מעבר למותחן הדינוזאורים, ניל שיחק בסרטים חשובים נוספים: ״הפסנתר״ (1993), ״המרדף אחר אוקטובר האדום״ (1990), ״אופק האירועים״ (1997), ו״פארק היורה: העולם האבוד״ (1997) . בטלוויזיה הוא מוכר מסדרת ״פיקי בליינדרז״ ומהסדרה של HBO, ״השנים עשר״ . הפרויקט הבא שלו הוא ״גודזילה x קונג: סופרנובה״, עליו הוכרז באפריל 2025 .
במרץ 2022 אובחן ניל עם לימפומה מסוג T-תאי אנגיואימונובלסטית (AITL) בדרגה 3 – זן נדיר ואגרסיבי של לימפומה שאינה הודג׳קין . בלוטות נפוחות שהבחין בהן בזמן קידום הסרט ״עולם היורה: עולם חדש״ היו הסימן הראשון .
הטיפול הראשוני היה כימותרפיה, שעבדה לזמן מה אך בהמשך חדלה להיות יעילה . לאחר מכן עבר לתרופה אחרת שהביאה אותו להפוגה (רמיסיה), אבל הרופאים הזהירו אותו שהתרופה תפסיק לעבוד בסופו של דבר . עד תחילת 2026 ניל העלה את המינון של מה שכינה ״תרופה קודרת ומדכאת״ .
כשהכימותרפיה כשלה, ניל נרשם לניסוי קליני באוסטרליה לטיפול מסוג CAR T-cell therapy – טיפול שמתכנת מחדש גנטית את תאי ה-T של החולה עצמו כדי שיתקפו את תאי הסרטן .
באפריל 2026 סיפר ניל לרשת 7News האוסטרלית שבדיקה אחרונה לא גילתה ולו שמץ סרטן בגופו. ״אני נקי מסרטן. נראה היה שאני בדרך החוצה,״ אמר . הוא זקף את הצלת חייו לטיפול CAR T-cell therapy .
הטיפול, שלדברי ניל ראוי שיהיה זמין ונגיש לכל חולי סרטן הדם באוסטרליה, נמצא כרגע בשלבי ניסוי קליני לטיפול בסוגים מסוימים של לימפומה ומיאלומה .
באוגוסט 2025 התפשטה ברשת מתיחה שקבעה כי סם ניל הלך לעולמו . הדיווח היה בדוי לחלוטין – ניל היה בחיים, בהפוגה, ועבד באותה תקופה . אין שום דיווח אמין על מותו נכון ליולי 2026. כל כלי התקשורת המרכזיים, בהם וראייטי, הגרדיאן, פיפל והאינדיפנדנט, דיווחו על החלמתו באפריל 2026 .
ניל כתב אוטוביוגרפיה בשם Did I Ever Tell You This? שיצאה לאור ב-2023, המתארת את מאבקו בסרטן ואת הקריירה הקולנועית בת כמעט 50 השנים שלו . באוטוביוגרפיה הוא כותב בכנות על האבחון, הימים הקשים של כימותרפיה, ועל השקפתו על החיים והמוות.
סם ניל לא מת. הוא חי, נקי מסרטן, ועובד באופן פעיל על סרטים חדשים. הסיפור שלו הוא סיפור של חוסן: אבחנה נדירה של סרטן, מסע טיפולי מפרך, וטיפול ניסיוני מוצלח שהעניק לו הזדמנות שנייה בחיים.