שריפת הגז העולמית הגיעה ל-151 מיליארד מטרים מעוקבים (bcm) בשנת 2024, לעומת 148 bcm בשנת 2023. מדובר בעלייה של 2%, שהיא השנייה ברציפות בפעילות השריפה. נתון זה מייצג את הרמה הגבוהה ביותר של שריפה שנרשמה מאז 2007, ומאותת על נסיגה מההתקדמות הקודמת ועל כישלון בבלימת התופעה בקנה מידה עולמי.
המחיר הסביבתי כבד. שותפות הפחתת השריפה והמתאן העולמית (GFMR) של הבנק העולמי מעריכה שהשריפה ב-2024 שחררה 389 מיליון טונות של CO₂, כאשר חלק ניכר מגיע ממתאן לא שרוף, גז חממה רב-עוצמה. ה'גארדיאן' דיווח שנפח פליטות זה שווה ערך לתפוקת הפחמן השנתית של צרפת.
הדו"ח מזהה ריכוז חד של פעילות השריפה. תשע המדינות המובילות בשריפה היו אחראיות ל-שלושה רבעים מכלל השריפה בשנת 2024, אף על פי שהפיקו פחות ממחצית מהנפט העולמי. תשע המדינות הללו הן:
ריכוז השריפה בקרב שלוש המדינות המובילות - רוסיה, איראן ועיראק - התעצם עם הזמן. חלקן המשותף גדל מ-33% מכלל השריפה ב-2012 ל-46% ב-2024. לעומת זאת, יתר 70+ המדינות השורפות היוו רק 24% מהשריפה הכוללת ב-2024, ירידה מ-35% ב-2012, מה שמעיד על כך שהבעיה הופכת מרוכזת יותר במספר קטן יותר של פולטים גדולים.
הבזבוז הכלכלי מדהים. ל-151 ה-bcm של גז שנשרף ב-2024 היה ערך שוק מוערך של כ-63 מיליארד דולר, לפי חישוב המבוסס על תמחור גז טבעי של הנרי האב. לשם השוואה, כמות הגז שאבדה בשריפה כמעט שווה ערך לצריכת הגז הטבעי השנתית של אפריקה, שעומדת על כ-162 מיליארד מ"ק.
דו"ח 2025 לא סיפק אומדן עלות גלובלי מצרפי יחיד לביטול השריפה השגרתית. עם זאת, הוא מדגיש את הביצועים של מדינות שהתחייבו ליוזמת 'אפס שריפה שגרתית עד 2030' (ZRF). היוזמה, שהושקה ב-2015, מחייבת ממשלות וחברות נפט להפסיק את השריפה השגרתית לא יאוחר מ-2030 באמצעות רגולציה, טכנולוגיה והסדרים פיננסיים.
הנתונים מאירים: מאז 2012, המדינות החברות ב-ZRF השיגו ירידה ממוצעת של 12% בעוצמת השריפה, בעוד שהמדינות שאינן חברות ראו עלייה של 25%. אך עם חמש שנים בלבד שנותרו עד ליעד 2030, השגת ה-ZRF תחייב ירידה של כמעט 40% בשריפה השגרתית מדי שנה, קצב שאפתני לאור המגמות הנוכחיות.
הדו"ח מזהה מספר חסמים מבניים מתמשכים המעכבים התקדמות, גם כשההיגיון הכלכלי והסביבתי לפעולה ברור:
למרות המגמה השלילית הכוללת, ישנם יוצאים מן הכלל בולטים. מדינות שאישרו את יוזמת ה-ZRF הציגו ביצועים טובים יותר באופן עקבי בהשוואה למדינות אחרות, מה שמוכיח שהתחייבות ומדיניות יכולות להניב תוצאות מדידות. יוזמת ZRF נותרה המסגרת העיקרית לתיאום המאמצים העולמיים, במטרה לסיים את השריפה השגרתית באמצעות שילוב של רגולציה, פריסת טכנולוגיה ומכשירים פיננסיים.
לסיכום, דו"ח הבנק העולמי לשנת 2025 מתעד משבר שריפה עולמי מחמיר: נפחי שריפה עולים, מרוכזים בקרב מספר מצומצם של יצרני נפט גדולים, עם 63 מיליארד דולר של גז שמבוזבזים מדי שנה וללא אומדן עלות אחד לפתרון הבעיה. החסמים המבניים ידועים היטב - רגולציה חלשה, פערי תשתית ועלויות גבוהות - בעוד שיוזמת ZRF מספקת נתיב מוכח אך מוגבל בזמן עבור המדינות המוכנות להתחייב.
