בארה״ב

השורה התחתונה של התחזית

המרכז לחיזוי אקלים של NOAA, הסוכנות הפדרלית האמריקאית לאוקיינוסים ולאטמוספרה, מתאר את אל ניניו כאירוע שמתחזק במהירות. לפי העדכון מאוגוסט 2026, קיימת הסתברות של יותר מ־90% לכך שהוא יגיע לקטגוריית «חזקה מאוד» במהלך סתיו וחורף 2026–27 בחצי הכדור הצפוני. NOAA מעניקה גם הסתברות של 97% לכך שהתופעה תימשך עד תחילת האביב של 2027.

זהו אות אקלימי עונתי משמעותי, אבל לא הכרזה על שיא היסטורי ודאי. NOAA מעריכה כי בתקופה אוקטובר–דצמבר 2026 יש סיכוי של 69% לאירוע היסטורי, כלומר כזה שיעבור בעוצמתו את אירועי אל ניניו הקודמים שנמדדו מאז 1950 לפי מדד האוקיינוס התלת־חודשי היחסי.

מה NOAA באמת צופה?

אל ניניו כבר נוכח: טמפרטורות פני הים במרכז ובמזרח האוקיינוס השקט המשווני גבוהות מהממוצע. בעדכון אוגוסט דיווחה NOAA על חריגות של יותר מ־2 מעלות צלזיוס במזרח האזור המשווני.

התחזית צופה התחזקות נוספת עד סוף 2026 והמשך של האירוע אל תוך תחילת האביב של 2027. חשוב להבדיל בין קטגוריית העוצמה של האירוע לבין שיא טמפרטורה מסוים: «חזקה מאוד» היא קטגוריה בתחזית הסתברותית, ולא התחייבות לכך שהטמפרטורה תעבור 3 מעלות צלזיוס.

בחומר מוקדם יותר של NOAA הוערך הסיכוי לאירוע «חזקה מאוד» בחודשים אוקטובר–דצמבר ב־81%; העדכון החדש מאוגוסט מעלה את ההסתברות הרחבה יותר לסתיו ולחורף אל מעל 90%. הסתברויות כאלה עשויות להשתנות עם הצטברות תצפיות ועדכון המודלים, ולכן יש לתת עדיפות לעדכון הרשמי העדכני ביותר.

האות המרכזי בצפון אמריקה: דרום רטוב יותר וצפון חם יותר

אל ניניו משנה את המיקום ואת העוצמה של זרם הסילון מעל האוקיינוס השקט — זרם אוויר מהיר בגובה רב שמכוון את מסלולי הסערות. מבחינה היסטורית, התבנית נוטה להגדיל את הסיכוי לתנאים רטובים יותר בדרום ארה״ב ובחלקים מהמערב, בעוד שבאזורים צפוניים רבים נרשמים תנאים חמים ויבשים יותר מהממוצע.

בשבעת אירועי אל ניניו החזקים ביותר מאז 1950, תנאים רטובים מהממוצע הופיעו במיוחד לאורך החוף המערבי וברצועה הדרומית של ארה״ב, כולל בדרום־מזרח. עם זאת, מדובר בנטייה עונתית — לא בהבטחה שכל חודש או כל סערה יתנהגו באותה צורה.

חורף רטוב לא בהכרח אומר יותר שלג

עונה סוערת וגשומה יותר עשויה להביא שלג רב להרים בחלקים מקליפורניה, יוטה וקולורדו, כאשר הטמפרטורות נשארות נמוכות מספיק — בעיקר בגבהים משמעותיים. אבל תחזית למשקעים אינה זהה לתחזית של שלג. אוויר חם יכול להפוך שלג בגבהים נמוכים ובינוניים לגשם, ופרופיל הטמפרטורה של סערה בודדת יקבע אם יירדו שלג, גשם או תערובת של השניים.

המפה הספציפית שמציגה נטייה לשלג מעל הממוצע בדרום־מערב ארה״ב ולשלג מתחת לממוצע בצפון ארה״ב וברוב קנדה פורסמה על ידי OpenSnow, ולא על ידי NOAA במסגרת התחזית הרשמית. הסיכומים ההיסטוריים של NOAA אכן מצביעים על ירידה בשלג בכמה אזורים צפוניים בתקופות של אל ניניו, ובהם חלקים מהרי הרוקי הצפוניים, מצפון־מערב ארה״ב וממערב קנדה.

