עד סוף אוגוסט 2026, המערכה האמריקאית־ישראלית שהחלה ב־28 בפברואר לא הובילה להסדר יציב; הלחימה והלחץ הכלכלי שיבשו את השיט באזור מצר הורמוז. ישראל וארצות הברית טענו כי התקיפות נועדו להסיר איום קיומי ולפגוע בתשתיות הגרעין, הטילים, הפיקוד וההגנה האווירית של איראן.
פורסם על ידינערך באמצעות GPT-5.6 Lunaהתמונות נוצרו באמצעות GPT Image 1.5
Research answer

Create a landscape editorial hero image for this Studio Global article: What has happened during the first six months of the war launched by Israel and the United States against Iran under Israel’s “Operation Roa. Article summary: The first six months produced no durable settlement: a U.S.-Israeli campaign intended to cripple Iran’s leadership, nuclear and missile capacities instead became a wider regional war, disrupted Hormuz-linked energy and s. Topic tags: general, general web, news, government. Style: premium digital editorial illustration, source-backed research mood, clean composition, high detail, modern web publication hero. Use reference image context only for broad subject, composition, and topical grounding; do not copy the exact image. Avoid: logos, brand marks, copyrighted characters, real person likenesses, fake screenshots, UI text, readable text, watermarks, charts with
ששת החודשים הראשונים של המלחמה האמריקאית־ישראלית נגד איראן הולידו מסגרת להפסקת אש, אך לא סיום יציב של הסכסוך. המערכה, שהחלה ב־28 בפברואר תחת השם הישראלי מבצע שאגת הארי (Operation Roaring Lion) ובמקביל למבצע האמריקאי Operation Epic Fury, התרחבה מתקיפה מוגבלת למשבר ביטחוני וכלכלי אזורי. מצר הורמוז הפך לנקודת לחץ מרכזית, בעוד שהמשא ומתן התקשה לגשר על הפער בין דרישת וושינגטון להגבלות על איראן לבין אזהרת ישראל כי תחדש את התקיפות אם טהרן תשקם את יכולותיה הגרעיניות או את מערך הטילים הבליסטיים שלה. 3
12
ישראל הציגה את המערכה כמאמץ "לפגוע פגיעה קשה" בשלטון האיראני ולהסיר את מה שהגדירה איומים קיומיים על ישראל. הנימוקים הרשמיים התמקדו בשאיפות הגרעין של איראן, ביכולות הטילים הבליסטיים שלה ובתשתיות הצבאיות הרחבות יותר. 3
12
לפי הדיווחים, התקיפות האמריקאיות והישראליות הראשונות כוונו לבכירים, למרכזי פיקוד ושליטה, לאתרי ייצור ושיגור טילים, למערכות הגנה אווירית, לנכסים ימיים, לתשתיות תקשורת ולמתקנים הקשורים לתוכנית הגרעין. בדיווח אמריקאי שצוטט ב־Fox News נטען כי בתוך 24 השעות הראשונות תקפו הכוחות האמריקאיים יותר מ־1,000 אתרים. עם זאת, הערכות בזמן מלחמה בנוגע להיקף הנזק ולתוצאותיו נותרו טענות של הצדדים ותומכיהם, ולא תמונה אחת שאומתה באופן עצמאי. 5
במקביל הופצו דיווחים על הריגתו של המנהיג העליון עלי חמינאי ושל מפקדים בכירים נוספים. חלק מהמקורות הציגו את מותם כעובדה, אך החומר הזמין לבדיקה זו אינו מספק אימות עצמאי מספיק כדי לקבוע זאת באופן חד־משמעי. הספק הזה משמעותי: דיווחים על אובדן הנהגה, מספרי מטרות שהושמדו ומניין נפגעים הפכו לחלק ממלחמת המידע לא פחות משהיו חלק מהמערכה הצבאית. 2
7
14
איראן הגיבה בירי טילים וכלי טיס בלתי מאוישים לעבר ישראל, כוחות אמריקאיים ומדינות באזור. בכך הפך העימות למערכה אזורית רחבה, ולא לחילופי מהלומות מוגבלים סביב תוכניות הגרעין והטילים של איראן. 1
7
בכירים אמריקאים וישראלים טענו כי המערכה פגעה באופן משמעותי בהגנה האווירית של איראן, במשגרי הטילים, בנכסים הימיים ובמערכי הפיקוד שלה. איראן דחתה את התיאור שלפיו צבאה הושמד. מפקד חיל הים האיראני, שאהרם איראני, אמר כי הצי נותר מבצעי וממשיך במשימותיו — טענה שנועדה להתמודד ישירות עם הדיווחים שלפיהם הצי האיראני חוסל. 17
18
לכן, המסקנה הזהירה יותר העולה מהמקורות היא שאיראן ספגה אבדות מדווחות ועמדה תחת לחץ מתמשך, אך אין בידינו הערכה עצמאית ומכרעת של היקף יכולותיה הצבאיות שנותרו. אותה זהירות נדרשת גם ביחס למספרי ההרוגים המדויקים ולטענות על השמדת מתקנים מסוימים.
