האוקיינוס עולה, השוניות קורסות: איי האוקיינוס השקט בחזית משבר האקלים

האזהרה שעלתה מהמפגש בפלאו אינה מסתכמת בשיא חדש במדידת מפלס הים. שני דוחות הציגו משבר משולב: הים העולה מפעיל לחץ חריג על קהילות באוקיינוס השקט, ובמקביל התחממות האוקיינוסים פוגעת בשוניות האלמוגים — מערכות אקולוגיות שמספקות מזון, פרנסה והגנה טבעית על חופים.

המסקנה המרכזית של הדוחות ברורה: ההסתגלות לשינויי האקלים חייבת להתחיל עכשיו, אך היא אינה יכולה להחליף קיצוץ חד ומהיר בפליטות גזי החממה ברחבי העולם.

הנתונים המרכזיים

• מפלס הים מאיץ: המפלס הממוצע העולמי עלה ב-5.9 מילימטרים בשנת 2024 — קצב שיא, שנבע מהתחממות האוקיינוסים ומהפשרת קרחונים ומשטחי קרח. 119
• החשיפה באוקיינוס השקט חריגה: במדינות האיים הקטנות המתפתחות באזור נרשמה עלייה יחסית של מפלס הים בקצב של יותר מפי שניים מהממוצע העולמי. לכך יש השלכות על שטחים נמוכים, מקורות מים, תשתיות ופרנסה. 2
• העקירה עלולה להיות עצומה: בדוח של האו״ם מצוינות הערכות שלפיהן עליית מפלס הים עלולה לתרום לעקירתם של עד 1.2 מיליארד בני אדם ברחבי העולם עד 2050. מדובר בהערכה של חשיפה ותנועת אוכלוסיות אפשרית — לא בתחזית ודאית ומדויקת. 2
• הכסף אינו מדביק את הצורך: צורכי ההסתגלות של מדינות מתפתחות הוערכו בכ-310 עד 365 מיליארד דולר, לעומת כ-26 מיליארד דולר בלבד במימון הסתגלות שהיה זמין ב-2023.
• לאלמוגים אין זמן להתאושש: גלי חום ימיים ואירועי הלבנה חוזרים בתדירות גבוהה מדי עבור שוניות רבות, ויוצרים הידרדרות מצטברת המכונה לעיתים ״מדרגות של קריסה״.

מדוע כמה מילימטרים הם סכנה גדולה לאיי האוקיינוס השקט?

עלייה של מילימטרים ספורים בשנה עשויה להישמע זניחה, אך היא מצטברת ומשתלבת עם גאות, סערות, סחיפת חופים וחדירת מי מלח. בדוח האו״ם מתוארת השפעה בלתי שוויונית במיוחד: מדינות איים קטנות ומתפתחות ניצבות בפני סיכונים שעלולים לפגוע ביכולתן להמשיך להתקיים כמקומות ראויים למגורים.

החשיפה באזור גבוהה משום שבתים, כבישים, פעילות כלכלית ושירותים חיוניים מרוכזים לעיתים ברצועות חוף צרות. עליית הים עלולה לפגוע גם במקורות מים מתוקים ובפרנסות מסורתיות. לכן אין מדובר רק בנסיגה של קו החוף, אלא בשאלה של ביטחון, המשכיות ושל יכולתן של קהילות להישאר על אדמתן. 819

המצב האזורי כבר שונה מהממוצע העולמי. לפי דוח האו״ם, מפלס הים היחסי במדינות האיים הקטנות והמתפתחות באוקיינוס השקט עלה ביותר מפי שניים מהממוצע העולמי. נשיא פלאו, סוראנג׳ל וויפס הבן, הדגיש כי מדינות האיים באזור תורמות יחד פחות מאחוז אחד מהפליטות העולמיות, אך מתמודדות עם חלק מההשפעות הקשות ביותר — מעליית מפלס הים והלבנת אלמוגים ועד החמצת האוקיינוסים ומזג אוויר קיצוני. 5

מה משמעות ההערכה של 1.2 מיליארד עקורים?

הדוח של האו״ם מזהיר שעליית מפלס הים עלולה לתרום לעקירתם של עד 1.2 מיליארד בני אדם ברחבי העולם עד 2050. 2 אין לקרוא את המספר הזה כמניין מובטח של אנשים שייאלצו לעזוב את בתיהם עד המועד הזה. התוצאה בפועל תהיה תלויה בהיקף הפליטות, במידת החשיפה של אזורי החוף, בתשתיות, בתכנון וביכולת להסתגל — וכן בשאלה אם הקהילות יוכלו להישאר בבטחה במקומן.

עבור מדינות האיים באוקיינוס השקט, תנועה של אוכלוסיות אינה רק עניין כלכלי או גיאוגרפי. היא קשורה לתרבות, לריבונות, לזכויות ולחיבור לאדמות אבות. לכן מדיניות האקלים צריכה להגן ככל האפשר על זכותן של קהילות להישאר במולדתן, ובמקביל להיערך למעבר добровוני, מותאם תרבותית ומבוסס זכויות כאשר הסכנות יהפכו לבלתי נמנעות.

