לואיס המילטון כינה את זה "צ'ק ריאליטי" (בדיקת מציאות) עבור פרארי . הציטוטים המרכזיים שלו מספרים את הסיפור:
המילטון גם הצביע על חוסר כוח משמעותי בקטעים הישרים וביצועי צמיגים ירודים כשתי הסיבות העיקריות . אסטרטגיית שלוש העצירות נכפתה על ידי החום והבלאי, אך הוא הודה שהיא "מעולם לא עבדה באמת"
.
שארל לקלרק היה אפילו יותר ישיר:
פרד ואסר — לאחר המוקדמות — נשמע זהיר אך אופטימי, ואמר שפרארי תיקח את ה"דברים החיוביים" מהמקומות P2 ו-P3, למרות שראסל חטף להם את הפול פוזישן . לאחר המירוץ, ואסר הגן על בחירות האסטרטגיה, והודה בפער בקצב: "הקצב של מרצדס היה טוב יותר משלנו"
. הוא ציין שהבלאי הקיצוני אילץ את פרארי לאסטרטגיית שלוש עצירות בעוד המתחרים הסתדרו בנוחות עם שתיים
. ואסר אמר שאין "שום חרטות" על האסטרטגיה לאור הבעיות הבסיסיות של המכונית
.
פרארי הציגה את שדרוג מנוע ה-ADUO (Additional Development and Upgrade Opportunities) הראשון שלה באוסטריה, תוך שימוש בנתוני ה-FIA שהראו שיחידת הכוח שלה הייתה יותר מ-2% מאחורי מדד הייחוס . פרארי התחייבה ל"קונספט מנוע חם יותר" — הפעלה בטמפרטורות יניקת מצנן-ביניים גבוהות יותר (מוערך 110–115 מעלות צלזיוס) לשיפור יעילות הבעירה, ששוויו היה כ-7 כוחות סוס נוספים
.
אבל השדרוג התפוצץ בפנים בגלל החום:
התוצאה נטו: פרארי עברה מנעילת השורה הראשונה במוקדמות להיות האיטית מבין ארבע קבוצות הצמרת במירוץ, מה שהפיל את המילטון ממקום 2 באליפות למקום 3 והותיר את שני הנהגים בחיפוש אחר תשובות שבוע לפני הגרנד פרי הבריטי.