טראמפ דורש מאירופה החזר על הסיוע לאוקראינה — מול נתוני הסיוע של ארה״ב ואירופה

הדרישה שהציג דונלד טראמפ ב־3 בספטמבר היא קריאה להחזר בדיעבד, ולא חשבון מוגדר לציבור. הוא אמר שמדינות אירופה צריכות להשיב לארצות הברית את עלות הסיוע הצבאי והתחמושת שסופקו לאוקראינה בתקופת ממשל ביידן, ותיאר את הסכום כ״מאות מיליארדי דולרים״. אלא שהוא לא ציין מהו הסכום המדויק, אילו ממשלות אמורות לשלם או כיצד יתבצע התשלום. לאחר מכן מסרה הנציבות האירופית כי לא קיבלה כל הודעה רשמית מוושינגטון בעניין. 2

ההבחנה הזו חשובה: הדרישה ניצבת לצד התחייבויות אירופיות גדולות ומתמשכות לסיוע לאוקראינה, אך התחייבויות אלה אינן בנויות כמנגנון להחזר על סיוע אמריקאי שכבר ניתן.

הכול תלוי במה סופרים

השאלה מי תרם יותר נראית אחרת לגמרי לפי המדד: סיוע צבאי בלבד, כלל הסיוע, כסף שכבר הוצא בפועל או כספים שהוקצו בחקיקה.

לפי מכון קיל, ארצות הברית הוציאה 130.6 מיליארד דולר בין ינואר 2022 לאוגוסט 2025. נתון אמריקאי נפרד של 187 מיליארד דולר בהקצאות הוא רחב יותר: הוא כולל, בין היתר, חידוש מלאי ההגנה של ארה״ב ועלויות צבאיות אמריקאיות באירופה — ולא רק סיוע שהועבר לאוקראינה. 18

גם הנתון האירופי הוא נתון מצטבר ורחב. האיחוד האירופי ומדינותיו, המכונים יחד ״צוות אירופה״, דיווחו על גיוס של כ־200 מיליארד אירו בסיוע פיננסי, צבאי והומניטרי לאוקראינה מאז הפלישה הרוסית המלאה בפברואר 2022. 17

אי אפשר להעמיד את הסכומים זה מול זה כאילו היו אותו מדד: טווחי הזמן, המטבעות, קטגוריות הסיוע ושיטות החשבונאות שונים. עם זאת, הנתונים אינם מתיישבים עם תיאור פשוט שלפיו אירופה לא תרמה תרומה משמעותית וארה״ב נשאה לבדה בכל הנטל.

אין מתווה ציבורי ל״חשבון״ רטרואקטיבי

טראמפ הציג את הסיוע האמריקאי בעבר כהוצאה שאירופה הייתה אמורה לממן אילו התבקשה לעשות זאת. לפי רויטרס, הוא אמר שארצות הברית תבקש את הכסף, ״אם כי באיחור מסוים״. 2

אולם לא פורסמו חשבונית, נוסחה לחלוקת העלות בין מדינות אירופה או בסיס משפטי שיהפוך מענקים ומשיכות ממלאי צבאי אמריקאי שניתנו בעבר לחוב של ממשלות אירופיות. בהיעדר הפרטים הללו, מדובר בדרישה פוליטית ולא בתוכנית מעשית להחזר כספים.

התחמושת ומכירות הנשק: ההסבר של טראמפ

ההצהרה באה לצד דבריו של טראמפ על מלאי התחמושת האמריקאי. הוא דחה את הטענה שארצות הברית סובלת ממחסור בתחמושת, אמר שיש לה מלאים גדולים ושייצור התחמושת מתרחב. הוא הוסיף שבינתיים ארה״ב שומרת את התחמושת לצרכיה, במקום למכור אותה לאחרים, אך שמכירות לבעלות ברית יחודשו בקרוב. 2

כך נקשרה דרישת ההחזר לשאלה רחבה יותר: האם תחמושת מתוצרת ארה״ב צריכה קודם כול לשרת את המוכנות האמריקאית, ואם היא מועברת לאוקראינה — האם בעלות הברית צריכות לשאת בחלק גדול יותר מהעלות.

