בדוח שפרסם ב־20 במאי 2026 תיעד ארגון Human Rights Watch תקיפות אלימות בעלות אופי גזעני ולאומני נגד אזרחים זרים מאפריקה ומאסיה במהלך אפריל ומאי. לפי הארגון, תגובת המשטרה והרשויות הייתה מוגבלת או בלתי מספקת. הדוח זיהה את March and March כתנועה שהניעה חלק מהמחאות והתקיפות .
ביוהנסבורג ובדרבן עברו קבוצות של פעילים בין בתי מגורים בחיפוש אחר מהגרים ללא אישורי שהייה, ובמקרים מסוימים תקפו את מי שמצאו . עדויות שאסף העיתון הספרדי El País תיארו גברים דרום־אפריקאים שנכנסו לשכונות של מהגרים. אחד הקורבנות אמר: “אפילו מול המשטרה יכולים להרביץ לך, ואף אחד לא מגן עליך” .
לפי France 24, יותר מ־160 אלף בני אדם נמלטו מדרום אפריקה עד סוף יולי 2026 . קניה, מלאווי, ניגריה ואוגנדה החלו במאמצי החזרה של אזרחיהן . לפחות ארבעה מהגרים נהרגו, אף שממשלות זרות מסוימות טענו כי מספר ההרוגים גבוה יותר .
במקביל, יותר מ־50 אלף מהגרים ללא מעמד הוחזרו מדרום אפריקה בתוך חודש אחד בשיא מבצעי האכיפה והעזיבה ההמונית . הממשלה הדרום־אפריקאית הגבירה את פעולות האכיפה על רקע הקמפיין שהובילה March and March, ובכך תרמה להיקף העזיבה הכולל .
גאנה הפעילה תוכנית פינוי מדורגת מרצון עבור אזרחיה. במסגרת התוכנית הוכרזה חבילת סיוע שכונתה “Welcome Home”, שנועדה לסייע לאזרחים החוזרים להשתלב מחדש במדינה:
השלב הראשון של הפינוי כלל כ־300 אזרחים במאי 2026 . בשלב השני, שהוכרז בסוף יולי, תוכנן פינוי של כ־1,000 גנאים נוספים, בסיוע איש העסקים איברהים מהאמה . בסך הכול התוכנית נועדה להקיף כמעט 2,000 חוזרים .
ב־22 ביולי הגישו אזרחים גנאים עתירה לבית הדין הפלילי הבינלאומי, ICC, בבקשה לחקור את האלימות נגד מהגרים בדרום אפריקה . דרום אפריקה דחתה את העתירה .
ב־24 ביולי 2026 שלח נשיא דרום אפריקה סיריל רמפוזה משלחת מיוחדת לאבוג'ה, בירת ניגריה. בראש המשלחת עמד שר היחסים הבינלאומיים ושיתוף הפעולה, רונלד למולה . המשלחת הגיעה על רקע זעם מחודש בעקבות טענות לעינויים ולהרג של האזרח הניגרי צ'יקה איבה בידי שוטרים דרום־אפריקאים בקייפטאון .
נשיא ניגריה בולה טינובו לא נפגש אישית עם המשלחת והורה לה להיפגש במקום זאת עם שר המדינה לענייני חוץ, השגריר סולה אניקנולאייה . כמה כלי תקשורת ניגריים דיווחו על המהלך, וחלקם דיווחו מאוחר יותר כי טינובו הסכים לפגוש את השליח לאחר שיחת טלפון עם רמפוזה .
העימות סימן אחת מנקודות השפל החמורות ביחסים בין שתי הכלכלות הגדולות באפריקה בשנים האחרונות.
המשבר עורר תגובות בכמה רמות:
דרום אפריקה חוותה גלים חוזרים של אלימות נגד מהגרים מאז 2008, ובהמשך גם ב־2015 וב־2019 . אולם לפי The New York Times, הגל הנוכחי בולט ברמת הארגון של הפעילים ובתגובה החריפה יותר מצד מדינות אפריקאיות אחרות .
נכון לסוף יולי, המחאות השבועיות נמשכו והמצב נותר תנודתי. לצד טענות על אכיפת הגירה ועל עומס על שירותים ציבוריים, התקיפות נגד אזרחים זרים והתגובה הלא מספקת של הרשויות הפכו את האירועים למשבר אזורי — לא רק לסוגיה פנימית של דרום אפריקה.