העצרת הכללית של האו"ם הצביעה על טיוטת החלטה למינוי מחדש של וולקר טירק לכהונה שנייה של ארבע שנים (12 באוקטובר 2026 – 11 באוקטובר 2030) . התוצאה הסופית הייתה:
ההחלטה עברה ברוב מוחץ, כאשר רוב גדול מבין 193 החברות בעצרת תמך במינוי מחדש של טירק, למרות התנגדותה של קבוצה קטנה אך רועשת .
שלוש המדינות העיקריות שהצביעו נגד והתנגדו בפועל לטירק היו ארצות הברית, רוסיה וישראל . אליהן הצטרפו מספר קטן של מדינות נוספות. על פי דיווחים שונים, רשימת הקולות ה'לא' כללה גם את ארגנטינה, בורקינה פאסו, מאלי, ניקרגואה, ניז'ר, צפון קוריאה וטרינידד וטובגו, בנוסף לשלוש המתנגדות העיקריות . לפני ההצבעה העיקרית, דחתה העצרת גם הצעה אמריקאית לדחות את ההצבעה בשבוע אחד, והצעה נגדית רוסית להגביל את כהונתו של טירק לכמה חודשים בלבד, עד 31 בדצמבר 2026 .
קואליציה של 144 מדינות, ובהן צרפת, בריטניה, גרמניה וכמעט כל אירופה, אפריקה, אמריקה הלטינית ואסיה, תמכה במינוי מחדש . הצבעה זו הפכה את טירק לאדם הראשון שמכהן שתי כהונות מלאות בתפקיד הנציב מאז נוצר התפקיד ב-1993, עובדה שתומכיו הצביעו עליה כסימן לתמיכה גלובלית איתנה .
העימות הדיפלומטי פרץ מיד לאחר ההצבעה. המשלחת הצרפתית הקבועה לאו"ם פרסמה הצהרה חריפה ברשתות החברתיות, בה הכריזה כי ארצות הברית "אינה יכולה עוד להיחשב כ'מגדלור של זכויות אדם'" לאחר שהצביעה נגד טירק . צרפת צירפה את ההאשטאג #AmericaAlone, שהפך ויראלי במהירות וצבר כמעט שני מיליון צפיות .
ארה"ב הגיבה בחריפות. דיווחים תיארו את ההתנצחויות כ"חיצים לוהטים" וציינו כי נדיר שממשלה אחת קוראת לאחרת בשמה תוך שימוש בהאשטאג משלה . המשלחת האמריקאית לאו"ם פרסמה סרטון וידאו בתגובה, ומכובדים משני הצדדים החליפו עלבונות שהסלימו מעבר למחלוקת מדינית והפכו להתקפות אישיות . דיווח אחד תיאר את המחלוקת כ"עלבונות מלחמתיים" .
המסר המרכזי של צרפת היה שארה"ב בודדה את עצמה בסוגיית זכויות אדם בסיסית. ארה"ב הגנה על התנגדותה כביקורת עקרונית על תפקודו של טירק. סגן השגריר האמריקאי לאו"ם, ג'ף בארטוס, הזהיר לפני ההצבעה שטירק לא היה מאוזן דיו, וכי ארה"ב תשקול מחדש את השתתפותה ומימונה באו"ם .
וולקר טירק, עורך דין אוסטרי שנכנס לתפקידו באוקטובר 2022, התמודד עם התנגדות מכמה סיבות מרכזיות :
העימות הדגיש קרע משמעותי בין ארה"ב לבעלת ברית אירופית מרכזית בנוגע לתפקיד האו"ם ולחשיבותן של זכויות אדם במדיניות החוץ. עבור צרפת, ההצבעה היוותה הזדמנות להציג את עצמה כמגינת הרב-צדדיות וזכויות האדם. עבור ארה"ב, ההצבעה שיקפה תסכול רחב יותר מהנהגתו של טירק ורצון לעצב מחדש את מנגנוני זכויות האדם של האו"ם. התוצאה המיידית הייתה הידרדרות חדה בטון בין שתי בעלות הברית, אך לא הוכרזו שינויים מדיניים רשמיים.