משחקים שכבר יצאו, וכן עותקים פיזיים קיימים, לא אמורים להיפגע מהמעבר. אלא שמבחינת שחקנים רבים, הבעיה אינה רק עצם היעלמות הדיסק — אלא אובדן הבחירה, האפשרות למכור או להשאיל משחק, והחשש לגבי שימור משחקים לאורך זמן.
התגובות ברשת היו חריפות במיוחד. פורבס כינה את ההחלטה "השערורייה הגדולה ביותר של סוני זה 20 שנה" ודיווח כי 99% מהתגובות להודעה ברשתות החברתיות הביעו זעם. לפי Business Insider, הפוסט ב־X צבר 145 מיליון צפיות ו־90 אלף תגובות בתוך ימים, ורובן המכריע היו שליליות.
ב־26 או ב־27 ביולי — בהתאם לדיווח — פרסמה חטיבת Sony Electronics, יחידה עסקית נפרדת מפלייסטיישן, פוסט שקידם את PS-LX3BT, פטיפון אלחוטי במחיר 399.99 דולר.
המסר השיווקי היה: "גלו מחדש את החום, העומק והטקס של הוויניל עם פטיפון LX3. הניחו את המחט וחוו את המוזיקה כפי שנועדה להישמע."
מבחינת סוני, מדובר בפרסום שגרתי למוצר אלקטרוניקה. מבחינת גיימרים שכבר זעמו על חיסול הדיסקים — זה היה בדיוק התזמון הגרוע ביותר. התגובות התמלאו בהאשמות לצביעות: אם יש ערך ל"חום", ל"טקס" ולבעלות על תקליט ויניל, מדוע אין ערך דומה לבעלות על משחק בדיסק?
כמה מהתגובות ניסחו את הטענה בפשטות: "אם אפשר מדיה פיזית למוזיקה, אפשר גם למשחקים." אתרי משחקים כמו PushSquare ו־GamesRadar תיארו את הפרסום כחסר רגישות, ובכמה דיווחים נמסר כי הפוסט צבר יותר מ־3,000 תגובות — רובן ביקורת על המעבר של פלייסטיישן להפצה ללא דיסקים.
חשוב להדגיש: Sony Electronics ו־PlayStation אינן אותה יחידה עסקית, ולכן הפרסום לא הוכיח כשלעצמו שינוי במדיניות. אבל ברמת התדמית, ההפרדה הארגונית לא מנעה מהפטיפון להפוך לזירת המחאה החדשה.
הביטוי המאורגן ביותר למחאה היה עצומת "Don't Kill the Disc" ב־Change.org. את העצומה יזמה ג'ייד פירס, מנכ"לית PNP Games — חנות משחקים מוויניפג, קנדה.
הטיעון המרכזי של העצומה נגע לבעלות אמיתית על המשחק: "דיסק הוא משחק אמיתי שבבעלותכם. אפשר להשאיל אותו, להחליף אותו, למכור אותו, להעניק אותו, לאסוף אותו או להעביר אותו לילדים. קופסה שמכילה רק קוד הורדה אינה אותו הדבר."
קצב החתימות המחיש עד כמה הנושא טעון:
המספרים אינם מעידים שסוני שינתה את דעתה, אך הם כן מצביעים על כך שהוויכוח חורג משאלה טכנית של דיסק מול הורדה. עבור המתנגדים, מדובר בשאלה מי שולט בגישה למשחק — השחקן או החנות הדיגיטלית.
בימים שלאחר ההודעה, חשבונות המדיה החברתית הרשמיים של פלייסטיישן כמעט לא התייחסו למשבר במשך כשבוע. כאשר הופיעו פרסומים חדשים, הם עסקו במוצרים אחרים — ובהם בקר ארקייד של צד שלישי — ולא במחלוקת עצמה. המהלך רק הגביר את התסכול.
במקביל, לפי דיווח שהתבסס על דברים שאמרה אלנה פירס, כותבת לשעבר ב־Santa Monica Studio, סוני הפיצה למפתחי הצד הראשון הנחיות מדיה חברתית שנקראו על ידי גורמים בתעשייה "המחמירות ביותר אי פעם". לפי הדיווח, מטרתן הייתה למנוע מהמפתחים להתייחס להחלטה או להוסיף לביקורת הציבורית נגדה.
מדובר בדיווח על הנחיות פנימיות, ולא בהודעה רשמית של סוני. עם זאת, הוא תרם לתחושה שהחברה מעדיפה להמתין עד שהסערה תדעך במקום להתמודד איתה ישירות.
ב־23 ביולי, במהלך שיחת המשקיעים של יוביסופט לרבעון הראשון של שנת הכספים 2027, נשאל מנכ"ל החברה איב גילמו על החלטת סוני. הוא אמר שהמהלך "לא יפריע לתעשייה יותר מדי", והצביע על שוק המחשבים האישיים כדוגמה למעבר לדיגיטל שלדבריו סייע לצמיחת השוק.