השלכות המלחמה חרגו הרבה מעבר למטרות שבתוך איראן. שיבוש השיט המסחרי מצד איראן, ולאחר מכן המצור האמריקאי על הסחר הימי האיראני, השפיעו על הפקת האנרגיה באזור ועל תנועת הספינות והמטוסים. שירות המחקר של הקונגרס האמריקאי תיאר את הפסקת האש ככזו שנמצאת ב"טיפול נמרץ", בעוד שהשיבושים בהורמוז והמצור האמריקאי החריפו את ההשלכות הכלכליות הגלובליות.
המצר — נתיב ימי חיוני להובלת אנרגיה — הפך במקביל לכלי לחץ צבאי וליעד מרכזי של הדיפלומטיה. במהלך הפסקת האש באפריל, פתיחת המעבר המסחרי מחדש או השבתו הייתה אחד התנאים שעיצבו את השיחות. אולם הצדדים לא הסכימו על משמעותם המעשית של "מעבר בטוח" ו"גישה מלאה".
כך הפך הורמוז ליותר מסוגיה כלכלית משנית. הוא חיבר בין הסלמה צבאית, זרימת הנפט, הקלות בסנקציות וסיכויי המשא ומתן. הסכם שלא יטפל בגישה הימית היה עלול להשאיר בידי הצדדים מנוף לחץ מרכזי ומקור מתמשך של חוסר יציבות.
ב־7 באפריל הסכימו ארצות הברית ואיראן על הפסקת אש זמנית, לאחר כ־40 ימי לחימה. ההסדר עצר את התקיפות האוויריות האמריקאיות והישראליות המרכזיות, אך לא פתר את המחלוקות היסודיות. המצור האיראני והלחץ הימי האמריקאי נותרו בלב העימות, וההתפתחויות שלאחר מכן המחישו עד כמה האמון בין הצדדים היה מוגבל.
פקיסטן מילאה תפקיד מרכזי בתיווך, בין היתר באמצעות שיחות באיסלמבאד. המגעים נועדו להפוך את ההפוגה להסכם רחב יותר, אך וושינגטון המשיכה לשלב דיפלומטיה עם לחץ על הסחר הימי והכנסות הנפט של איראן. ארצות הברית אף הזהירה מפני סנקציות משניות על מדינות שימשיכו לרכוש נפט איראני.
בסוף אוגוסט תיארה וושינגטון בגלוי את השלב הבא כ"חניקה כלכלית": ניסיון לנתק את צינורות החמצן הכלכליים שמחזיקים את ממשלת איראן, עד שטהרן תסכים לוויתורים נוספים. בדיווחים שצוטטו בהערכות הסכסוך נקשרו המצור והסנקציות למחסור בדלק, אינפלציה, אבטלה ועליית מחירים. עם זאת, המקורות שסופקו כאן אינם מציבים נתון מוסכם וסמכותי אחד לגבי האינפלציה או המחיר ההומניטרי של המלחמה.
מזכר ההבנות מאיסלמבאד, שנחתם ב־18 ביוני, נועד לסיים את הפעולות הצבאיות, לפתוח מחדש את מצר הורמוז וליצור מסלול להסכם סופי בין ארצות הברית לאיראן. המסגרת שפורסמה קראה להפסקה מיידית של מעשי האיבה ולתקופת משא ומתן נוספת, אך דחתה כמה מהשאלות הקשות ביותר — ובהן עתידה ארוך הטווח של תוכנית הגרעין האיראנית.
