המלחמה באיראן מסכנת התחייבויות של כמעט 4 טריליון דולר מהמדינות במפרץ לארה״ב

ההשפעה הכלכלית של המלחמה באיראן אינה מסתכמת בעליית מחירי הנפט. עבור מדינות המפרץ, שיבוש נתיבי היצוא והגידול בעלויות האבטחה מתנגשים כעת עם תוכניות פיתוח מקומיות גדולות ועם התחייבויות בהיקף כמעט 4 טריליון דולר להשקעות בארה״ב או לרכישת מוצרים ושירותים ממנה, במסגרת יוזמת "אמריקה תחילה" של הנשיא דונלד טראמפ. הפער בין הכרזות הענק לבין היכולת הפיננסית והפוליטית לממש אותן הולך ומתרחב. 94

למה ההתחייבויות לארה״ב נכנסות ללחץ

סעודיה, קטר ואיחוד האמירויות הערביות אחראיות לכמעט 4 טריליון דולר מתוך קרוב ל-6 טריליון דולר בהתחייבויות של ממשלות זרות הקשורות ליוזמת ההשקעות האמריקאית. אולם לא מדובר בקופת מזומנים שממתינה להעברה: ההתחייבויות משלבות השקעות וחילופים כלכליים, נפרסות לעיתים על פני שנים, וברמות שונות של פירוט ולוחות זמנים. 74

ההבחנה הזו חשובה במיוחד בזמן מלחמה. לפי מכון פיטרסון לכלכלה בינלאומית (PIIE), העימות מעורר שאלות הן לגבי היכולת של המדינות לקיים את ההתחייבויות והן לגבי נכונותן לעשות זאת, כאשר משאבים מופנים לצרכים דחופים בזירה המקומית. 9

בין מקורות הלחץ המיידיים:

• עלייה בהוצאות על הגנה ועל הגנת תשתיות;
• הוצאות שיקום וחיזוק עמידות של מערכות אנרגיה, תחבורה ומסחר;
• ירידה בהשקעות זרות ישירות ועלייה בעלויות המימון; וכן
• הצורך לשמר תקציבים לגיוון הכלכלה ולתוכניות תעסוקה מקומיות. 1

עבור סעודיה, מדובר באיזון רגיש במיוחד. האסטרטגיה הכלכלית שלה נשענת על השקעה רצופה בפרויקטי טרנספורמציה בתוך הממלכה. בסביבה תקציבית מצומצמת יותר, הון לפרויקטים ולמשרות בבית עשוי לקבל קדימות על פני השקעות חוץ שאינן חיוניות. אין בכך בהכרח התרחקות מוושינגטון, אלא היגיון כלכלי של ניהול סיכון מלחמתי והתחייבויות מקומיות.

תחזיות קרן המטבע ממחישות את עומק הזעזוע

קרן המטבע הבינלאומית הורידה בחדות את תחזיותיה, לאחר שהעימות שיבש תשתיות אנרגיה ותנועת ספנות.

בעדכון האזורי מאפריל, הקרן צפתה צמיחה של 1.4% ב-2026 לאזור המזרח התיכון, צפון אפריקה, אפגניסטן ופקיסטן — גם בתרחיש ייחוס שבו המסחר מתחדש והייצור חוזר לנורמה עד אמצע השנה. זו הורדה של 2.3 נקודות אחוז לעומת התחזית מאוקטובר 2025. הקרן ציינה כי יצואניות הנפט במפרץ שנפגעו ישירות מהמלחמה ספגו הורדות תחזית של עד 15 נקודות אחוז.

בעדכון מיולי, שעליו דווח בהמשך, הועמדה תחזית הצמיחה של המזרח התיכון ומרכז אסיה על 0.7% בלבד ב-2026 — 1.2 נקודות אחוז מתחת לתחזית אפריל. התחזית מניחה פתיחה הדרגתית של מצר הורמוז מאמצע יולי וחזרה של התנועה לרמתה שלפני המלחמה עד מרץ 2027; כלומר, ההתאוששות תלויה במידה רבה בהחזרת זרימות האנרגיה.

הנתונים ברמת המדינות מדגישים את החשיפה הלא אחידה:

• קטר: תחזית 2026 קוצצה ב-14.7 נקודות אחוז, להתכווצות של 8.6%, על רקע נזק תשתיתי נרחב וחשיפה גבוהה לשיבושים ביצוא הגז.
• סעודיה: התחזית קוצצה מ-4.5% ל-1.7%. לסעודיה יש עמידות גבוהה יותר מחלק משכנותיה בזכות תשתיות יצוא חלופיות, אך גם היא ניצבת מול צמיחה חלשה יותר ולחץ תקציבי שמקורו במלחמה.
• איחוד האמירויות: התחזית קוצצה מ-5.6% ל-1.7% באותו עדכון מדווח.
• עיראק: קרן המטבע צפתה התכווצות של 6.8% ב-2026, לפני התאוששות אפשרית אם הפקת האנרגיה והתחבורה יחזרו לשגרה.

לכן, תחזית התאוששות ל-2027 דורשת זהירות בפרשנות: היא עשויה לשקף חזרה של תפוקה ומסחר שנפגעו ב-2026, מבסיס נמוך, ולא בהכרח פתרון של חולשות כלכליות עמוקות יותר.