חלק מוויכוח מתמשך על חלוקת הנטל

הדרישה משתלבת בטיעון הוותיק של טראמפ שלפיו חברות אירופיות בנאט״ו צריכות לשאת באחריות גדולה יותר להגנתן ולסיוע לאוקראינה.

בפסגת נאט״ו ב־2025 הסכימו בעלות הברית לשאוף להשקעה שנתית של 5% מהתמ״ג עד 2035 בביטחון ליבה ובהוצאות הקשורות לביטחון ולהגנה. היעד כולל 3.5% מהתמ״ג לדרישות הגנה מרכזיות ו־1.5% להוצאות נלוות, לרבות תשתיות ויכולת תעשייתית ביטחונית.

היעד הזה עוסק בהשקעות הגנה לאומיות בעתיד, ולא בהסדר לתשלום על סיוע אמריקאי מהעבר. ובכל זאת, הוא משקף אותו כיוון מדיניות: הוצאה אירופית גדולה יותר ותפקיד אירופי משמעותי יותר בתעשיית הביטחון.

הלוואת האיחוד של 90 מיליארד אירו אינה החזר לארה״ב

הלוואת התמיכה באוקראינה של האיחוד האירופי ממחישה את ההבדל בין סיוע עתידי לבין פיצוי רטרואקטיבי. החבילה מעמידה לרשות אוקראינה 90 מיליארד אירו לשנים 2026–2027, באמצעות גיוס משותף של האיחוד בשוקי ההון. מתוך הסכום, 60 מיליארד אירו מיועדים לחיזוק הגנתה של אוקראינה ו־30 מיליארד אירו לסיוע מאקרו־פיננסי ולתמיכה בתקציב.

זהו מימון עתידי נרחב עבור אוקראינה, אך הוא אינו יוצר חובת החזר של ממשלות האיחוד האירופי לארצות הברית עבור נשק או תחמושת שסופקו בתקופת ממשל אמריקאי קודם.

PURL מנתבת כסף אירופי לרכישת נשק אמריקאי בעתיד

גם מנגנון PURL של נאט״ו — Prioritised Ukraine Requirements List, רשימת צורכי אוקראינה המתועדפים — פועל במבט קדימה. במסגרתו נאט״ו מתאמת רכישה של ציוד הגנה אמריקאי חיוני בידי בעלות ברית ושותפות עבור אוקראינה. המפקד העליון של כוחות נאט״ו באירופה מזהה חבילות של ציוד ותחמושת שאוקראינה זקוקה להם ושארצות הברית יכולה לספק; המדינות המשתתפות מממנות אותן.

לכן, PURL יכולה להזרים כסף של בעלות הברית לציוד ולתחמושת מתוצרת ארה״ב עבור אוקראינה. אבל זהו רכש עבור משלוחים עתידיים, לא החזר עבור סיוע אמריקאי מן העבר.

השורה התחתונה

הצעת טראמפ מבקשת למעשה תשלום בדיעבד, נוסף על התחייבויות הסיוע האירופיות הקיימות, תוכנית הגיוס החדשה של האיחוד ורכישות נשק אמריקאי בידי בעלות הברית דרך PURL. המחלוקת אינה רק אם אירופה תורמת, אלא כיצד מודדים את התרומות, מי יממן את הצרכים הצבאיים הבאים והאם אפשר בכלל להגדיר מחדש סיוע אמריקאי שכבר ניתן כחוב של ממשלות אירופיות.

נכון לעת עתה, התיעוד הפומבי מצביע על דרישה פוליטית בלתי מפורטת — לא על הסדר טרנס־אטלנטי רשמי להחזר כספים. 2