בתוך פרויקט לכידת ואחסון הפחמן הגדול באירופה

יארה אינטרנשיונל פתחה מתקן ללכידה ואחסון פחמן (CCS) במפעל האמוניה והדשנים שלה בסלויסקיל, במחוז זיילנד שבהולנד. לפי הנציבות האירופית, זהו פרויקט ה-CCS המסחרי הגדול באירופה. חשיבותו אינה רק בגודל המתקן: הוא מחבר בין לכידת פחמן בהולנד, הובלה ימית ואחסון גאולוגי קבוע בנורווגיה. 1

זהו ציון דרך תעשייתי משמעותי, אך תרומתו האקלימית בפועל תהיה תלויה בהפעלה אמינה, בהבטחת אחסון קבוע ובטוח, ובשאלה אם פרויקטים כאלה משלימים הפחתות פליטות רחבות יותר — ולא דוחים אותן.

מה עושה המתקן בסלויסקיל?

המתקן תוכנן ללכוד ולהנזיל עד 800 אלף טונות של CO₂ בשנה מתהליך ייצור האמוניה במפעל סלויסקיל, מאתרי ייצור הדשנים הגדולים באירופה. 12

במקום להשתמש בפחמן הדו-חמצני באתר, הפרויקט יוצר שרשרת אחסון חוצת גבולות:

1. ה-CO₂ שנפלט בייצור האמוניה נלכד ומונזל בסלויסקיל.
2. חברת Northern Lights מובילה אותו באונייה מהולנד לנורווגיה.
3. שם הוא מוזרק למאגר גאולוגי בעומק של כ-2,600 מטרים מתחת לקרקעית הים הנורווגי, לצורך אחסון קבוע. 23

יארה ו-Northern Lights צופות שההסדר יאחסן כ-12 מיליון טונות לאורך 15 שנה — נתון שתואם בקירוב לקיבולת המרבית השנתית של 800 אלף טונות. 310

למה זה חשוב?

בטקס ההשקה השתתפו מנכ״ל יארה סוויין טורה הולסתהר, ראש ממשלת נורווגיה יונאס גאר סטֵרֶה, ראש ממשלת הולנד רוב יטן, ונציב האיחוד האירופי לאקלים, לאפס פליטות ולצמיחה נקייה, וופקה הוקסטרה. 4

המשמעות אינה מסתכמת בציוד לכידה במפעל יחיד. המיזם מדגים מודל מסחרי שבו מפעל תעשייתי שאין בקרבתו אתר אחסון מתאים יכול להוביל CO₂ בים אל מאגר תת-ימי במדינה אחרת. הנציבות האירופית מתארת אותו כשרשרת הערך השלמה הראשונה לחוצה גבולות — לכידה, הובלה ואחסון קבוע של CO₂. 14

המודל עשוי להיות רלוונטי במיוחד לתהליכים תעשייתיים הפולטים זרמי CO₂ מרוכזים ושקשה להפחית את פליטותיהם באמצעות חשמול בלבד. סוכנות האנרגיה הבין-לאומית (IEA) מציינת לכידה, שימוש ואחסון פחמן כאחד הכלים האפשריים בענפים כגון מלט והפקת מימן דל-פליטות, שבהם הפחתת הפליטות מורכבת במיוחד.

הפחתה ניכרת במפעל — לא תשובת אקלים שלמה

בקיבולת המתוכננת, לכידה של 800 אלף טונות בשנה היא הפחתה משמעותית עבור מתקן תעשייתי בודד. לדברי יארה, מדובר בכ-0.5% מסך הפליטות של הולנד. 8

ועדיין, זהו חלק קטן מהתשתית שאירופה צריכה לבנות. כללי האיחוד האירופי מחייבים מפיקי נפט וגז לסייע בהקמת קיבולת הזרקה שנתית של 50 מיליון טונות CO₂ עד 2030. בהשוואת קיבולת פשוטה, 800 אלף טונות הם כ-1.6% מיעד זה.

