מאין הגיעו העטלפים? גנומים ומאובנים מצביעים על אירופה

הדרך להבין את ראשיתם של העטלפים עוברת בשני סוגי עדויות, שכל אחד מהם מספר רק חלק מהסיפור: הגנומים של מינים החיים כיום, ומבנה גופם של עטלפים שנכחדו. במחקר שפורסם ב־23 בספטמבר 2026 בכתב העת Nature, צוות Bat1K, שכלל 137 חוקרות וחוקרים מ־64 מדינות, שילב ביניהם כדי לשחזר את עץ המשפחה של העטלפים. המסקנה המרכזית: מוצאם הסביר ביותר הוא באירופה, לפני כ־65 מיליון שנה, ולא באסיה, באפריקה או בצפון אמריקה, כפי שהציעו השערות קודמות. 2311

איך מחברים בין גנום למאובן?

החוקרים ניתחו גנומים של 103 מיני עטלפים, המייצגים את כל 21 משפחות העטלפים המוכרות כיום. ההשוואה הגנטית סיפקה מסגרת לבירור הקרבה בין המינים החיים. 16 אבל מינים החיים היום אינם יכולים לבדם לייצג את כל הענפים שנכחדו לאורך הדרך.

לכן שולבו בניתוח גם 699 מאפיינים אנטומיים מ־65 מינים, ובהם 44 מיני עטלפים מאובנים מתקופות שקדמו לרביעון, לצד נציגים של רוב המשפחות החיות. חשוב לדייק: הנתון מתייחס ל־44 מינים מאובנים, ולא בהכרח ל־44 מאובנים בודדים. 15

בנוסף, השוואת אופן ארגון הכרומוזומים בגנומים אפשרה לשחזר 26 כרומוזומים של עטלף קדום. זהו שחזור של מצב קדום על בסיס הגנומים שנחקרו, ולא כרומוזומים או DNA שהופקו מן המאובנים. 15

מה התברר — ומה עדיין לא?

כשמשלבים את הענפים המאובנים בעץ המשפחה, הם מוסיפים מידע שלא קיים בתפוצה של העטלפים החיים כיום. השחזור המשולב הצביע על אירופה כמקום המוצא הסביר ביותר, לפני כ־65 מיליון שנה, ולאחר מכן על התפשטות לאזורים אחרים בעולם. עם זאת, ״סביר ביותר״ אינו הוכחה חד־משמעית למקום מוצא יחיד. 236

המחקר מצביע גם על כך שמעוף ואיכון בהד — היכולת להיעזר בהחזרי קול כדי להתמצא בסביבה — התפתחו סמוך לראשית האבולוציה של העטלפים. 24 הממצאים המתוארים במקורות הזמינים אינם מאפשרים לקבוע כאן בדיוק כיצד התפתחו היכולות האלה, או להצמיד את הופעתן לתאריך מדויק יותר מהאומדן הכללי למוצא העטלפים.

מעבר לשאלת המוצא, הגנומים שנאספו הם בסיס למחקרים עתידיים על תעופה, חישה, אריכות ימים ותגובות לזיהומים. השוואה גנטית יכולה להצביע על שינויים שכדאי לחקור, אך לא להוכיח לבדה מה תפקידו של כל שינוי. המחקר הוא גם שלב בדרך ליעד הרחב של Bat1K: יצירת גנומים באיכות גבוהה לכל מיני העטלפים החיים. 67