העיצוב הזה היה גם היתרון וגם החולשה של המזכר. מצד אחד, ההפרדה בין הפסקת אש מיידית לבין המשא ומתן על הסוגיות המורכבות אפשרה ליצור הפוגה. מצד שני, היא הותירה ללא פתרון את הגורמים המרכזיים למלחמה: יכולות הגרעין והטילים של איראן, הקלות בסנקציות, הביטחון הימי, הפעילות הצבאית האזורית והתנאים שבהם ישראל תימנע מתקיפות מחודשות. רויטרס תיארה את המסמך כהסדר ביניים שדוחה את הסוגיות העיקריות עד להסכם סופי.
עד אוגוסט פג חלון המשא ומתן בלי שהושג הסכם סופי. גורמים איראניים האשימו את וושינגטון בהפרת המזכר, ואילו הצהרות אמריקאיות רמזו כי השיחות עשויות להתחדש בשלב כלשהו. התוצאה הייתה מסגרת שהפחיתה את הסיכון המיידי להסלמה כוללת, אך לא סיפקה הסדר שלום יציב.
המלחמה הולידה נרטיבים פוליטיים מנוגדים. וושינגטון וירושלים הדגישו את הפגיעה ביכולות הצבאיות והאסטרטגיות של איראן. טהרן הדגישה את ההתנגדות, את שרידותה הצבאית ואת המחיר שהצליחה לגבות מיריביה. על בסיס הראיות הזמינות כאן, אף אחד מהנרטיבים אינו מוכיח שהצד שלו השיג תוצאה אסטרטגית מכרעת.
גם עמדתה המוצהרת של ישראל מותירה אפשרות לתקיפות מחודשות אם איראן תשקם את יכולותיה הגרעיניות או את מערך הטילים הבליסטיים שלה — אפילו אם וושינגטון וטהרן יגיעו להסדר נפרד. כאן טמון קושי מבני בדיפלומטיה: הסכם בין ארצות הברית לאיראן לא בהכרח יספיק כדי להבטיח שישראל תחדל מפעולה צבאית. 3
12
העימות העלה גם חששות מהעומס שמטילות פעולות אמריקאיות ממושכות על הכשירות הצבאית. במקביל ממשיכים להצטבר המחירים האנושיים והכלכליים. עם זאת, הראיות שסופקו לבדיקה שנויות במחלוקת מכדי לתמוך במספר כולל ומהימן אחד של הרוגים, פצועים, נזק לתשתיות או הפסדים כלכליים.
ההערכה הברורה ביותר אינה שאחד הצדדים ניצח, אלא שהמטרות המקוריות לא תורגמו למציאות יציבה. ארצות הברית וישראל הוכיחו כי ביכולתן לתקוף בעומק איראן ולהפעיל עליה לחץ צבאי וכלכלי משמעותי. איראן, מצדה, הוכיחה כי היא מסוגלת להגיב, לשבש את התנועה בנתיב ימי אסטרטגי ולשמר מספיק מנופי לחץ כדי שהמשא ומתן יישאר הכרחי.
בסוף אוגוסט 2026, הפסקת האש הובנה טוב יותר כהפוגה שברירית מאשר כשלום. שאלות הגרעין והטילים, המחלוקת על היקף הנזק הצבאי, הלחץ הכלכלי המתמשך והאיום הישראלי בפעולה עתידית הותירו את המשך הסכסוך בלתי ודאי.
Studio Global AI
This page includes a source-backed answer you can continue inside Studio Global.
עד סוף אוגוסט 2026, המערכה האמריקאית־ישראלית שהחלה ב־28 בפברואר לא הובילה להסדר יציב; הלחימה והלחץ הכלכלי שיבשו את השיט באזור מצר הורמוז.
עד סוף אוגוסט 2026, המערכה האמריקאית־ישראלית שהחלה ב־28 בפברואר לא הובילה להסדר יציב; הלחימה והלחץ הכלכלי שיבשו את השיט באזור מצר הורמוז. ישראל וארצות הברית טענו כי התקיפות נועדו להסיר איום קיומי ולפגוע בתשתיות הגרעין, הטילים, הפיקוד וההגנה האווירית של איראן.
