משאל העם באיסלנד: לא על הצטרפות לאיחוד, אלא על פתיחת המשא ומתן

אלא שלאחר הבחירות ב־2013 עלתה לשלטון ממשלת מרכז־ימין אירוסקפטית, שהחליטה להשעות את התהליך. במקביל, משבר החוב בגוש האירו הפחית את האטרקטיביות של החברות באיחוד. בתוך איסלנד התמקדו המתנגדים בהגנה על הריבונות ועל ענפים רגישים כמו חקלאות ודיג.

הנושאים הפוליטיים הקשים ביותר נותרו למעשה ללא פתרון: פרק החקלאות כלל לא נפתח, ופרק הדיג נעצר עוד לפני שהושלם שלב הבדיקה המקדים והחלו דיונים מהותיים. בשנת 2015 ביקשה איסלנד מהאיחוד שלא להמשיך לראות בה מדינה מועמדת.

הדיג: לא עוד סעיף במשא ומתן

באיסלנד הדיג אינו נתפס רק כתחום מדיניות נוסף. הוא קשור לייצוא, לפרנסת אזורים שלמים ולתחושת השליטה של המדינה במשאבי הטבע שלה. מחקרים על דעת הקהל באיסלנד מצאו שהגנה על ענפי הדיג והחקלאות היא בין החששות המרכזיים, לצד החשש שמדינה קטנה לא תוכל להשפיע מספיק על קבלת ההחלטות בבריסל.

במוקד עומדת מדיניות הדיג המשותפת של האיחוד האירופי, המכונה CFP. מבקרי ההצטרפות חוששים שהחלטות על מכסות, גישה למימי הדיג וניהול משאבים יעברו למסגרת אירופית משותפת, ובכך יצטמצם חופש הפעולה של רייקיאוויק. המחלוקות סביב דגי המקרל המחישו את הבעיה: לאחר שמיקום הלהקות השתנה, המדינות התקשו להסכים על חלוקת מכסות השלל.

תומכי חידוש השיחות משיבים שאי אפשר לדעת מהם התנאים האמיתיים בלי לנהל משא ומתן. הם מקווים שאיסלנד תוכל להשיג הסדרים שיתאימו לענף הדיג המקומי — אך הגנות כאלה אינן מובטחות מעצם פתיחת השיחות.

ממשלת איסלנד כבר הציבה קו אדום ברור. שרת החוץ תורגרדור קטרין גונארסדוטיר אמרה כי בכל הסכם הצטרפות תדרוש איסלנד "שליטה ריבונית בכל ענף הדיג". נציבת ההרחבה של האיחוד, מרטה קוס, אמרה מנגד כי במהלך המשא ומתן ניתן למצוא "פתרונות יצירתיים", אך לא התחייבה מראש לקבל את מלוא הדרישה האיסלנדית.

גרינלנד והביטחון בצפון האוקיינוס האטלנטי מחזירים את השאלה לכותרות

הטיעון בעד פתיחת השיחות אינו כלכלי בלבד. מלחמת רוסיה באוקראינה, התחרות הגוברת באזור הארקטי ובצפון האוקיינוס האטלנטי, והספקות לגבי מידת האמינות העתידית של ארצות הברית שינו את הרקע הפוליטי.

הלחץ והרטוריקה האמריקאיים בנוגע לגרינלנד הפכו את השינוי הזה לבולט במיוחד. גרינלנד היא חלק מהמרחב האסטרטגי שמחבר בין גרינלנד, איסלנד ובריטניה, ולכן הדיון בעתידה חיזק באיסלנד את השיח על פגיעותה של סביבת הביטחון האזורית.

איסלנד חברה כבר בנאט״ו. המתנגדים להצטרפות לאיחוד טוענים כי נאט״ו — ולא האיחוד האירופי — הוא המסגרת הרלוונטית להגנה צבאית. התומכים משיבים שחברות באיחוד עשויה להוסיף משקל מדיני וכלכלי לצד נאט״ו, ולא להחליף אותו.

עם זאת, הביטחון לא דחק הצידה את הנושאים היומיומיים יותר. לפי הדיווחים מהקמפיין, מחירים, יציבות המטבע, הדיג והריבונות חשובים לרבים מהמצביעים יותר מהגיאופוליטיקה הארקטית.

איסלנד כבר מחוברת לאירופה — אבל אינה חברה באיחוד

הבחירה של איסלנד אינה בין אירופה לבין בידוד. באמצעות האזור הכלכלי האירופי, או EEA, היא משתתפת בחלק גדול מהשוק האחיד של האיחוד ומיישמת גוף נרחב של כללים אירופיים רלוונטיים. היא גם חברה במרחב שנגן, המאפשר נסיעה ללא ביקורת דרכונים בין מדינות שנגן.

אך ה־EEA אינו זהה לחברות באיחוד. איסלנד נותרה מחוץ למדיניות החקלאות והדיג המשותפת, אינה חלק מאיחוד המכס או ממדיניות הסחר המשותפת, ואינה בוחרת נציגים לפרלמנט האירופי או ממנה נציב באיחוד. לכן יש לה גישה רחבה לשוק האירופי, אך אין לה הצבעה רשמית בקביעת החוקים האירופיים.