גילמו הוסיף שקונסולות ללא כונן דיסקים עשויות להיות זולות יותר לייצור, דבר שעשוי להתגלגל גם למחיר לצרכן. הוא הכיר בכך שיש יתרונות וחסרונות, אך מנקודת המבט של המפיצים ראה במהלך פוטנציאל חיובי.
צ'ט פלישק, כותב לשעבר ב־Valve שעבד בין היתר על Left 4 Dead, הציג עמדה ישירה הרבה יותר. בסרטון יוטיוב שפורסם ב־20 ביולי הוא אמר לשחקנים: "אתם, הצרכנים, קיבלתם החלטה — וההחלטה שלכם היא דיגיטלית."
לטענתו, הצרכנים עצמם הצביעו לאורך השנים בארנק וקנו יותר משחקים דיגיטליים ממשחקים פיזיים. לכן, לדבריו, המעבר אינו תוצאה של קונספירציה תאגידית אלא של הביקוש שנוצר בשוק. הוא גם טען שמשחקים חדשים ומשומשים עדיין זמינים בחנויות, אך שחקנים רבים אינם פונים אליהן.
הדברים זכו לתפוצה רחבה ועוררו ויכוח נוסף: האם הבחירה בדיגיטל הייתה באמת חופשית, או שהמחירים, הנחות החנות והנוחות של הורדה מיידית דחפו את השוק בהדרגה לכיוון אחד?
אחד הסימנים הברורים ביותר לכך שסוני מתקדמת עם התוכנית הוא השינוי במפעל Sony DADC בתאלגאו, אוסטריה — מתקן ייצור הדיסקים האופטי הגדול ביותר שנותר לחברה.
לפי הדיווחים, המפעל מייצר כיום כ־600 אלף דיסקים ביום, וכמחצית מהם מיועדים לפלייסטיישן. על פי דיווח של השידור הציבורי האוסטרי ORF Salzburg, שסוקר גם ב־The Verge, המפעל כבר עובר הסבה לייצור עדשות מיקרו־אופטיות במקום דיסקי משחקים.
סוני השקיעה במהלך 30–34 מיליון אירו, והחלה להכשיר מחדש את כל כ־300 עובדי המפעל. עד 2028 צפוי היקף ייצור דיסקי הפלייסטיישן במתקן לרדת לכ־10% בלבד מהרמה הנוכחית.
ההסבה אינה מוכיחה שכל פרט בלוח הזמנים סופי ובלתי ניתן לשינוי, אך היא מספקת אינדיקציה מעשית לכך שהחברה כבר מתאימה את תשתיות הייצור שלה לעידן שאחרי הדיסקים.
במהלך הסערה הופצה גם טענה שלפיה הוגשה במקסיקו תלונת הגבלים עסקיים, בטענה שבלי דיסקים מתחרים יהפוך PlayStation Store למונופול בלתי חוקי.
את הטענה הרחבה יותר — שהיעלמות הדיסקים מצמצמת את התחרות מול החנות הדיגיטלית הקניינית של סוני — אכן העלו רבים במסגרת הדיון הציבורי. עם זאת, לא ניתן היה לאמת במקורות שנבדקו את קיומה של תלונה רשמית שהוגשה במקסיקו. לכן מדובר בטענה לא מאומתת, שדורשת בדיקה מול מקורות רגולטוריים מקסיקניים לפני שאפשר יהיה להציג אותה כעובדה.
העמדה הרשמית של סוני לא השתנתה: החברה אומרת שהיא מתאימה את עצמה לשינוי בהעדפות הצרכנים ולמעבר של תעשיית הבידור לדיגיטל. עד כה, העצומה לא זכתה להתייחסות פומבית מצד הנהלת פלייסטיישן, והחברה לא הודיעה על נסיגה מהתוכנית.
אם לוח הזמנים יישמר, ינואר 2028 יהיה נקודת המעבר שבה משחקים חדשים לפלייסטיישן יימכרו רק כהורדה דיגיטלית או כקופסה עם קוד הורדה. משחקים פיזיים שכבר יצאו ימשיכו להיות זמינים, אך לא יהיה עוד דיסק חדש עבור כל כותר שיגיע לאחר המועד הזה.
עבור שחקנים שמעדיפים בעלות פיזית, אוספים, שוק יד שנייה או אפשרות להשאיל משחק לחבר — 18 החודשים הקרובים עשויים להיות חלון הזמן האחרון לרכישת משחקי פלייסטיישן חדשים על דיסק. אם לא יחול שינוי, ה־PS5 עשויה להיות קונסולת הפלייסטיישן האחרונה שבה משחקים חדשים עדיין יושקו גם במדיה פיזית.