במאי 2022 קבעה השופטת שרה פאלק מבית המשפט הגבוה שסמסונג הפרה סימני מסחר רשומים של חברות מקבוצת סווטש .
הנקודה המרכזית בפסק הדין הייתה שסמסונג לא נתפסה רק כמי שמספקת תשתית טכנית פסיבית. בית המשפט מצא כי החברה בדקה, אישרה ואצרה את אפליקציות לוחות השעון של מפתחים חיצוניים לפני שהוצעו בחנות Galaxy App Store. לכן נקבע כי סמסונג אחראית בעיקרה להפרה.
סמסונג ניסתה להסתמך על הגנות של “נמל מבטחים” — כללים שנועדו להגן על מתווכים מקוונים מפני אחריות לתוכן של צדדים שלישיים. אולם הטענה כי היא הייתה רק מתווכת נדחתה .
בית המשפט לערעורים בלונדון אישר את הקביעה בדצמבר 2023 ודחה את ערעורה של סמסונג . בכך הפך התיק לתקדים משמעותי בשאלת האחריות המשפטית של מפעילי חנויות אפליקציות באירופה.
לפי נתוני ההליך, האפליקציות שנחשבו מפרות הורדו כ-157,715 פעמים בבריטניה ובאיחוד האירופי בין אוקטובר 2015 לפברואר 2019 — נתון הקרוב ל-160 אלף הורדות כפי שדווח בתקשורת .
הפער העצום בין סכומי הצדדים עומד בלב הדיון בשלב הפיצויים.
טענת סווטש: יש לחשב את הפיצוי לפי דמי רישוי היפותטיים — כלומר, הסכום שסמסונג הייתה אמורה לשלם אילו ביקשה להשתמש בסימני המסחר כחוק. סווטש טוענת כי בשל הערך היוקרתי של המותגים אומגה, ברגה, טיסו ולונג'ין, דמי הרישוי לכל הורדה היו צריכים להיות משמעותיים. חישוב כזה מוביל, לטענתה, לדרישה של 170 מיליון דולר .
טענת סמסונג: חלקה של החברה בהכנסות מהאפליקציות עמד בפועל על כ-300 דולר בלבד. רוב האפליקציות היו חינמיות או נמכרו במחיר נמוך, וההכנסה שסמסונג קיבלה ממכירות בתשלום הייתה מצומצמת. החברה טוענת שפיצוי הגבוה פי אלפים מהרווח בפועל יהיה בלתי מידתי .
במילים אחרות, המחלוקת היא אם למדוד את הנזק לפי הערך המסחרי של הזכות להשתמש במותג — או לפי ההכנסה שנוצרה בפועל בפלטפורמה.
שופט בריטי צפוי לפרסם בקרוב את החלטתו לגבי גובה הפיצויים . מאחר שההליך מתייחס לסימני מסחר רשומים באיחוד האירופי, בתקופה שבה בריטניה עדיין הייתה חברה באיחוד במשך רוב תקופת ההפרה, סווטש מבקשת פיצוי המתייחס לשוק האירופי כולו, ולא לבריטניה בלבד .
לכן, ההחלטה עשויה להשפיע מעבר לסכום שישולם בתיק המסוים הזה, ולשמש נקודת ייחוס לחישוב פיצויים במחלוקות על קניין רוחני בשוק הדיגיטלי האירופי.
סווטש מנהלת גם הליכים מקבילים בארצות הברית נגד סמסונג, על טענות דומות בנוגע להפרת סימני מסחר באמצעות לוחות שעון דיגיטליים. עם זאת, הדיווחים הזמינים המתמקדים בהליך הבריטי אינם מפרטים את הסטטוס המדויק של התיקים בארה״ב או את הסכומים הנתבעים בהם .
החשיבות של התיק חורגת מעולם השעונים. הוא מחדד את השאלה מתי חנות אפליקציות היא רק פלטפורמה שמארחת תוכן של אחרים — ומתי המעורבות שלה בבדיקה, באישור ובהפצה הופכת אותה לאחראית ישירות להפרות.
ההכרעה בשלב הפיצויים עשויה לקבוע אם בעולם הדיגיטלי יש להעריך את השימוש במותג לפי רישיון תיאורטי בעל ערך גבוה, או לפי ההכנסות הממשיות של מפעיל הפלטפורמה. עבור חברות טכנולוגיה, המסר של ההליך ברור: ככל שהפלטפורמה מעורבת יותר באוצרות התוכן, כך עשויה לגדול גם האחריות המשפטית לתוכן שהיא מפיצה.