חברות מלאה תעניק לה ייצוג והשפעה במוסדות האיחוד, אך גם תטיל עליה חובות נוספות: השתתפות בתקציב האיחוד, מדיניות סחר חיצונית משותפת והחלה של כללי החקלאות והדיג של האיחוד.

הטיעונים בעד פתיחת המשא ומתן

תומכי ההצבעה בעד מציגים בעיקר שלושה טיעונים:

• ייצוג: איסלנד מאמצת כיום כללים רבים של השוק האחיד דרך ה־EEA, אך אינה מצביעה על המוסדות שקובעים אותם. חברות באיחוד עשויה להחליף חלק ממעמד של "מאמצת כללים" בייצוג ובהשפעה ישירים.
• מסגרת יציבה יותר: תומכים רואים בהתקרבות פוליטית וכלכלית לאירופה יתרון בתקופה של אי־ודאות גיאופוליטית ולחצים כלכליים.
• אפשרות לבדוק את התנאים בפועל: רק משא ומתן יוכל להבהיר מה ניתן להשיג בנושאי הדיג, החקלאות, המטבע והתרומה לתקציב. לאחר מכן יוכלו המצביעים לאשר או לדחות את החבילה הסופית.

מבחינתם, מדובר בצעד של איסוף מידע ומיקוח — לא בהתחייבות בלתי הפיכה להצטרף.

הטיעונים נגד

המתנגדים טוענים שאיסלנד כבר מקבלת את היתרון המסחרי המרכזי שהיא מבקשת מאירופה — גישה לשוק האחיד — בלי לשאת במלוא העלויות הפוליטיות והכלכליות של חברות. בין חששותיהם:

• תשלומים אפשריים לתקציב האיחוד;
• צמצום חופש הפעולה במדיניות הכלכלית והרגולטורית המקומית;
• אובדן היכולת לנהל מדיניות סחר חיצונית עצמאית;
• תחרות גדולה יותר לחקלאים האיסלנדים במסגרת מדיניות החקלאות המשותפת; ו־
• אובדן השליטה הלאומית בדיג במסגרת מדיניות הדיג המשותפת.

מבחינת המבקרים, האפשרות למשאל עם שני אינה מבטלת את הסיכון. הם חוששים שפתיחת השיחות תיצור תנופה פוליטית לטובת חברות ותעלה לדיון את האינטרסים הרגישים ביותר של איסלנד, עוד לפני שהציבור יודע מה תהיה התוצאה.

מה הסקרים באמת אומרים?

הנתונים הזמינים מציירים תמונה מורכבת יותר מחלוקה פשוטה ל"בעד אירופה" ו"נגד אירופה". מסמך עדכני של הפרלמנט האירופי מציין שרוב באיסלנד תומך בעצם קיום משאל עם על פתיחת שיחות ההצטרפות, בעוד שהדיווחים על התמיכה בחידוש המשא ומתן מצביעים על מרוץ צמוד.

חשוב להבחין בין תמיכה בבדיקת תנאי החברות לבין תמיכה בחברות עצמה. סקר שצוטט במסמך הפרלמנט האירופי מצא באפריל 2025 43% שתמכו בחברות באיחוד, לעומת 39% שהתנגדו — נתון שממחיש עד כמה הסוגיה תחרותית ועד כמה ניסוח השאלה ועיתוי הסקר משפיעים.

לכן מצביעים בעד ב־29 באוגוסט עדיין יוכלו להתנגד לחברות בהמשך, אם ההסכם לא יגן לדעתם על הדיג, החקלאות, האינטרסים הכלכליים או האוטונומיה הלאומית. מנגד, המתנגדים רואים במשאל הראשון את הרגע לעצור את התהליך, במקום להסתכן בכך שאיסלנד תיסחף בהדרגה לעבר הצטרפות.

מה אומרים באיסלנד ובבריסל?

הממשלה האיסלנדית מציגה את ההליך כמודל דו־שלבי: תחילה אישור לפתוח בשיחות, ולאחר מכן הצבעה על כל הסכם הצטרפות שיושג. שרת החוץ גונארסדוטיר מדגישה שהשליטה בדיג תהיה דרישה מרכזית, ואילו נציבת ההרחבה קוס מדברת על האפשרות למצוא "פתרונות יצירתיים" בלי להתחייב מראש לתוצאה.

באיחוד האירופי נזהרים מהתערבות פומבית, אך בבריסל עוקבים מקרוב אחר ההצבעה. עבור האיחוד, הצטרפותה האפשרית של איסלנד עשויה להיתפס כהצלחה משמעותית של מדיניות ההרחבה בתקופה שבה תהליכי הצטרפות אחרים מורכבים יותר.

השורה התחתונה ברורה: איסלנד אינה מצביעה עדיין על עתידה האירופי הסופי. היא מצביעה על השאלה אם לפתוח מחדש את המשא ומתן — כאשר הדיג, ובראש ובראשונה השליטה במכסות ובמשאבי הים, צפוי להישאר המבחן הקשה ביותר לכל הסכם עתידי.