משבר מצר הורמוז בדרך לשדות: כך מתייקרים הדשנים ועלול לגדול הלחץ על מחירי המזון

השיבוש במצר הורמוז כבר אינו רק סיפור על נפט, מכליות ונתיבי שיט. הוא פוגע בתנועת חומרי גלם לדשנים, מעלה את עלויות האנרגיה וההובלה ומייקר את הייצור החקלאי — כך שהלם לוגיסטי של היום עלול להפוך ללחץ על מחירי המזון בהמשך.

התנועה המסחרית במצר הצטמצמה בחדות לאחר התקיפות האמריקאיות-ישראליות באיראן ב-28 בפברואר, אז איראן הודיעה על סגירת המצר וחברות ספנות השעו הפלגות. ב-4 בספטמבר עברו בו רק ארבע ספינות מטען, לעומת כ-125 כלי שיט מסחריים גדולים ביום לפני תחילת העימות. גם אם מתקיימים מעברים בודדים, מדובר במרחק גדול מחזרה למסחר ימי רגיל.

למה מצר הורמוז חשוב לחקלאות

המצר הוא נתיב יצוא מרכזי של אנרגיה ושל חומרי גלם לדשנים ממדינות המפרץ. לפי ארגון המזון והחקלאות של האו״ם (FAO), כ-1.3 מיליון טונות דשנים בחודש אינם יכולים עוד לעבור במסדרון הזה, ואין חלופות יבשתיות ישימות למשלוחים אלה. הארגון מציין את סין, הודו, יפן ודרום קוריאה בין היבואניות האסייתיות החשופות במיוחד למחסור בדלק ולעליית מחירי האנרגיה.18

הפגיעה בחקלאות עוברת בכמה מסלולים מקבילים:

• דשני חנקן: אוריאה מיוצרת במידה רבה מגז טבעי. כשליש מהמסחר העולמי באוריאה עובר בדרך כלל דרך הורמוז; לכן, צמצום זרימות הגז והדשנים מהמפרץ עלול להדק את ההיצע ולהעלות מחירים.17
• דשני פוספט: גופרית משמשת לייצור חומצה גופרתית, חומר בסיס לייצור חומצה זרחתית ודשני פוספט. כשהגופרית מתייקרת או חסרה, העלות מתגלגלת במהירות לדשני DAP ולתערובות NPK.14
• פעילות המשק החקלאי: דלק והובלה יקרים יותר מייקרים את שינוע התשומות ואת הפעלת המיכון החקלאי. בתחילה העלות עשויה להיספג אצל יצרני דשנים, ממשלות או חקלאים — אך בהמשך היא עלולה להתגלגל למחירי הגידולים.

ההשפעה על המזון אינה בהכרח מיידית. מחסור בדשנים או התייקרותם משפיעים על החלטות הרכישה ועל שיעורי היישום לפני הזריעה או במהלך עונת הגידול. הפגיעה במרווחי החקלאים או בתנובות עשויה להתברר רק בהמשך.

הגופרית הפכה לצוואר הבקבוק המיידי

הגופרית מספקת את אחד מאותות המחיר החדים ביותר מהשיבוש. דיווחי שוק הציבו את מחיר הספוט מעל 1,000 דולר לטונה בספטמבר — יותר מ-300% מעל רמות אוגוסט 2025, אף ששיעור העלייה המדויק משתנה לפי מדד ומיקום.4 ארגוס העריכה בסוף אוגוסט את עלות ההובלה של מטען גופרית גדול לחוף המזרחי של הודו ב-140–142 דולר לטונה; נתון המרמז על מחיר מסופק של כ-1,100 דולר לטונה.5

זו אינה תשומה שולית עבור יצרני דשני פוספט. גופרית יקרה מעלה את עלות החומצה הזרחתית, ובהמשך את עלות דשני הפוספט. מחיר החוזה ההודי המשמש אמת מידה לחומצה זרחתית ליולי–ספטמבר דווח כ-1,700 דולר לטונת P₂O₅ בתנאי CFR — עלייה של 25% לעומת הרבעון הקודם.11

עם זאת, השיבוש הפיזי באספקה עלול להיות חמור יותר מעליית המחיר לבדה. קונה יכול לעתים לשלם יותר עבור מטען; קשה הרבה יותר להחליף מטענים שאינם יכולים לעבור בבטחה או בכדאיות כלכלית בנתיב המקובל.

הודו מדגימה את הלחץ המסחרי והתקציבי

התגובה ההודית ממחישה עד כמה קשה לרכוש תשומות חיוניות בשוק משובש. חברת India Potash Limited פרסמה, בשם שמונה חברות, מכרז משותף ל-593,500 טונות גופרית למסירה ביוני–אוגוסט: 527,500 טונות לחוף המזרחי ו-66,000 טונות לחוף המערבי.7 בהמשך המכרז בוטל: ההצעות לחוף המזרחי היו גבוהות, ולחוף המערבי לא הוצעו מטענים מלאים.8

אין בכך הוכחה שכל הכמות המבוקשת לא הייתה זמינה בכל ערוצי הסחר. אך המקרה מראה שמנגנון גילוי המחיר ותכנון המשלוחים הרגיל השתבש אצל יבואנית גדולה.

