שני האתרים מספרים סיפורים מתקופות שונות לגמרי. אזור דיואר שבצדו הרחוק של הירח עשוי לשמר עדות לפעילות מגנטית מלפני כ־4.2 מיליארד שנה; מכתש מקגצ'ין מאפשר לבחון כיצד פגיעה שאירעה בשנים האחרונות משנה את פני הקרקע גם מעבר לבור שהיא יוצרת.
1
2
דיואר: רמז לשדה מגנטי שכבר אינו קיים
החוקרים לא הסתמכו על דגימת סלע שהובאה מדיואר לכדור הארץ. במקום זאת, הם השוו מדידות כבידה ומגנטיות שנאספו ממסלול סביב הירח. החריגות החופפות בשתי המדידות מתיישבות עם מודל של גוף סלע געשי, צפוף וממוגנט, הקבור מתחת לפני השטח. לפי הפרשנות הזאת, הסלע התמצק ושמר בתוכו רישום של שדה מגנטי שנוצר בעבר בתוך הירח — מנגנון המכונה דינמו. גם גיל הסלע, כ־4.2 מיליארד שנה, וגם הערכת השדה באותה תקופה תלויים במודל; אין כאן מדידה ישירה של השדה הקדום. המידע שעליו מבוסס הממצא אינו מאפשר לקבוע כאן ערך מספרי מהימן לעוצמתו.
3
4
מדוע זה חשוב? דגימות ממשימות אפולו הולידו תמונה לא אחידה של עוצמת השדה הירחי ושל משך קיומו. מחקר מחודש מציע שייתכן שהיו פרקי זמן קצרים של שדה חזק במיוחד, אף שבחלק גדול מהזמן השדה היה חלש. הסלע הקבור בדיואר מוסיף ראיה מסוג אחר לקיומו של שדה קדום, אך אינו מכריע אם השדה היה רציף או התחזק רק מדי פעם. מדידות נוספות, ובעתיד גם דגימות מתוארכות מהצד הרחוק, יוכלו לבחון את זהות הסלע, גילו והמגנטיות ששמר.
3
5
6
17
מקגצ'ין: הפגיעה שינתה יותר מהמכתש עצמו
הפגיעה שיצרה את מכתש מקגצ'ין התרחשה בין 11 באפריל ל־22 במאי 2024. בשנת 2025 הבחין חוקר נאס״א רוברט וגנר בכתם בהיר המוקף באזור כהה בבדיקה של צילומי המקפת Lunar Reconnaissance Orbiter. השוואה לצילומים מוקדמים גילתה מכתש שלא היה שם קודם, ברוחב של כ־222 מטרים ובעומק של כ־43 מטרים — הגדול מבין המכתשים החדשים שזוהו במערכת השמש. הכתם הבהיר אינו המכתש, אלא חומר שהועף ממנו בעת הפגיעה.
2
7
8
מדידות תרמיות מצאו סביב המכתש אזור קר בלילה, המשתרע מעבר לשטח שנחפר ונראה לעין. הסבר אפשרי הוא שהפגיעה אווררה או פיזרה מחדש את שכבת האבק והסלעים הרופפים שעל פני הירח, כך שהיא אוגרת חום באופן שונה. מעקב בצילומים ובמדידות טמפרטורה יוכל לבדוק כיצד האזור משתנה עם הזמן; החומר שהועף והמכתש הטרי מציעים גם הזדמנות לחקור חומר שנחשף מתחת לפני השטח. הגורם המדויק לאזור הקר ומשך קיומו עדיין טעונים בדיקה.
2
9