היקף האפשרויות ממחיש עד כמה התהליך פשוט: לפי דיווחים, צ'אטבוט מבוסס בינה מלאכותית אפשר למשתמשים להעלות תמונות אמיתיות של נשים וילדים ולהפיק מהן תמונות מיניות מזויפות. בתוך 11 ימים בלבד נוצרו באמצעותו, לפי הדיווח, כשלושה מיליון תמונות כאלה .
המקרה שנחשף באוניברסיטת הונג קונג המחיש כיצד הפגיעה עלולה להתרחש בתוך מעגל חברתי מוכר. לפי החשדות, סטודנט למשפטים השתמש בתוכנה חינמית כדי ליצור כ־700 תמונות פורנוגרפיות ללא הסכמה של 20–30 נשים, בהן בנות כיתתו באוניברסיטה ובבית הספר היסודי, וכן מורות שלימדו אותו בבית הספר התיכון .
ה־PCPD מזהירה כי ילדים ובני נוער עלולים גם ליצור וגם להפיץ דיפ־פייקים זדוניים של בני גילם, לעיתים בלי להבין את עוצמת הפגיעה או את ההשלכות המשפטיות . במקומות אחרים דווח גם על בתי ספר שספגו איומים וסחיטה באמצעות דיפ־פייקים מיניים של תלמידים .
ילדים שנפגעו מתוכן מיני שנוצר בבינה מלאכותית עלולים לחוות השפלה, בושה, כעס, תחושת חדירה לפרטיות והאשמה עצמית. רגשות אלה עלולים להוביל למצוקה מתמשכת, להתרחקות מבית הספר ומהמשפחה ולקושי לבנות קשרים המבוססים על אמון .
במקרים מסוימים, הפגיעה עלולה להיות קשורה גם לפגיעה עצמית ולמחשבות אובדניות. כאשר התמונה מופצת בקבוצות של תלמידים או ברשתות חברתיות, הטראומה עלולה להתעצם בכל פעם שהתוכן מועבר הלאה .
בשנת 2025 הקרן Internet Watch Foundation בחנה 8,029 תמונות וסרטונים שנוצרו בבינה מלאכותית והציגה אותם כתוכן מציאותי של התעללות מינית בילדים . לפי הקרן, היקף התוכן ממשיך לעלות בהתמדה, והוא מופיע הן ברשת האפלה והן בפלטפורמות מסחריות הפועלות ברשת הפתוחה .
היכולת לייצר ולהפיץ תוכן בקנה מידה גדול מקשה על מערכות הפיקוח וההסרה להתמודד עם כל פרסום חדש.
נכון לאמצע 2026, החוק בהונג קונג אינו מגדיר עצם יצירה של תמונה אינטימית מזויפת באמצעות בינה מלאכותית, ללא הפצה, כעבירה פלילית ספציפית. ההסדרים הקיימים מתמקדים בעיקר בפרסום התמונה או באיום לפרסם אותה .
נפגעות בפרשת אוניברסיטת הונג קונג סיפרו כי ייעוץ משפטי שקיבלו הצביע על הפער הזה — מצב שהותיר אותן, לדבריהן, ללא אפשרות להליך פלילי נגד מי שיצר את התמונות אך לא הפיץ אותן .
משרד הביטחון של הונג קונג הודיע על כוונה לקיים התייעצות ציבורית כדי להרחיב את חוקי עבירות המין כך שיכללו פורנוגרפיית דיפ־פייק, ולפעול לתיקוני חקיקה . גם לשכת עורכי הדין של הונג קונג קראה לחוק ייעודי וממוקד בנושא . עם זאת, נכון לאמצע 2026, החוק עדיין לא תוקן.
ה־PCPD מצאה כי להורים ולילדים בהונג קונג יש בדרך כלל מודעות חלקית בלבד לסכנות הדיפ־פייק, אף שמקרים זדוניים הקשורים לילדים נמצאים במגמת עלייה .
בעיה נוספת היא תופעת ה־“Sharenting” — פרסום יתר של תמונות וסרטונים של ילדים בידי הוריהם. התוכן הזה, שנועד בדרך כלל לשיתוף עם משפחה וחברים, עלול להפוך לחומר גלם ליצירת זיופים ללא ידיעת הילד או הילדה .
בדצמבר 2025 פרסמה ה־PCPD את ערכת הכלים “Abuse of AI Deepfakes: Toolkit for Schools and Parents”, שנועדה לסייע להורים ולמוסדות חינוך לזהות את הסיכונים ולהגיב למקרים של שימוש לרעה .
תמונות אינטימיות מזויפות שקיבלו תפוצה ברשת קשות מאוד להסרה מלאה. גם אם פרסום אחד נמחק, עותקים יכולים להישמר, להיות מועברים לקבוצות אחרות או לעלות מחדש בפלטפורמות נוספות .
הקביעות הזו מעמיקה את הפגיעה: נפגעים עלולים לחיות בידיעה שהתוכן עשוי לצוץ שוב בכל עת, גם זמן רב לאחר האירוע המקורי.
בעקבות פרשת אוניברסיטת הונג קונג פתחה ה־PCPD בחקירה פלילית . במקביל, היא פרסמה את ערכת הכלים להורים ולבתי ספר ומקדמת הסברה בנושא .
ממשלת הונג קונג בוחנת את המסגרת המשפטית, ומשרד הביטחון מתכנן התייעצות ציבורית בנוגע להרחבת חוקי עבירות המין כך שיכללו פורנוגרפיית דיפ־פייק . בנוסף, רשויות פרטיות בהונג קונג וכמעט 60 מקבילותיהן בעולם פרסמו הצהרה משותפת שבה הביעו דאגה מתמונות מזיקות ולא־הסכמתיות שנוצרות בבינה מלאכותית, במיוחד כאשר ילדים הם היעד .
ה־PCPD ממליצה להורים לעצור ולחשוב לפני שהם מפרסמים תמונות או סרטונים של ילדיהם ברשת . אין מדובר באיסור גורף על שיתוף, אלא בבחינה של מי יכול לצפות בתוכן, האם החשבון מוגן והאם התמונה חושפת פרטים שאפשר לנצל לרעה.
בתי ספר מתבקשים ללמד תלמידים על הסכנות שביצירה ובהפצה של דיפ־פייקים, וכן על ההשלכות המשפטיות האפשריות . מומחים ממליצים לשלב בכך אוריינות דיגיטלית, הסבר על הסכמה ופרטיות, ושיחות פתוחות שמאפשרות לילדים לדווח על פגיעה בלי לחשוש שיאשימו אותם .