פער המימון: לא רק כמה כסף, אלא איך הוא מגיע

בעיית המימון אינה מסתכמת בכך שמדינות פגיעות זקוקות ליותר כסף. הן זקוקות גם למימון נגיש, צפוי ומתאים לפרויקטים בהובלה מקומית. דוח שנדון במפגש בפלאו העריך את צורכי ההסתגלות של מדינות מתפתחות ב-310 עד 365 מיליארד דולר, לעומת 26 מיליארד דולר במימון הסתגלות שהיה זמין בשנת 2023.

מחקר שהתמקד במדינות האיים באוקיינוס השקט מצא גם הוא כי צורכי ההסתגלות שלהן חריפים וגוברים, בעוד שהמימון הקיים נמוך בהרבה מהנדרש וקשה להשגה. הפער הזה משפיע ישירות על הצעדים שקהילות זקוקות להם כבר עכשיו: תשתיות עמידות יותר, מערכות התרעה מוקדמת, הגנה על חופים, ביטחון מים מתוקים, נתוני אקלים טובים יותר ותכנון זהיר של מעבר או ניידות.

מנגנונים בהובלת מדינות האוקיינוס השקט, ובהם מתקן החוסן הפסיפי המוצע, נועדו להפנות כסף לפרויקטים קטנים ברמת הקהילה — פרויקטים שמתקשים לעיתים לקבל תמיכה מקרנות אקלים בינלאומיות גדולות. 8 נספח לדוח האו״ם מציין גם מענקים מהירים לקהילות וחיזוק היכולת המקצועית המקומית כאמצעים חיוניים להפיכת מימון ההסתגלות לשימושי יותר בשטח. 17

שוניות האלמוגים מאבדות את הזמן הדרוש להחלמה

הדוח השני מוסיף למשבר עליית מפלס הים ממד אקולוגי חריף. לפי רשת המעקב העולמית אחר שוניות האלמוגים, גלי החום הימיים הנגרמים משינויי האקלים נעשים תכופים וחזקים יותר, ולכן לשוניות נותר פחות זמן להתאושש בין אירועי הלבנה.

הלבנת אלמוגים מתרחשת כאשר עומס חום גורם לאלמוגים לפלוט את האורגניזמים הזעירים שמעניקים להם חלק ניכר מצבעם ומספקים להם אנרגיה. אם הטמפרטורות הגבוהות נמשכות, האלמוגים עלולים למות. תופעת אל-ניניו עלולה להחריף את הסכנה: המים החמים יותר שהיא מביאה מצטרפים למגמת ההתחממות ארוכת הטווח, ואירועי הלבנה גדולים התרחשו בעבר במקביל לתנאי אל-ניניו חזקים.

לכן השאלה המדאיגה ביותר אינה רק עד כמה חמור אירוע הלבנה יחיד, אלא כמה זמן נותר עד האירוע הבא. עומס חום חוזר עלול לצמצם את כיסוי האלמוגים ואת יכולת הרבייה שלהם, עוד לפני שהשונית מצליחה להשיב לעצמה את החוסן האקולוגי. החוקרים והדיווחים על הדוח מתארים תהליך זה כ״מדרגות של הידרדרות״: אחרי כל זעזוע ההתאוששות נעשית קשה יותר, והסיכון לאובדן מעשי בלתי הפיך גדל.

פעולה מקומית חשובה — אך אינה יכולה לעצור את ההתחממות

ניהול מקומי של שוניות עדיין חיוני. צמצום דיג־יתר, פיתוח חופי בלתי מקיים, זיהום ואיכות מים ירודה יכול לשפר את יכולתן של השוניות להתמודד עם עומס חום. הדוח על האלמוגים מדגיש שלחצים מקומיים אלה מחלישים את השוניות ומקשים עליהן לשרוד גלי חום ימיים הנגרמים מהאקלים.

אבל יש גבול למה שניהול מקומי מסוגל לעשות. הוא אינו יכול לקרר אוקיינוס שהתחמם בגלל פליטות עולמיות, ואינו יכול להחזיר לשוניות את זמן ההתאוששות שכבר אבד.

לכן נדרשים שני מסלולים במקביל:

1. קיצוץ מהיר בפליטות מצד המדינות והכלכלות הגדולות, כדי להאט את המשך ההתחממות ואת עליית מפלס הים.
2. מימון הסתגלות נגיש, בעיקר באמצעות מענקים, עבור חוסן בהובלה מקומית, מערכות התרעה מוקדמת, הגנה על חופים ומקורות מים, ניהול מערכות אקולוגיות ותכנון ניידות המבוסס על זכויות.

זו הסיבה שבכירים באו״ם קראו למנהיגי מדינות ה-G20 להגיע לאטול באוקיינוס השקט ולראות מקרוב את ההשלכות, ובמקביל דרשו התחייבויות משמעותיות במסגרת התהליך שמובילה טובאלו. 2 המסר מפלאו לא היה בקשה לצדקה, אלא דרישה לפעולה ולמשאבים התואמים את הסיכונים שמולם ניצבות המדינות שבחזית משבר האקלים.