האם באמת כתב מתי את הבשורה הראשונה בעברית? בדיקת המסורת מול המחקר המודרני

מה נכון ומה מוגזם בטענה שמתי כתב ראשון בעברית?

בקצרה: הטקסט משקף מסורות כנסייתיות קדומות אמיתיות, אך מסיק מהן מסקנות נחרצות מדי. כשחזור שמרני־אפולוגטי הוא מובן; כתמונה של מצב המחקר הוא חד־צדדי, כי הוא מתעלם ממודלים מתחרים כמו קדימות מרקוס.

מה נכון או מבוסס היטב

• הכנסייה הקדומה אכן מסרה שמתי נכתב מוקדם, או ראשון; מקור אחד מסכם את הקונצנזוס הכנסייתי כך שמתי נחשב לבשורה הראשונה ויוחנן לאחרונה.

• פפיאס ואירנאיוס מזוהים באופן מסורתי עם ייחוס בשורת מתי למתי/לוי.

• בשורת מתי היא אנונימית בטקסט עצמו, אך המסורת המאוחרת מקשרת אותה עם מתי, המוכס והתלמיד של ישו.

• קולות מוקדמים נוספים מוזכרים במקורות שמרניים כעדים למחבר מתי ולקדימות מתי.

• נכון שכל כתבי־היד הידועים הנושאים כותרת מייחסים את הבשורה למתי; זה מחזק את המסורת, אבל לא מוכיח אותה.

היכן הניסוח חזק מדי

• מדברי פפיאס לא נובע בהכרח שבשורת מתי הקנונית שלנו הייתה קיימת במקור כבשורה עברית ותורגמה מאוחר יותר ליוונית; המקורות שסופקו מעידים בעיקר על ייחוס מאוחר, לא על שרשרת השחזור המלאה הזו.

• העובדה שבשורת מתי עצמה אנונימית אינה מקבלת משקל מספק בטקסט המצוטט.

• הקביעה "כמעט אין מועמד אחר מלבד השליח מתי" חזקה יותר ממה שהראיות נושאות; המסורת עתיקה, אבל היא אינה טענה ישירה של הבשורה עצמה.

• תיארוך גרסה עברית לשנות ה־40 וגרסה יוונית לכל המאוחר לשנות ה־50 המוקדמות אינו מבוסס בראיות שסופקו כאן.

• הטענה שמרקוס ולוקס השתמשו בגרסה היוונית של מתי אינה זהה לקדימות מרקוס, לפיה מרקוס נכתב ראשון ומתי ולוקס השתמשו בו כמקור.

נקודת המחלוקת המרכזית: קדימות מתי מול קדימות מרקוס

• המסורת הכנסייתית הקדומה נוטה בבירור לקדימות מתי, כלומר ההנחה שמתי נכתב ראשון.

• קדימות מרקוס גורסת, לעומת זאת, שמרקוס נכתב ראשון ומתי ולוקס השתמשו במרקוס כמקור.

• יש עדיין מגינים לקדימות מתי, למשל במסורת האוגוסטינית או בגריסבך/פארמר; עם זאת, סקירה אחת מתארת את הגישה האוגוסטינית כעמדה עם מעט תומכים, בעוד שהשערת גריסבך זכתה למספר לא מבוטל של תומכים.

• תמונת המקורות אינה פשוט "מתי ראשון בבירור", אלא: בכנסייה הקדומה מתי נתפס כראשון, אך לצד זה עומד בדיון המודרני מודל קדימות מרקוס כמודל מתחרה.

מרקוס, לוקס ויוחנן

• בנוגע לקדימות מרקוס, הראיות הזמינות מספקות את הנקודה הכללית שקדימות מרקוס רואה במרקוס את הבשורה הסינופטית הראשונה.

• התיארוך של בשורת מרקוס לשנים 64–67 לספירה, שנטען בטקסט, הוא אפשרי אך לא ניתן להסקה הכרחית מהראיות שסופקו כאן.

• התיארוך המוקדם מאוד של לוקס/מעשי השליחים לסביבות 57–62 לספירה הוא אף הוא שחזור שמרני, אך אינו מבוסס בראיות הקיימות כאן.

• העובדה שיוחנן נתפס לעתים קרובות בכנסייה הקדומה כבשורה האחרונה תואמת את סיכום הסדר הכנסייתי המצוטט.

• הטענה שהפרטים ההיסטוריים בבשורת יוחנן מאשרים עדות ראייה ישירה של השליח יוחנן חזקה יותר ממה שהראיות שסופקו כאן מוכיחות.

הבעיה המרכזית של הטקסט

• הטקסט מערבב שלוש רמות: מסורת כנסייתית קדומה, שחזור שמרני אפשרי, ועובדה היסטורית ודאית.

• במיוחד לגבי מתי, הטקסט הופך מסורת עתיקה לשרשרת היסטורית כמעט ודאית: מתי כתב בעברית, הוא כתב ראשון, הוא תרגם מאוחר יותר ליוונית, לוקס ומרקוס השתמשו בגרסתו היוונית, ומרקוס נכתב אחרי לוקס.

• שרשרת זו אינה בלתי אפשרית, אך היא אינה מוכחת בראיות שהוזכרו.

הערכה כוללת הוגנת

הטקסט אינו שטות גמורה, כי הוא מעלה עדויות כנסייתיות קדומות אמיתיות. אך הוא משמיט או ממעיט בעובדה שהבשורות עצמן אנונימיות, שהמסורת על מתי אמנם חזקה אך אינה הוכחה, ושקיים מודל מתחרה לבעיה הסינופטית – קדימות מרקוס.

ניסוח מאוזן יותר היה:

הכנסייה הקדומה ייחסה למתי תפקיד חשוב מוקדם וקישרה את הבשורה הראשונה לשליח מתי. אולם מכאן לא נובע בוודאות שבשורת מתי היוונית שלנו היא תרגום של מקור עברי, או שמרקוס ולוקס השתמשו בה. השקפה זו היא שחזור שמרני, לא פשוט מצב המחקר המוסכם.