אלטמן אמר שזהו הרגע שלו חיכה כל חייו, והעריך שבינה מלאכותית על-אנושית עשויה להיות קרובה יותר מכפי שרבים חושבים . לצד האופטימיות, הוא הזהיר מפני הסיכון של ״אוטוריטריות של AI״ אם השליטה בטכנולוגיה תתרכז בידי מספר קטן מדי של גורמים .
המונח ״סינגולריות״ אינו מתאר אירוע חד-פעמי שעליו כולם יקבלו הודעה, אלא תרחיש שבו מערכות בינה מלאכותית משתפרות במהירות כה רבה עד שקשה לחזות את השלב הבא. גם המקורות שמדווחים על דבריו של אלטמן מציינים שהראיות תומכות באופן ברור יותר בתקופה של התקדמות מואצת ומצטברת, ולא בהכרח בגרסה הקלאסית והמלאה של הסינגולריות .
באותו ראיון דחה אלטמן במפורש את הרעיון ש-AI יוביל בקנה מידה רחב לשבוע עבודה של ארבעה ימים — או אפילו לארבע שעות עבודה ביום.
״טכנולוגיה מבטיחה לאנשים כבר זמן רב שהם יעבדו פחות וייהנו מכל הזמן הפנוי הזה... אבל איכשהו ההבטחה לשבוע עבודה של ארבע שעות מעולם לא התממשה בקנה מידה רחב בחברה. ואני לא מצפה ש-AI ישנה את זה.״
ההסבר שלו פשוט: כאשר הטכנולוגיה מגדילה את הפריון, אנשים אינם בהכרח בוחרים בפנאי. ״אנשים תחרותיים. הם רוצים להתקדם זה על חשבון זה. ולכן הם עובדים יותר״ .
לפי ההיגיון הזה, צוואר הבקבוק אינו מה שהמכונות מסוגלות לעשות, אלא מה שבני אדם וארגונים מוכנים לדרוש מעצמם. כל חיסכון בזמן עשוי להפוך ליעד חדש, לתפוקה גבוהה יותר או ליתרון תחרותי — ולא ליום חופש נוסף.
הבעיה עבור אלטמן היא שרק כשלושה חודשים קודם לכן פרסמה OpenAI מסמך מדיניות שמציע כיוון כמעט הפוך.
באפריל 2026 פרסמה החברה את Industrial Policy for the Intelligence Age — מסמך בן 13 עמודים ובו הצעות לשינוי כלכלי רחב לקראת עידן הבינה העל-אנושית . בין ההמלצות המרכזיות הופיעה קריאה לפיילוטים של שבוע עבודה בן 32 שעות, ארבעה ימים, ללא הפחתת שכר .
המסמך טען כי יש להפוך את הרווחים מהיעילות שמביא AI לשיפורים קבועים בתנאי העובדים, לרבות יותר זמן פנוי . הוא כלל גם הצעות להקמת קרן עושר ציבורית, הטבות ניידות שאינן תלויות במקום עבודה מסוים, מסים על עבודה אוטומטית ורשתות ביטחון שיופעלו באופן אוטומטי בתנאים מוגדרים .
אלטמן עצמו אמר אז ל-Axios שהמסמך הוא ״נקודת פתיחה, לא מרשם מחייב״ . עם זאת, הסתירה נותרת ברורה:
אפשר ליישב את הדברים באופן חלקי: המסמך עשוי לתאר את מה ש-OpenAI סבורה שמדיניות ציבורית צריכה לקדם, בעוד שאלטמן תיאר את מה שהוא חושב שיקרה בפועל ללא התערבות מוסדית. אפשרות אחרת היא שעמדתו האישית השתנתה בחודשים שחלפו. אף אחת מהאפשרויות אינה מעלימה לחלוטין את הפער בין עמדת החברה לבין דברי המנכ״ל שלה.
אלטמן אינו מייצג את הקול היחיד בדיון. מנהלים בכירים אחרים מציגים תחזית אופטימית בהרבה.
מנכ״ל JPMorgan Chase, ג׳יימי דימון, חזה שבני הדור הבא יעבדו שלושה וחצי ימים בשבוע בעוד כ-30 שנה . בריאיון ל-CBS הוא אמר: ״בעוד 30 שנה, הילדים שלכם כנראה יעבדו שלושה וחצי ימים בשבוע״ .
התחזית שלו נשענת גם על נתונים מפעילות הבנק: JPMorgan מפעיל כ-600 יישומי AI בסביבת ייצור, וכ-150 אלף מתוך כ-300 אלף עובדיו משתמשים בכלים כאלה מדי שבוע. לפי הנתונים שפורסמו, כל משתמש חוסך כארבע שעות בשבוע — ובסך הכול מדובר בכ-600 אלף שעות עבודה שנחסכות מדי שבוע . דימון אף אמר ש-AI כבר מבצע בבנק את כל פעילות גידור המניות .
