יותר מ־100 חברות אירופיות מזהירות כי רפורמה מוצעת בשוק הפחמן של האיחוד האירופי עלולה להגדיל את הוצאות התעשייה עוד לפני שמפעלים עתירי אנרגיה יוכלו להפחית את הפליטות שלהם. לטענתן, הפער בין העלויות לבין היכולת להתאים את המפעלים עלול להחליש השקעות ולעודד צמצום ייצור או העברתו אל מחוץ לאירופה.
9
13
בין החותמות על המכתב המשותף, שעליו דיווחה רויטרס, נמנות קובסטרו, אווניק, ווקר כמיה, פוסטאלפינה וחטיבת הפלדה של טיסנקרופ.
6
7 בלב טענתן עומדת שאלת העיתוי: מי יישא בעלות המעבר לתעשייה נקייה יותר, ואילו תנאים צריכים להתקיים כדי שמפעלים יוכלו לבצע אותו בלי לאבד מכושר התחרות שלהם.
מה משנה הרפורמה המוצעת?
מערכת הסחר בפליטות של האיחוד האירופי — ETS — קובעת מסגרת לפליטת גזי חממה ומאפשרת למפעלים לקבל או לרכוש היתרי פליטה. בחלק מהענפים, הקצאה של היתרים בחינם נועדה לצמצם את הסיכון ל״דליפת פחמן״: מצב שבו ייצור עובר למדינה שבה עלויות הפחמן נמוכות יותר, והפליטות אינן בהכרח פוחתות.
הנציבות האירופית הציעה להאריך את הקצאת ההיתרים בחינם לחלק מהענפים עד 2038, ולאחרים עד 2040. במקביל, לפי הצעתה, החל מ־2031 קבלת ההיתרים תהיה קשורה לתוכנית השקעה בהפחתת פליטות באתרים באיחוד.
11
16 הנציבות מציגה את השילוב הזה כניסיון לשמר הגנה מפני מעבר ייצור למדינות אחרות, ובו בזמן לעודד השקעה בייצור נקי יותר.
למה החברות מבקשות תנאים נוספים?
יצרנים מתמודדים, לדבריהם, גם עם מחירי אנרגיה גבוהים ועם תחרות מצד חברות מחוץ לאיחוד. לכן, מבחינתם, שינוי כללי הקצאת ההיתרים לבדו לא מספיק: הם מבקשים אמות מידה הוגנות יותר להקצאה, אספקת אנרגיה דלת־פחמן במחיר תחרותי, תשתיות מתאימות — ובהן חיבור לרשתות ותשתיות CO₂ — וגם ביקוש גדול יותר למוצרים דלי־פליטות.
12
הטיעון התעשייתי הוא שהגנה באמצעות היתרים בחינם נועדה לפצות על חשיפה לעלויות פחמן שאינן זהות בכל העולם, ולא לשמש מענק השקעה שהחברות חייבות להשקיע מחדש. הנציבות עצמה מגדירה את ההקצאה החינמית כאמצעי להתמודדות עם הסיכון לדליפת פחמן, אך הצעתה מבקשת להצמיד לה תנאים הקשורים להפחתת פליטות.
יש גם חשש נפרד הנוגע ל״מקדם התיקון הבין־מגזרי״: אם הבקשות להקצאה חינמית עולות על הכמות הזמינה, המקדם עשוי להפחית את ההקצאה למתקנים.
17 לכן, הארכת תקופת ההקצאה לא מבטיחה כשלעצמה שכל מפעל יקבל את אותה כמות היתרים לאורך התקופה.
ומה דורשים העובדים?
ארגון העובדים האירופי IndustriAll Europe מציב במרכז הדיון תנאים חברתיים ותעסוקתיים. הוא מתנגד למתן תמיכה ציבורית לתעשייה ללא ערבויות לעובדים, וטוען שהצעת הרפורמה אינה מעניקה להם הגנות מספקות.
11 כך מתווסף למחלוקת ממד נוסף: לא רק כמה סיוע יקבלו החברות ומה יידרשו לעשות בתמורה, אלא גם כיצד יובטח שהמעבר לא יותיר את העובדים מאחור.
ההסכמה על עתודת היציבות: נושא אחר באותה מערכת
בנפרד מהוויכוח על היתרים חינמיים, ב־20 באוקטובר הגיעו נציגי הפרלמנט האירופי והמועצה להסכמה זמנית על שינוי כללי עתודת היציבות בשוק הפחמן. לפי ההסכמה, מנגנון ביטול ההיתרים יישאר, אך הסף לביטולם יעלה מ־400 מיליון ל־700 מיליון היתרים.
השינוי נוגע לאופן הטיפול בהיתרים שנמצאים בעתודה, ולא ישירות לאמות המידה להקצאה למפעלים או לתנאי ההשקעה שלהם. לכן הוא אינו פותר את המחלוקת המרכזית בין התעשייה לנציבות. ההסכמה עדיין זמנית, ונדרשת לה השלמה של הליך האישור הפורמלי.