לכן, הפרשנות הזהירה ביותר היא נטייה אזורית בדפוסי השלג, ולא תחזית ודאית למדינה, לעיר או לאתר סקי מסוים.

קליפורניה: יותר משקעים — וגם יותר סיכונים

אל ניניו חזק עשוי לתמוך במסלול סערות פעיל יותר לעבר דרום ומערב ארה״ב. ניתוחים היסטוריים של NOAA קושרים בין שנות אל ניניו לבין מספר גבוה יותר של ימים עם משקעים עזים וזרימות גבוהות במערב ארה״ב, במיוחד בדרום־מערב.

עבור קליפורניה, המשמעות יכולה להיות גם משקעים חיוניים ושלג בגבהים הגבוהים וגם סיכון מוגבר לגשמים הרסניים, נגר מהיר, מפולות והצפות — במיוחד אם הסערות יגיעו עם אוויר חם או יתרכזו בפרקי זמן קצרים. יישובים לאורך החוף עלולים להיחשף לסיכון נוסף כאשר גלים חזקים, מפלסי מים גבוהים וגשמים כבדים מתרחשים במקביל.

אלה סיכונים מוגברים, לא תחזית לכך שסערה אטמוספרית מסוימת או הצפה בחוף אכן יתרחשו. תחזיות עונתיות אינן יכולות לזהות חודשים מראש את הסערות הבודדות.

ומה לגבי מערבולת קוטב מוחלשת?

שיבוש או היחלשות של מערבולת הקוטב עשויים ליצור פרצי קור זמניים בחלקים מצפון אמריקה, ולגבור לפרקי זמן של ימים או שבועות על הנטייה העונתית לצפון חם יותר שמאפיינת אל ניניו. עם זאת, התחזית שסיפקה NOAA לאל ניניו אינה קובעת ששיבוש כזה יתרחש, ואל ניניו לבדו אינו קובע את עיתויו או את עוצמתו.

לכן עונת חורף שבממוצע תהיה חמה בצפון ארה״ב עדיין יכולה לכלול גלי קור חדים. תחזית עונתית אינה תחזית יומית.

ההשפעה העולמית: קיימת, אך דורשת זהירות

אל ניניו משנה לעיתים קרובות את דפוסי הגשם הרחק מצפון אמריקה. NOAA מציינת בין הקשרים העולמיים האמינים יותר ירידה במשקעים באינדונזיה ובצפון דרום אמריקה, לצד עודף משקעים בדרום־מזרח דרום אמריקה, במזרח אפריקה המשוונית ובדרום ארה״ב.

עם זאת, החומרים שנבדקו אינם תומכים בהצגת טענות ספציפיות — כגון סיום מוקדם של עונת הגשמים בווייטנאם או בצורת ודאית בפנמה, באתיופיה ובהודו — כתוצאות מבוססות של 2026–27. התנהגות המונסון המקומי, העונה הנבחנת והמבנה המדויק של אירוע אל ניניו משפיעים כולם על התוצאה.

אותה הסתייגות נדרשת גם בנוגע לעונת ההוריקנים באוקיינוס האטלנטי. אל ניניו עשוי להגביר את גזירת הרוח בגובה מעל האוקיינוס האטלנטי הטרופי, תנאי שנוטה לעכב התפתחות של חלק מהמערכות הטרופיות. אך פעילות הוריקנים תלויה גם בטמפרטורת הים, בלחות, בגלים המזרחיים מאפריקה ובגורמים נוספים. לכן מדובר בגורם שמדכא פעילות אפשרית — לא בהבטחה לעונה שקטה.

הסיכום המעשי

התמונה המבוססת ביותר היא שעונת 2026–27 צפויה לכלול אל ניניו חזק מאוד, שיימשך עד תחילת האביב, עם סיכוי גבוה יותר לתנאים רטובים בדרום ובמערב ארה״ב ולתנאים חמים יותר בחלקים נרחבים מהצפון.

ההסתייגויות חשובות לא פחות: NOAA עדיין לא אישרה אירוע שיא או פסגה מעל 3 מעלות צלזיוס. השלג ייקבע לפי גובה וטמפרטורה, שיבוש של מערבולת הקוטב אינו מבוסס בתחזית, והטענות הספציפיות בנוגע לבצורת עולמית ולעונות גשמים במדינות מסוימות נותרו לא ודאיות. בקליפורניה עשויים להופיע גם משקעים מועילים בהרים וגם סיכון מוגבר להצפות ולנזקי חוף, אם יתפתחו סערות חמות ועשירות בלחות.