מסמכי בית משפט שהותרו לפרסום בתביעת זכויות יוצרים פדרלית בינואר 2026 חשפו מבצע פנימי באנתרופיק בשם הקוד "Project Panama" שהתנהל מתחילת 2024 . מסמך תכנון פנימי הצהיר את מטרת הפרויקט: "Project Panama הוא המאמץ שלנו לסרוק בהרס את כל הספרים בעולם"
. אותו מסמך הוסיף, לפי דיווח Boston Globe: "אנחנו לא רוצים שיידעו שאנחנו עובדים על זה"
.
המבצע נועד לסרוק בהרס עד 2 מיליון ספרים תוך כחצי שנה, תוך שכירת קבלן חיצוני לביצוע העבודה . אנתרופיק הוציאה עשרות מיליוני דולרים על רכישת מיליוני ספרים פיזיים, חיתוך כריכותיהם במכונת חיתוך הידראולית, העברת הדפים בסורקים מהירים ושליחת השאריות למיחזור
. הפרויקט נוהל על ידי טום הארווי, מהנדס גוגל ספרים לשעבר
. הצעות קבלן שהוגשו לבית המשפט מצביעות על כך שהחברה ביקשה כושר סריקה של 500,000 עד 2 מיליון כרכים
. המספר המדויק נותר חסוי, אך המסמכים מתארים אותו במיליונים
.
פסק דין שימוש הוגן: שופט המחוזי הפדרלי וויליאם אלסאפ קבע שסריקת ההרס של אנתרופיק של ספרים פיזיים שנרכשו כחוק מהווה שימוש הוגן לפי דיני זכויות היוצרים. בצו שלו מיוני 2025, אלסאפ תיאר את אימון הבינה המלאכותית כ"משנה באורח קיצוני" והשווה את התהליך ל"חיסכון במקום" באמצעות המרת פורמט . פסק הדין התבסס על שלוש עובדות: אנתרופיק רכשה את הספרים כחוק, השמידה כל עותק לאחר הסריקה, ושמרה את הקבצים הדיגיטליים לשימוש פנימי ללא הפצה
.
הסדר של 1.5 מיליארד דולר: ב-20 ביולי 2026, אישר שופט פדרלי הסדר זכויות יוצרים של 1.5 מיליארד דולר בגין ספרים פיראטיים שאנתרופיק רכשה ואחסנה ללא הרשאה – מסלול נפרד מתוכנית סריקת הספרים הפיזיים . התיק חשף שלפני המעבר לרכישות חוקיות, מייסד שותף של אנתרופיק, בן מאן, הוריד באופן אישי מיליוני ספרים פיראטיים
. השופט אלסאפ קבע קו ברור: ספרים שנרכשו כחוק ונסרקו לאימון פנימי = שימוש הוגן; עותקים דיגיטליים פיראטיים = אחריות
. ההסדר כיסה למעלה מ-91% מהסופרים הזכאים, לפי אנתרופיק
.
ISBNdb, חברה שטוענת להפעיל את מאגר הספרים הגדול בעולם (למעלה מ-111 מיליון כותרים מקוטלגים), מתווכת כעת רכישות ספרים פיזיים בתפזורת עבור חברות AI . המסר של ISBNdb למעבדות AI הוא בוטה: "נתוני האימון הטובים בעולם יושבים על מדף" – והשירות שלה מסדר הזמנות הנעות בין 1,000 ל-1 מיליון ספרים לעסקה, תחת הסכמי סודיות מחמירים
.
החברה משווקת במפורש ספרים שיצאו לאור לפני 2022 כאידיאליים, שכן הם נקיים מטקסט שנוצר על ידי AI . ספרים, היא אומרת, הם "צפופים, ערוכים, סמכותיים"
. ISBNdb מודה ש**"בעיית התדמית היא אמיתית"** – קונים בדרך כלל מסרבים לחשוף איזו מעבדה הם מייצגים, ושרשרת האספקה מתוכננת להסתיר את הלקוח הסופי
. עצומה ב-Change.org הושקה בדרישה מ-ISBNdb להפסיק לתווך כותרים נדירים ואזלו מהדפוס לצורך השמדה
.
סוחרי ספרים עתיקים הולנדים מדווחים שחברות AI רוכשות ומשמידות ספרים נדירים מלפני המאה ה-19 – כולל קובצי חוק הולנדיים מהמאה ה-18 וכתבי יד לטיניים מהמאה ה-17 – במחיר הגבוה פי 3-5 ממחיר השוק . הסוחרים חוששים שעותקים ייחודיים ששרדו של יצירות אקדמיות ואזוריות נשכחות אובדים לתמיד. בניגוד לספרים בכריכה רכה בתפוצה המונית, רבים מהכותרים הללו קיימים רק בכמה עותקים בודדים ברחבי העולם
.
התהליך הוא תעשייתי: ספרים מגיעים במשטחים, מוזנים לסורקים חותכי כריכה שיכולים לעבד אלפי כרכים ביום, והשרידים הפיזיים נשלחים למיחזור – כשאין ספרייה או ארכיון שמקבלים עותק . מכיוון שהסריקה ההרסנית מתרחשת בסתר והעותקים המקוריים מושמדים, אין תיעוד ציבורי של מה שאבד, מה שהופך את ההערכה של מלוא המחיר התרבותי לבלתי אפשרית
. סוחרים וארכיונאים טוענים שחוסר השקיפות הזה הופך את הנזק לבלתי נראה ובלתי הפיך
.