גם מספר היחידות הצבאיות המשתמשות ב־UGVs גדל במהירות, מ־117 ל־230 בתוך שישה חודשים . למעשה, מספר היחידות המפעילות את המערכות עלה מ־67 בנובמבר 2025 ל־167 כבר במרץ 2026 .
באפריל הורה נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי לצבא להצטייד בלפחות 50 אלף כלי רכב קרקעיים בלתי מאוישים במהלך 2026. הוא תיאר את המהלך כ״הצעד הגדול הבא״ בדרך להצלת חיי חיילים .
משרד ההגנה קבע יעד להתקשר עם יצרנים לאספקת 25 אלף כלי רכב קרקעיים קרביים בלתי מאוישים עד 1 ביולי — יותר מפי שניים מכלל הכמות שנחתמה במהלך 2025 . נכון לאמצע אפריל כבר נחתמו 19 חוזים בשווי 11 מיליארד גריבנה, סכום שהוערך אז בכ־270–280 מיליון דולר .
שר ההגנה מיכאילו פדורוב הגדיר יעד שאפתני במיוחד: ״100% מהלוגיסטיקה בחזית צריכה להתבצע באמצעות מערכות רובוטיות״ . מאז ינואר השקיע המשרד יותר מ־14 מיליארד גריבנה — כ־330 מיליון דולר — בקידום רחפנים, כלי רכב קרקעיים ומערכות לוחמה אלקטרונית לחזית. הרכש מתבצע גם באמצעות מערכת דיגיטלית שמאפשרת ליחידות בחזית להזמין ציוד ישירות .
שוק כלי הרכב הקרקעיים הבלתי מאוישים באוקראינה, שלפי Brave1 כמעט לא היה קיים לפני ארבע שנים, כולל כיום יותר מ־280 חברות ולמעלה מ־550 פתרונות . במקביל מוקם מרכז מצוינות ייעודי שנועד לפשט תהליכי הסמכה, קבלת היתרים והעברת מערכות לשימוש מבצעי .
הייצור גדל בהתאם: חברת Ratel Robotics לבדה מייצרת עד 200 רובוטים בחודש . כלל האספקות ליחידות החזית עלו מכ־2,000 כלי רכב ב־2024 לכ־15 אלף ב־2025 .
ה־UGVs משמשים למגוון משימות שבעבר חייבו חיילים להיכנס לאזורים מסוכנים:
באפריל 2026 השתמשו הכוחות האוקראיניים במערכות בלתי מאוישות בלבד — רובוטים קרקעיים ורחפנים — כדי להשתלט על עמדה רוסית, ללא פריסת חיילים. לפי הדיווחים, זו הייתה הפעם הראשונה במלחמה שבה בוצעה פעולה כזו .
הקורפוס הצבאי השלישי של אוקראינה הציב יעד להחליף 30% מחיילי החי״ר שלו במערכות רובוטיות קרקעיות עד סוף 2026 . מפקדים מתארים חטיבות שפועלות בכ־50%–60% מהמצבה המלאה; אחד מהם אמר ל־Defense News: ״אין לנו חי״ר״ . לפי אותו דיווח, גילם הממוצע של חיילים בחזית הוא 43–45, כ־200 אלף חיילים נעדרים ללא רשות, וכ־2 מיליון גברים מתחמקים מגיוס .
כלי הרכב הקרקעיים, יחד עם רחפנים אוויריים, סייעו לפי דיווחים לכוחות האוקראיניים להשיב שליטה על כ־600 קמ״ר במחצית הראשונה של 2026 . פדריקו בורסארי מהמרכז לניתוח מדיניות אירופית אמר כי היתרון האוקראיני בתחום נובע משלוש שנים של ניסויים ובחינה בתנאי קרב, שאפשרו לפתח טקטיקות ומבנים ארגוניים ייעודיים להפעלת UGVs .
עם זאת, המערכות אינן מחליפות את החי״ר בכל משימה. הן דורשות מפעילים, תחזוקה, תקשורת, תחמושת ותכנון מבצעי. בשלב הנוכחי מדובר בעיקר בהעברת משימות מסוכנות או חוזרות למכונות — ולא בהיעלמות מוחלטת של החיילים משדה הקרב.
ביולי 2026 הציגה Ratel Robotics גרסה מעודכנת משמעותית של ה־Ratel X. השינויים התבססו על ניתוח השימוש המבצעי בפלטפורמה, משוב ממפעילים וזיהוי נקודות תורפה שהתגלו רק במהלך הפעלה אמיתית בתנאי לחימה .
השיפורים המרכזיים כוללים:
מפרט הבסיס של ה־Ratel X נותר ללא שינוי: זהו כלי רכב גלגלי לוגיסטי עם מרווח גחון של יותר מ־400 מ״מ, מהירות מרבית של 14 קמ״ש, טווח של יותר מ־100 ק״מ בטעינה אחת, כושר נשיאה של 400 ק״ג וטווח פעולה העולה על 115 ק״מ. מידותיו הן 2,580 × 1,780 × 830–1,930 מ״מ, ומשקלו 1,130 ק״ג ללא מטען או 1,530 ק״ג עם מטען .
החברה מסרה כי העדכון נבע מ״ניתוח השימוש המבצעי בפלטפורמה, משוב מפעילים ועבודת צוות ההנדסה על נקודות תורפה שמופיעות רק במהלך הפעלה אמיתית״ . Ratel Robotics השתתפה גם באימון משותף בדנמרק עם BrixDef, שהתמקד בתרחישים בשטח ובתיאום בין צוותים . בנוסף, החברה בוחנת משגרי רשת על גבי UGVs למשימות נגד רחפנים או ללכידה, ומפתחת גרסה אמפיבית של ה־Ratel X שתוכל לחצות מכשולי מים .
התרחבות צבא הרובוטים האוקראיני אינה רק תוצאה של מרוץ טכנולוגי. היא משקפת ניסיון להתמודד עם שחיקה אנושית, מחסור בכוח אדם והצורך לפעול באזור שבו רחפנים הופכים את תנועת החיילים למסוכנת במיוחד. לפי הדיווחים, יותר מ־55 אלף חיילים אוקראינים נהרגו, ויחידות רבות בחזית פועלות בכמחצית מהמצבה שלהן .
לכן, כל משימת אספקה, פינוי או תקיפה שמבצעת מכונה במקום חייל עשויה להפחית את החשיפה האנושית. הניסיון המצטבר מהחזית גם מקצר את הדרך בין ניסוי, משוב ושדרוג — כפי שממחיש ה־Ratel X.
אוקראינה אינה רק רוכשת רובוטים; היא מפתחת סביבם תורת הפעלה, יחידות ייעודיות ותעשייה מקומית. אם קצב השימוש והרכש יימשך, כלי הרכב הקרקעיים הבלתי מאוישים עשויים להפוך מאמצעי עזר נקודתי לאחד המרכיבים המרכזיים באופן שבו מתנהלת הלחימה המודרנית.