גם הנטל הפיסקלי משמעותי. הודו הוציאה כ-99 אלף קרור רופי — בערך 56% מתקציב סובסידיות הדשנים השנתי שלה — בארבעת החודשים וחצי הראשונים של שנת הכספים 2026–2027, על רקע מחירים גבוהים של מוצרי דשן וגז טבעי נוזלי (LNG). עוד קודם אישרה הממשלה שיעורי סובסידיה במסגרת Nutrient Based Subsidy לדשני פוספט ואשלג לעונת הח'אריף של 2026, כדי לסייע בשמירה על זמינות הדשנים במחירים נגישים לחקלאים.

חשוב להבחין בין מדיניות שאושרה לבין סיוע שעדיין נמצא בשלבי גיבוש: הצעת תמיכה ממשלתית ליצרני דשנים אינה זהה לסיוע שכבר נכנס לתוקף.1

למה גובר הסיכון לביטחון המזון באסיה

החשיפה המיידית ביותר היא במדינות ובקרב יצרנים התלויים ביבוא. עלויות תשומה גבוהות שוחקות קודם כול את מרווחי החקלאים, בייחוד כשיכולת המימון שלהם מוגבלת או כשהם אינם יכולים להעלות מחירים במהירות. אם רכישות דשנים נדחות, מצטמצמות או מוחלפות במוצרים פחות מתאימים, ההשלכות עלולות להימשך עד לעונות הקציר הבאות.

בדרום-מזרח אסיה, הפגיעוּת לדשנים מצטרפת לתלות רחבה בדלק מיובא. מחקר על חוסן המזון של ASEAN מתאר "מכה כפולה": אספקת דשנים הדוקה יותר לצד עלויות אנרגיה גבוהות לייצור דשנים, להובלה ולעבודה חקלאית. סינגפור תלויה לחלוטין בדשנים מיובאים, ומערכות המזון באזור נשענות גם על מסחר חוצה גבולות ועל הובלה ימית.

אין לייחס את כל אינפלציית המזון לגורם אחד. תנודות מזג אוויר, עלויות הובלה, שיבושים ימיים אחרים, שערי מטבע ומדיניות מקומית משפיעים גם הם על המחיר לצרכן. הורמוז הוא בעיקר מגבר סיכון: הוא הופך חולשות קיימות במערכת החקלאית ליקרות וקשות יותר לניהול.

מה יכולה לכלול תגובה אזורית מעשית

מנהיגי ASEAN הציעו מאגר דלק אזורי והסדר כוננות לביטחון מזון בתגובה לשיבוש המתמשך. צעדים כאלה יכולים לסייע, אך מלאי מזון לבדו אינו פותר מחסור בתשומות שמתחיל חודשים קודם לכן בשדות ובמפעלי הדשנים.

תגובה עמידה יותר מצד ASEAN והודו תתמקד בשרשרת האספקה עוד לפני שמחירי המזון עולים:

1. תיאום רכש דשנים ומלאי אסטרטגי של תשומות. קנייה משותפת ונתוני מלאי שקופים יכולים לשפר כוח מיקוח ולחשוף מחסורים מוקדם יותר.
2. מנגנוני חירום לשיט ולביטוח. עלויות הובלה וביטוח מלחמה עלולות לחסום מסחר גם כשהסחורה עצמה קיימת.
3. גיוון ספקים ונתיבים, ככל האפשר. מקורות חלופיים לא יחליפו במהירות את כל נפחי המפרץ, אך יכולים להפחית את סיכון הריכוזיות.
4. שיפור יעילות השימוש בדשן. ניהול מדויק יותר של חומרי ההזנה עשוי לצמצם חשיפה לתשומות יקרות בלי להסתפק בהפחתה גורפת של הדישון.
5. חיבור בין תכנון אנרגיה לתכנון ביטחון מזון. גז, סולר, הובלה ודשנים הם עלויות מקושרות — לא משברים נפרדים.

השורה התחתונה

השיבוש במצר הורמוז חשף עד כמה ייצור המזון העולמי תלוי במסדרון ימי צר. הגבלת השיט עיכבה או צמצמה אספקה של דשנים ואנרגיה, דחפה את מחירי הגופרית לרמות חריגות והגדילה את הלחץ על הרכש ועל הסובסידיות בהודו.48

ההשפעה המשמעותית ביותר עשויה להגיע בפיגור. אם דשנים יקרים או בלתי זמינים יפחיתו את היישום בשדות או יחלישו את מצבן הפיננסי של חברות וחקלאים, ההלם עלול לעבור מהנמלים ומשוקי הסחורות אל היבולים ואל חשבונות המזון של משקי הבית. לכן, שמירה על פעילותן של שרשראות אספקת הדשנים — ולא רק ניהול מלאי מזון לאחר שהמשבר כבר פגע — תהיה חיונית לצמצום הסיכון.