חום ובצורת קיצוניים מתגברים באמזונס — גם בצפון המרכזי שנחשב בעבר מוגן יותר

המסר המרכזי של המחקר שפורסם ב־9 בספטמבר אינו רק שהאמזונס מתחמם. הסכנה היא שאירועי קיצון בעונה היבשה — חום ומחסור במים — מחמירים במהירות, באופן לא אחיד, גם באזורים שנחשבו עד כה עמידים יחסית ללחץ אקלימי. הניתוח ברזולוציה גבוהה מזהה את צפון-מרכז האמזונס כמוקד מתהווה, לצד דרום האמזונס שכבר ידוע כאזור המתחמם במהירות. 28

היקף השינוי: יותר מ־700 אלף קמ״ר

לפי החוקרים, בלפחות 10% מאגן האמזונס — שטח העולה על 700 אלף קמ״ר — עלו טמפרטורות הקיצון בעונה היבשה בלפחות 0.75°C לעשור. במצטבר, מדובר בעלייה של יותר מ־3.22°C מאז 1981. 2

זהו קצב חריג בהשוואה למגמה הממוצעת באגן כולו: המחקר מצא שינוי של כ־0.21°C לעשור בטמפרטורה הממוצעת באמזונס. מחקר מבוסס לוויינים העריך התחממות בעונה היבשה של כ־0.27°C לעשור מאז תחילת שנות ה־80. 24

במילים אחרות, ממוצע אזורי יכול לטשטש את המקומות ואת פרקי הזמן שבהם החום נעשה מסוכן במיוחד. החוקרים בחנו את האקלים ברמת פירוט מרחבית גבוהה, והשוו בין המגמות סביב הערכים האמצעיים לבין קצוות ההתפלגות — התנאים החמים והיבשים באופן חריג, שעלולים לגרום לנזקים בפועל. הם מצאו שחום קיצוני ומדדי מחסור במים הקשורים לטמפרטורה משתנים מהר יותר מהמגמות המרכזיות, במיוחד בעונה היבשה ביותר. 12

למה צפון-מרכז האמזונס הוא האות המדאיג

דרום האמזונס עדיין נותר האזור שמתחמם במהירות הגבוהה ביותר בממוצע. אולם האזהרה החדשה היא שבצפון-מרכז האמזונס מתפתח מוקד של האצה בחום קיצוני ובמחסור בלחות. 8

המשמעות היא שינוי בתמונת הסיכון: אי אפשר עוד להניח שאזור שנחשב למעין חיץ אקלימי יישאר מקלט יציב. עונות יבשות חמות יותר מגבירות את דרישת האטמוספרה למים ומעמיסות על היערות, הנהרות, חיות הבר, החקלאות והקהילות המקומיות דווקא כאשר המשקעים מוגבלים. החוקרים ו־WWF מצביעים על סיכון גבוה יותר לבצורת, לשרפות ולעקה אקולוגית. 8

חום, התייבשות וכריתת יערות מחזקים זה את זה

הממצאים משתלבים בגוף ראיות רחב יותר שלפיו שינוי האקלים ואובדן היער באמזונס פועלים יחד. מחקר שפורסם ב־Nature Communications מצא התחממות של כ־0.15°C לעשור מאז 1950, לצד התארכות של העונה היבשה ב־6.5 ימים לעשור. באזורים שבהם שיעור כריתת היערות גבוה, העונה היבשה הייתה ארוכה בכחמישה שבועות לעומת 1979. 5

לאובדן יערות יש גם השפעה ישירה על התנאים המקומיים. אותו מחקר קושר כריתת יערות לעלייה בטמפרטורות המקסימום היומיות ולשינויים במשקעים — ממצאים שמחזקים את החשש שהידרדרות היער מעצימה את ההתייבשות הנגרמת משינוי האקלים. 5

האמזונס אינו רק חשוף לבצורת ולחום: באמצעות יחסי הגומלין בין היער לאטמוספרה הוא גם מסייע לווסת את הלחות שלו. כשהיער נכרת או מתדרדר, המערכת עלולה לאבד חלק מיכולתה לרכך את העקה של העונה היבשה. מחקר על מעברים קריטיים באמזונס מדגיש שהתחממות, התייבשות, כריתת יערות ושרפות הם לחצים הפועלים יחד — לא בעיות נפרדות. 4

מה המחקר אומר — ומה לא

אלה ממצאים המתריעים באופן ברור על האצה באירועי קיצון, אך הם אינם תחזית שלפיה כל חלקי האגן ילכו באותו מסלול. מגמות האקלים משתנות מאוד לפי מקום, עונה והמדד הנבחן. יתרונו של המחקר הוא בחשיפת דפוסי סיכון מקומיים שממוצעים רחבים מסתירים. 212

הראיות גם אינן קובעות סף יחיד ומדויק שבו כל יער הגשם יהפוך לפתע למערכת אחרת. המחקר על מעברים קריטיים באמזונס מדגיש במקום זאת מגוון לחצים מצטברים והסתברויות סיכון המשתנות בין אזורים שונים באגן. 4

מה נדרש כעת: היערכות לצד צמצום הגורמים לסיכון

המענה צריך לטפל גם בסכנות המיידיות וגם בכוחות שמחריפים אותן:

• להרחיב מערכות התרעה מוקדמת לחום, בצורת, מפלסי נהרות ושרפות, כדי לאפשר לקהילות ולרשויות להיערך לפני שהפגיעה מחריפה.
• לחזק מניעת שרפות ותגובה מהירה, במיוחד בעונות יבשות שהופכות חמות ודלות מים יותר.
• להגן על יערות שלמים ולהפחית כריתת יערות והידרדרות יער, שעלולות להחריף התחממות מקומית, שיבוש במשקעים והתארכות של העונה היבשה. 5
• לתמוך בעמים ילידיים ובקהילות מקומיות בתכנון מים, בריאות, תחבורה ופרנסה המותאם לבצורת ולסכנת שרפות.
• להפחית פליטות גזי חממה, שכן צמצום ההתחממות ארוכת הטווח חיוני להגבלת ההסלמה בגלי החום הקיצוניים באמזונס.

השורה התחתונה ברורה: הסיכון האקלימי באמזונס כבר אינו מוגבל לאזורים שהיו מוכרים כנתונים ללחץ הגדול ביותר. חום קיצוני ועקת מים מתגברים על פני שטח רחב יותר — לרבות בצפון-מרכז האגן, אזור שנתפס בעבר כעמיד יותר. 28