חוסיין שריעתמדארי, עורך היומון האולטרה־שמרני קייהאן ונציגו של המנהיג העליון עלי חמינאי בעיתון, קרא ב־3 בספטמבר לצבא איראן ולמשמרות המהפכה האסלאמית (IRGC) לשבש באופן חמור או אף לנתק כבלי סיבים אופטיים בינלאומיים המונחים בקרקעית המפרץ הפרסי ובמצר הורמוז.
לדבריו, זהו צעד תגמול נדרש מול מה שכינה ״פשעי אמריקה ובעלות בריתה המרושעות״, שנועד לכפות על אותן ״מקורות רוע״ להיכנע. הוא הכיר בכך שפגיעה מכוונת בכבלים תהיה הפרה של המשפט הבינלאומי, אך טען כי היא מוצדקת בנסיבות אלה.
2
5
מדוע האיום הזה בולט
מצר הורמוז אינו רק נתיב ימי אסטרטגי לנפט ולספנות. על קרקעיתו עוברים כמה כבלי תקשורת תת־ימיים מרכזיים, ובהם AAE-1, FALCON ו־Gulf Bridge International. הם מחברים בין הודו ודרום־מזרח אסיה לאירופה, דרך מדינות המפרץ ומצרים.
8
פגיעה במספר כבלים עשויה ליצור עומסים, השהיות וניתוקים בתעבורת נתונים של מדינות המפרץ ובקישוריות בין אסיה לאירופה. שירותי ענן, קישור בין מרכזי נתונים, רשתות של חברות ותקשורת דיגיטלית עלולים להיפגע במיוחד; גם זרימות נתונים פיננסיות ותפעול בנקאי חוצה גבולות עלולים להתעכב אם ספקי התקשורת יאבדו קיבולת. עם זאת, אין בראיות הזמינות בסיס לטענה על השבתה עולמית מלאה של מערכת SWIFT, או לכך שפגיעה בכבלים לבדה תשחזר משבר כלכלי דוגמת 2008.
1
6
הקשר לתקיפות האמריקאיות
הקריאה פורסמה לאחר גל תקיפות אמריקאי ב־2 בספטמבר. פיקוד המרכז של ארה״ב (CENTCOM) מסר כי תקף באיראן מערכי הגנה אווירית, מכ״ם, נכסים ימיים, יכולות להנחת מוקשים ואתרי תקשורת.
1
2
5
דיווח שהתבסס על מקור אמריקאי טען שהתקיפות היו פעולה מקדימה מול מזימה איראנית לפגוע בכבלי הורמוז. אולם ההסבר הספציפי בדבר ״מזימת הכבלים״ לא אושר באופן עצמאי בידי CENTCOM או באמצעות ראיות פומביות בכירות אחרות. לכן, סמיכות הזמנים חשובה — אך אינה מוכיחה קשר מבצעי ישיר.
8
9
לא רק ניתוק: סימנים ללחץ קודם
הקריאה של שריעתמדארי מחריפה מסרים קודמים באיראן סביב שליטה בכבלים: בדיווחים המזוהים עם המדינה או עם גורמים הקרובים למשמרות המהפכה הועלו רעיונות של רישוי, דרישות גישה או ניטור של התעבורה, וכן אגרות מעבר שנתיות משמעותיות מבעלי הכבלים ומחברות טכנולוגיה גדולות. לפי הדיווחים, טהרן טרם אימצה מדיניות רשמית או חקיקה בנושא.
3
7
מדינות המפרץ חשופות במיוחד משום שחלק ניכר מהקישוריות הבינלאומית שלהן נשען על הנתיבים הימיים הללו. גם איראן עלולה לספוג פגיעה, אף שקווי יבשה עשויים להעניק לה חלופות רבות יותר מאשר לחלק משכנותיה. אין במידע הזמין נתונים המאפשרים לכמת את מידת העמידות היחסית של כל מדינה.