מצר הורמוז: מחירי אנרגיה גבוהים, אבל הכנסות אבודות

מצר הורמוז עומד במרכז הנזק הכלכלי. לפי קרן המטבע, עוברים בו כ-25% עד 30% מהנפט העולמי וכ-20% מהגז הטבעי הנוזלי בעולם. כאשר השיט חסום או מסוכן, היצואניות עלולות לאבד נפחי מכירה גם בזמן שמחירי האנרגיה העולמיים עולים.

לכן השפעת המלחמה שונה בין יצרניות האנרגיה. מדינות שלהן מסלולים חלופיים מסוגלות לשמור על חלק מיכולת היצוא; עיראק וכווית, שלהן אפשרויות עקיפה מוגבלות, חשופות יותר לאובדן הכנסות במקרה של חסימה.

עיראק היא המקרה הבולט ביותר. רויטרס דיווחה כי התפוקה בשדות הדרומיים המרכזיים שלה נפלה בתחילת השיבוש בכ-70%, ל-1.3 מיליון חביות ביום, משום שהיצוא דרך הורמוז לא יכול היה להתנהל כרגיל. כאשר מתקני האחסון התמלאו, התפוקה קוצצה עוד יותר.

המשמעות התקציבית חריפה, משום שהנפט הוא בסיס הכנסות המדינה בעיראק. המרכז למדיניות אנרגיה גלובלית באוניברסיטת קולומביה העריך כי קרן המטבע צפתה לעיראק הכנסות של 79 מיליארד דולר מיצוא נפט ב-2026, בהנחת יצוא ממוצע של 3.5 מיליון חביות ביום. במחירים שנלקחו בחשבון לפני המלחמה, כל חודש של יצוא כמעט אפסי משמעו אובדן הכנסות של כ-6.6 מיליארד דולר.

החולשה העיראקית לא החלה במלחמה

העימות חשף נקודת תורפה קיימת: לעיראק הגנה מוגבלת מפני עצירה בתזרים המזומנים מהנפט. השבתה של נתיב היצוא המרכזי פוגעת בו-זמנית בהכנסות הממשלה, בהפקה, ביבוא וביכולת המדינה לשמור על רמת ההוצאה הציבורית.

תחזית ההתכווצות של 6.8% קשורה לשיבושים בתפוקת הנפט ובלוגיסטיקת היצוא, ואילו ההתאוששות החזויה ל-2027 מניחה חזרה לשגרה של המערכות הללו. התאוששות אפשרית, אפוא, אך היא כשלעצמה לא תפתור את התלות המבנית בהכנסות מפחמימנים ולא תיצור בסיס יצוא מגוון יותר.

ההשלכות הפוליטיות והאסטרטגיות

להתחייבויות ההשקעה יש גם בעיית שקיפות ואחריותיות. היקפן הפך אותן לנכס פוליטי, אך אופק הזמן הארוך והיעדר פירוט מלא ברמת הפרויקטים מקשים להבחין בין ביצוע מוצק לבין שאיפות מסחריות רחבות. PIIE תיאר את כלל ההתחייבויות במסגרת "אמריקה תחילה" ככאלה שמוקפות אי-ודאות. 114

אי-הוודאות הזו יכולה להפוך לכלי מיקוח. התחייבותה של דרום קוריאה להשקעה של 350 מיליארד דולר בארה״ב הסתבכה במשא ומתן על מכסים: וושינגטון איימה להעלות מכסים על חלק מהיבוא מדרום קוריאה ל-25% מ-15%, בטענה לעיכוב ביישום ההסכם. זה אינו מודל ישיר למקרה של מדינות המפרץ ואינו מוכיח שמהלך דומה מתוכנן נגדן, אך הוא מדגים כיצד הבטחות השקעה עשויות להפוך למנוף ביחסי מסחר וביטחון.

מבחינת ממשלות המפרץ, המלחמה בוחנת גם הנחת יסוד אסטרטגית: האם קרבה לארה״ב מספקת הגנה מהימנה על תשתיות האנרגיה ועל נתיבי השיט. אם מנהיגים באזור יגיעו למסקנה שהיחסים הביטחוניים אינם מגנים עליהם דיים מפני הסלמה או תגובה נגדית, הם עשויים להעדיף עצמאות אסטרטגית גדולה יותר ושיקול דעת רחב יותר בהקצאת הון ריבוני. במצב כזה, החלטות השקעה יהיו פחות רגישות ללחץ פוליטי מוושינגטון.

מה יקבע אם ההתחייבויות ימומשו

הגורם המכריע הוא משך השיבוש. חידוש יציב של השיט בהורמוז, של יצוא האנרגיה ושל אמון המשקיעים ישפר את המרחב התקציבי ויתמוך בהתאוששות ב-2027. מלחמה ממושכת, מנגד, תכפה בחירות קשות יותר בין הגנה, שיקום, גיוון כלכלי מקומי והשקעות בחו״ל.

התחייבויות המפרץ לארה״ב לא נעלמו. אבל המלחמה שינתה את משמעותן: הן אינן עוד רק הכרזות דיפלומטיות או שאיפות מסחריות, אלא תלויות ביכולת האזור להחזיר את נתיבי המסחר לפעילות, להגן על תשתיות קריטיות ולממן חוסן כלכלי בבית. 9