אלא שדימון הוא גם תומך בולט בעבודה מהמשרד. הוא דרש מעובדי JPMorgan לחזור למשרד חמישה ימים בשבוע, ולכן קיימת סתירה בין התחזית שלו לטווח הרחוק לבין מדיניות החזרה למשרד שהוא מקדם כבר עכשיו .
אריק יואן, מייסד ומנכ״ל Zoom, הציג לוח זמנים שאפתני יותר. ״אני שונא לעבוד חמישה ימים״, אמר ל-Wall Street Journal, והוסיף ששבוע עבודה של שלושה ימים עשוי להפוך לנורמה בתוך חמש שנים .
לדבריו, סוכני AI יוכלו לטפל בתיאומים, בדואר אלקטרוני, בפגישות ובמשימות מנהלתיות חוזרות. בכנס TechCrunch Disrupt 2025 דיבר יואן גם על ״תאומים דיגיטליים״ — אווטרים מבוססי AI שיכולים להשתתף בפגישות בשם המשתמש . Zoom עצמה נותרה בין החברות הגמישות יותר בענקיות הטכנולוגיה בכל הנוגע לעבודה היברידית .
גם ביל גייטס נמנה עם המנהלים שחזו ששיפור הפריון באמצעות AI עשוי לאפשר שבוע עבודה של שלושה או ארבעה ימים. לצד זאת, הוא הזהיר שהמעבר יהיה מטלטל ולא יתרחש מעצמו .
התחזיות על פחות ימי עבודה נשמעות הגיוניות מבחינה טכנולוגית: אם מערכות AI מבצעות חלק גדול יותר מהעבודה, אפשר לכאורה לייצר אותה תפוקה בפחות שעות. אבל עד כה, שלוש מגמות מצביעות על כך שהחיסכון בזמן לא בהכרח מגיע לעובדים.
החזרה למשרד התחזקה. מאז 2023 הידקו חברות בוול סטריט, ענקיות טכנולוגיה וחברות ייעוץ את דרישות הנוכחות במשרד. הדוגמה של דימון ב-JPMorgan ממחישה את הפער: אותו מנכ״ל שחוזה שבוע עבודה של שלושה וחצי ימים בעתיד דורש מעובדיו להגיע למשרד חמישה ימים בשבוע בהווה.
תרבות ה״זמינות תמידית״ קיבלה דחיפה נוספת. כלי AI יכולים לאפשר תשובות מהירות יותר, יצירת מסמכים וניתוח מידע — אך בכך הם גם מעלים את הציפייה לקצב תגובה גבוה יותר ולנפח תפוקה גדול יותר. במקום פחות עבודה, עובדים עלולים לקבל פשוט יותר משימות ויותר גבולות מטושטשים בין העבודה לחיים הפרטיים.
אין עדיין אימוץ רחב של שבוע עבודה מקוצר בעקבות AI. לא נמצא מעסיק גדול שהטמיע באופן גורף שבוע עבודה של ארבעה ימים או פחות כתוצאה ישירה מעלייה בפריון באמצעות בינה מלאכותית. ההצעה של OpenAI עצמה מדברת על פיילוטים מוגבלים בזמן, שאמורים לתמרץ מעסיקים ואיגודי עובדים לנסות את המודל — לא על יישום מיידי שלו .
במובן מסוים, הוויכוח בין אלטמן לדימון וליואן אינו על היכולת של AI אלא על חלוקת הרווחים מהיכולת הזאת.
אלטמן מניח שהחברה תשתמש בעלייה בפריון כדי להתחרות ביתר שאת. דימון, יואן וגייטס מניחים שהפריון יאפשר לבני אדם ליהנות מיותר פנאי. שתי התחזיות אפשריות מבחינה טכנולוגית; ההבדל תלוי בהחלטות של מנהלים, עובדים, ממשלות ואיגודי עובדים.
בינתיים, החוויה של עובדים רבים קרובה יותר לתרחיש של אלטמן: יותר לחץ לספק תוצרים, יותר דרישות זמינות ויותר פיקוח על מקום העבודה. אבל התחזיות האחרות מתייחסות לטווחים של חמש עד 30 שנה — ולכן עדיין מוקדם לקבוע שהן נכשלו.
המסקנה הזהירה ביותר היא שהטכנולוגיה מתקדמת מהר יותר מהמוסדות שאמורים לקבוע כיצד יחולקו הרווחים ממנה. AI עשוי לאפשר שבוע עבודה קצר יותר. השאלה המכריעה היא אם החברה תבחר להמיר את היעילות הזאת בזמן פנוי — או בעוד עבודה.