גם בקנה מידה עולמי נדרשת קפיצה גדולה: ניתוח טכנולוגיות גזי חממה של ה-IEA מעריך שקיבולת אחסון ה-CO₂ העולמית תצטרך לגדול בערך פי 20 — מכ-50 מיליון טונות למיליארד טונות — עד 2030, לפי עדכון מפת הדרכים לאפס פליטות.

המסקנה ברורה: סלויסקיל הוא הוכחת יכולת חשובה לביצוע תעשייתי וחוצה גבולות, אך הוא אינו עדות לכך ש-CCS לבדו יכול להביא את אירופה או את העולם למסלול התואם את הסכם פריז. תרחיש אפס הפליטות עד 2050 של ה-IEA נועד לתרגם את יעד 1.5 המעלות למסלול עבור משק האנרגיה, והוא נשען על פעולה רחבה במערכת כולה — לא על טכנולוגיה אחת.

המחלוקת סביב לכידת פחמן

הטיעון בעד

תומכי CCS טוענים שאחסון קבוע עשוי לצמצם פליטות מתהליכים תעשייתיים קיימים שבהם חלופות דלות-פחמן מוגבלות, יקרות או עדיין אינן זמינות בהיקף גדול. במפעל אמוניה ודשנים כמו סלויסקיל, הפרויקט מציע דרך להפחית פליטות תוך שמירה על פעילות תעשייתית גדולה באירופה. 12

הם מדגישים גם את נקודת הסיום המתוכננת: אחסון גאולוגי קבוע, ולא שימוש מסחרי שוטף ב-CO₂. 12

הטיעון נגד

מבקרים מזהירים שלכידת פחמן עלולה להפוך להצדקה להמשך הפקה ושימוש בדלקים מאובנים, במקום לצמצם אותם במהירות. הם גם מעלים את השאלה אם השקעות יקרות ב-CCS מסיטות הון ותשומת לב ממקורות אנרגיה מתחדשים, התייעלות וחשמול ישיר. רויטרס דיווחה שספקנים מצביעים על היסטוריה של עלויות גבוהות וביצועים מסחריים מאכזבים, בעוד תומכי השיטה טוענים שיש לה תפקיד מצומצם אך חשוב בענפים שקשה להפחית בהם פליטות. 2

חשש נוסף הוא הפקת נפט משופרת: הזרקת CO₂ לשדות נפט כדי לסייע בהפקת נפט נוסף. שימוש כזה עלול לפגוע בהיגיון האקלימי של הלכידה אם הוא מוביל לשריפה נוספת של דלקים מאובנים. המידע הקיים על פרויקט יארה, עם זאת, מתאר הובלה לאחסון קבוע מתחת למדף היבשתי הנורווגי — ולא מציין ייעוד להפקת נפט משופרת. 12

השורה התחתונה

סלויסקיל הוא מבחן חשוב ליכולתה של אירופה לבנות תשתית מסחרית ומתפקדת ל-CO₂ מעבר לגבולות לאומיים. הוא מחבר מקור תעשייתי גדול יחסית של פליטות למסלול מוגדר של שילוח ואחסון קבוע, ועשוי לשמש מודל למפעלים שאין להם גישה לאתר אחסון מקומי. 13

אך מגבלותיו חשובות לא פחות מההישג. לכידה של עד 800 אלף טונות בשנה יכולה להשפיע באופן ממשי על פליטותיו של מפעל אמוניה אחד, אבל היא רק חלק זעיר מפליטות הולנד ומקיבולת האחסון שאירופה אומרת שתידרש לה. הטיעון החזק ביותר בעד הפרויקט אינו ש-CCS מחליף פריסה מהירה של אנרגיה נקייה וקיצוצי פליטות במקומות אחרים, אלא שאחסון קבוע וממוקד עשוי להיות כלי נוסף עבור פליטות תעשייתיות שנותרו קשות במיוחד למניעה. 8