שריפת הגז העולמית הגיעה ל-151 מיליארד מטרים מעוקבים (bcm) בשנת 2024, לעומת 148 bcm בשנת 2023. מדובר בעלייה של 2%, שהיא השנייה ברציפות בפעילות השריפה. נתון זה מייצג את הרמה הגבוהה ביותר של שריפה שנרשמה מאז 2007, ומאותת על נסיגה מההתקדמות הקודמת ועל כישלון בבלימת התופעה בקנה מידה עולמי.
המחיר הסביבתי כבד. שותפות הפחתת השריפה והמתאן העולמית (GFMR) של הבנק העולמי מעריכה שהשריפה ב-2024 שחררה 389 מיליון טונות של CO₂, כאשר חלק ניכר מגיע ממתאן לא שרוף, גז חממה רב-עוצמה. ה'גארדיאן' דיווח שנפח פליטות זה שווה ערך לתפוקת הפחמן השנתית של צרפת.
הדו"ח מזהה ריכוז חד של פעילות השריפה. תשע המדינות המובילות בשריפה היו אחראיות ל-שלושה רבעים מכלל השריפה בשנת 2024, אף על פי שהפיקו פחות ממחצית מהנפט העולמי. תשע המדינות הללו הן:
ריכוז השריפה בקרב שלוש המדינות המובילות - רוסיה, איראן ועיראק - התעצם עם הזמן. חלקן המשותף גדל מ-33% מכלל השריפה ב-2012 ל-46% ב-2024. לעומת זאת, יתר 70+ המדינות השורפות היוו רק 24% מהשריפה הכוללת ב-2024, ירידה מ-35% ב-2012, מה שמעיד על כך שהבעיה הופכת מרוכזת יותר במספר קטן יותר של פולטים גדולים.
הבזבוז הכלכלי מדהים. ל-151 ה-bcm של גז שנשרף ב-2024 היה ערך שוק מוערך של כ-63 מיליארד דולר, לפי חישוב המבוסס על תמחור גז טבעי של הנרי האב. לשם השוואה, כמות הגז שאבדה בשריפה כמעט שווה ערך לצריכת הגז הטבעי השנתית של אפריקה, שעומדת על כ-162 מיליארד מ"ק.
דו"ח 2025 לא סיפק אומדן עלות גלובלי מצרפי יחיד לביטול השריפה השגרתית. עם זאת, הוא מדגיש את הביצועים של מדינות שהתחייבו ליוזמת 'אפס שריפה שגרתית עד 2030' (ZRF). היוזמה, שהושקה ב-2015, מחייבת ממשלות וחברות נפט להפסיק את השריפה השגרתית לא יאוחר מ-2030 באמצעות רגולציה, טכנולוגיה והסדרים פיננסיים.
הנתונים מאירים: מאז 2012, המדינות החברות ב-ZRF השיגו ירידה ממוצעת של 12% בעוצמת השריפה, בעוד שהמדינות שאינן חברות ראו עלייה של 25%. אך עם חמש שנים בלבד שנותרו עד ליעד 2030, השגת ה-ZRF תחייב ירידה של כמעט 40% בשריפה השגרתית מדי שנה, קצב שאפתני לאור המגמות הנוכחיות.
הדו"ח מזהה מספר חסמים מבניים מתמשכים המעכבים התקדמות, גם כשההיגיון הכלכלי והסביבתי לפעולה ברור:
למרות המגמה השלילית הכוללת, ישנם יוצאים מן הכלל בולטים. מדינות שאישרו את יוזמת ה-ZRF הציגו ביצועים טובים יותר באופן עקבי בהשוואה למדינות אחרות, מה שמוכיח שהתחייבות ומדיניות יכולות להניב תוצאות מדידות. יוזמת ZRF נותרה המסגרת העיקרית לתיאום המאמצים העולמיים, במטרה לסיים את השריפה השגרתית באמצעות שילוב של רגולציה, פריסת טכנולוגיה ומכשירים פיננסיים.
לסיכום, דו"ח הבנק העולמי לשנת 2025 מתעד משבר שריפה עולמי מחמיר: נפחי שריפה עולים, מרוכזים בקרב מספר מצומצם של יצרני נפט גדולים, עם 63 מיליארד דולר של גז שמבוזבזים מדי שנה וללא אומדן עלות אחד לפתרון הבעיה. החסמים המבניים ידועים היטב - רגולציה חלשה, פערי תשתית ועלויות גבוהות - בעוד שיוזמת ZRF מספקת נתיב מוכח אך מוגבל בזמן עבור המדינות המוכנות להתחייב.