החשוד זוהה כפאצ'אט יימרואנג, תלמיד בן 14 בכיתה המקבילה ל-Mathayom 2 — בערך כיתה ח' במערכת הישראלית . חברים לכיתה תיארו אותו כמי שהיה "במצוקה" וסבל, לדבריהם, מהצקות. המשטרה מסרה כי הוא אמר לחבר קרוב שהוא נתון ללחץ ושיעשה "משהו שיזעזע את כולם" .
לפי דיווחים נוספים, הוריו נפרדו והוא התגורר עם סביו וסבתו . המשטרה סבורה שהמתקפה תוכננה, אך המניע המדויק נותר בחקירה .
הדיווחים הראשונים על מספר ההרוגים ועל זהות הקורבנות השתנו במהלך היום. בתחילה נמסר כי נהרגו שלושה מורים ושלושה תלמידים בבית הספר. בהמשך דיווחו גורמים רשמיים על חמישה אנשי צוות שנהרגו במקום .
המניין המאוחר יותר קבע כי:
גם מספר הפצועים השתנה בין המקורות: לפי דיווח אחד נפצעו 22 בני אדם, תשעה מהם באורח קשה; מקורות אחרים דיווחו על יותר מ-30 פצועים . סגן שר הפנים פולאפי סוונצ'ווי אמר כי 15 תלמידים נפצעו במהלך המנוסה, ולא כתוצאה מפגיעת קליעים . שני ילדים הועברו לטיפול נמרץ .
החשוד השתמש באקדח 9 מ"מ, שהיה רשום כחוק על שם סבו — מורה לשעבר. לפי המשטרה, האקדח נלקח מבית הסבים והובא לבית הספר .
דבסירין נונתבורי הוא בית ספר תיכון ממלכתי מעורב במחוז באנג קרואי, במרחק של כ-20 קילומטרים מצפון-מערב לבנגקוק. הוא משרת תלמידים בגילים של כ-12 עד 18, המקבילים לכיתות Mathayom 1–6 במערכת החינוך התאילנדית .
המניע עדיין לא נקבע באופן סופי. ראש הממשלה אנוטין צ'רנוויראקול אמר כי חברו הקרוב של החשוד סיפר למשטרה שהוא היה נתון ללחץ הקשור ללימודים. בעקבות זאת תיאר ראש הממשלה את המניע האפשרי כ"לחץ אקדמי" .
במקביל, חבר לכיתה תיאר את הנער כמי שהיה "במצוקה" וכמי שסבל מהצקות . דיווחים מסוימים כינו אותו "גיימר אדוק", אך אין אישור רשמי לכך שזה היה מניע למתקפה .
לתאילנד שיעור גבוה יחסית של בעלות אזרחית על כלי נשק בדרום-מזרח אסיה. הערכות שצוטטו בדיווחים מדברות על כ-10.3 כלי נשק לכל 100 תושבים — יותר משבעה מיליון כלי נשק חוקיים ולא-חוקיים יחד .
המתקפה בנונתבורי תוארה כקטלנית ביותר בתאילנד מאז הטבח בגן הילדים בנונג בואה לאמפו ב-2022, שבו נהרגו 36 בני אדם . היא גם הייתה מתקפת הירי השנייה בבית ספר בתאילנד בשנת 2026, לאחר אירוע בפברואר בהאט יאי שבו נהרג מורה ותלמיד נפצע .
הורים רבים הגיעו לבית הספר כדי לאסוף את ילדיהם, ותלמידים ואנשי צוות נראו כשהם מנחמים זה את זה מחוץ למתחם . הרשויות קראו לציבור ולתקשורת לנהוג ברגישות, להימנע מהפצת תיעוד קשה ולסייע לנפגעים ולמשפחותיהם.