מצפה החלל ניל גרלס סוויפט של נאס״א נכנס לאטמוספרה של כדור הארץ ב־4 בנובמבר 2026, בשעה 7:39 בבוקר לפי שעון החוף המזרחי של ארצות הברית (12:39 UTC), מעל מחוז צפון סומטרה שבאינדונזיה. כוח החלל האמריקאי עקב אחר האירוע, ונאס״א אישרה את השעה והמיקום. בכך הסתיימה משימה שנמשכה כמעט 22 שנה — במקום השנתיים שתוכננו לה מלכתחילה.
18
היכן נכנס סוויפט לאטמוספרה?
נאס״א דיווחה על נקודת כניסה סמוך לקו רוחב 3.4 מעלות צפון וקו אורך 98.6 מעלות מזרח, מעל צפון סומטרה. חשוב להבחין: אלה הקואורדינטות של כניסת המצפה לאטמוספרה, ולא מיקום מאומת שבו נחתו שברים.
18
תחזיות מוקדמות הצביעו על כך ששברים שעשויים לשרוד עלולים ליפול ברצועה שבין קו רוחב 20.6 מעלות צפון ל־20.6 מעלות דרום. מרבית הרצועה נמצאת מעל האוקיינוסים, אך היא עוברת גם מעל אזורים יבשתיים.
3
5
התחזיות השתנו — והאירוע קרה בתוך חלונות אי־הוודאות
ככל שמסלולו של סוויפט דעך, תחזיות מועד הכניסה לאטמוספרה עודכנו, וחלונות אי־הוודאות נותרו רחבים. בעדכון מ־2 בנובמבר ציטטה נאס״א הערכה של כוח החלל האמריקאי למועד של כ־08:30 UTC ב־4 בנובמבר, עם אי־ודאות של 11 שעות. תאגיד Aerospace העריך מועד של 09:11 UTC, עם אי־ודאות של כ־12 שעות. הכניסה בפועל, ב־12:39 UTC, הייתה בתוך שני חלונות התחזית.
5
12
18
מומחה המעקב הלווייני ג׳ונתן מקדואל דיווח על זמן ומיקום הכניסה בהתבסס על נתוני כוח החלל. עם זאת, הדיווחים הזמינים אינם מציגים רצף מלא של התחזיות המשתנות שלו, וגם אינם מספקים די פרטים להשוואה מול התרעות BRIN באינדונזיה.
10
15
נאס״א העריכה את הסיכוי שמישהו בכדור הארץ ייפגע בכ־1 ל־2,100. זהו אומדן לסיכון לאנשים ברחבי העולם כתוצאה מהאירוע, ולא אומדן שלפיו לכל אדם בנפרד היה סיכוי של 1 ל־2,100 להיפגע.
רוב המצפה, שמשקלו כ־1,450 קילוגרם, היה צפוי להישרף בכניסה לאטמוספרה. המדען הראשי של המשימה, בראד צ׳נקו, אמר כי ייתכן שרכיבי טונגסטן צפופים וחלקים מהמראות ישרדו. בדיווחים הזמינים אין אישור ששברים כלשהם אכן אותרו.
18
כיצד דעך המסלול — ולמה ניסיון החילוץ נכשל
המסלול של סוויפט הלך והנמיך, והגרר האטמוספרי גבר. נאס״א דיווחה כי ב־20 באוקטובר היה המצפה בגובה של כ־275 קילומטרים מעל כדור הארץ. בגובה הזה הוא כבר לא הצליח לפצות במידה מספקת על הגרר ולייצב את הטלסקופים, ופעילותו המדעית הסתיימה זמן קצר לאחר מכן.
16
17
פעילות שמש מוגברת בשנים האחרונות תרמה לגרר שהנמיך את המסלול. נאס״א ארגנה ניסיון חילוץ שנועד להגביה את סוויפט, אך החללית הרובוטית LINK, ששוגרה בידי חברת Katalyst Space, נתקלה בבעיות לאחר השיגור והניסיון נכשל. כתוצאה מכך, סוויפט נותר ללא חילוץ שיגביה את מסלולו. המקורות הזמינים אינם מפרטים את מלוא התקלה הטכנית, ולכן אין בסיס לקבוע כאן מה בדיוק השתבש במערכות LINK.
13
14
משימה של שנתיים שהפכה למורשת של כמעט 22 שנה
סוויפט שוגר ב־20 בנובמבר 2004 למשימה שתוכננה להימשך שנתיים ולחקור התפרצויות קרני גמא — מהאירועים העוצמתיים ביותר ביקום. בפועל, הוא המשיך לפעול כמעט 22 שנה. לפי נאס״א, המצפה זיהה יותר מ־2,000 התפרצויות קרני גמא וחקר יותר מ־1,400 סופרנובות. הוא גם צפה בכוכבים שנקרעו בידי חורים שחורים, עקב אחר גלקסיות פעילות, ביצע סקר קרני רנטגן של כל השמיים וחקר אסטרואידים ושביטים.
19
גם בחודשים האחרונים לפעילותו המשיך סוויפט לצפות במאות מטרות מדעיות, ובהן שרידים של פיצוצי כוכבים, חורים שחורים על־מסיביים פעילים בגלקסיות רחוקות ושביטים. התצפית האחרונה שלו נערכה ב־20 באוקטובר 2026.
17
19
הכניסה לאטמוספרה סיימה את עבודת המצפה בחלל, אך לא את ערכה המדעי. בארכיון של נאס״א נשמרו כמעט 22 שנות מדידות של התפרצויות קוסמיות, ספקטרומים באורכי גל שונים ויותר מ־1.5 מיליון תמונות — מאגר שיוכל להמשיך לשמש למחקר.
19