מזכר איסלמבאד מ־18 ביוני יצר מסגרת להפסקת הלחימה ולפתיחת מצר הורמוז, אך דחה את הסוגיות הקשות ביותר — ובהן עתיד תוכנית הגרעין — ולא הבשיל להסכם סופי.
עד סוף אוגוסט 2026, המערכה האמריקאית־ישראלית שהחלה ב־28 בפברואר לא הובילה להסדר יציב; הלחימה והלחץ הכלכלי שיבשו את השיט באזור מצר הורמוז. ישראל וארצות הברית טענו כי התקיפות נועדו להסיר איום קיומי ולפגוע בתשתיות הגרעין, הטילים, הפיקוד וההגנה האווירית של איראן.
פורסם על ידינערך באמצעות GPT-5.6 Lunaהתמונות נוצרו באמצעות GPT Image 1.5
Research answer

Create a landscape editorial hero image for this Studio Global article: What has happened during the first six months of the war launched by Israel and the United States against Iran under Israel’s “Operation Roa. Article summary: The first six months produced no durable settlement: a U.S.-Israeli campaign intended to cripple Iran’s leadership, nuclear and missile capacities instead became a wider regional war, disrupted Hormuz-linked energy and s. Topic tags: general, general web, news, government. Style: premium digital editorial illustration, source-backed research mood, clean composition, high detail, modern web publication hero. Use reference image context only for broad subject, composition, and topical grounding; do not copy the exact image. Avoid: logos, brand marks, copyrighted characters, real person likenesses, fake screenshots, UI text, readable text, watermarks, charts with
ששת החודשים הראשונים של המלחמה האמריקאית־ישראלית נגד איראן הולידו מסגרת להפסקת אש, אך לא סיום יציב של הסכסוך. המערכה, שהחלה ב־28 בפברואר תחת השם הישראלי מבצע שאגת הארי (Operation Roaring Lion) ובמקביל למבצע האמריקאי Operation Epic Fury, התרחבה מתקיפה מוגבלת למשבר ביטחוני וכלכלי אזורי. מצר הורמוז הפך לנקודת לחץ מרכזית, בעוד שהמשא ומתן התקשה לגשר על הפער בין דרישת וושינגטון להגבלות על איראן לבין אזהרת ישראל כי תחדש את התקיפות אם טהרן תשקם את יכולותיה הגרעיניות או את מערך הטילים הבליסטיים שלה. 3
12
ישראל הציגה את המערכה כמאמץ "לפגוע פגיעה קשה" בשלטון האיראני ולהסיר את מה שהגדירה איומים קיומיים על ישראל. הנימוקים הרשמיים התמקדו בשאיפות הגרעין של איראן, ביכולות הטילים הבליסטיים שלה ובתשתיות הצבאיות הרחבות יותר. 3
12
לפי הדיווחים, התקיפות האמריקאיות והישראליות הראשונות כוונו לבכירים, למרכזי פיקוד ושליטה, לאתרי ייצור ושיגור טילים, למערכות הגנה אווירית, לנכסים ימיים, לתשתיות תקשורת ולמתקנים הקשורים לתוכנית הגרעין. בדיווח אמריקאי שצוטט ב־Fox News נטען כי בתוך 24 השעות הראשונות תקפו הכוחות האמריקאיים יותר מ־1,000 אתרים. עם זאת, הערכות בזמן מלחמה בנוגע להיקף הנזק ולתוצאותיו נותרו טענות של הצדדים ותומכיהם, ולא תמונה אחת שאומתה באופן עצמאי. 5
במקביל הופצו דיווחים על הריגתו של המנהיג העליון עלי חמינאי ושל מפקדים בכירים נוספים. חלק מהמקורות הציגו את מותם כעובדה, אך החומר הזמין לבדיקה זו אינו מספק אימות עצמאי מספיק כדי לקבוע זאת באופן חד־משמעי. הספק הזה משמעותי: דיווחים על אובדן הנהגה, מספרי מטרות שהושמדו ומניין נפגעים הפכו לחלק ממלחמת המידע לא פחות משהיו חלק מהמערכה הצבאית. 2
7
14
איראן הגיבה בירי טילים וכלי טיס בלתי מאוישים לעבר ישראל, כוחות אמריקאיים ומדינות באזור. בכך הפך העימות למערכה אזורית רחבה, ולא לחילופי מהלומות מוגבלים סביב תוכניות הגרעין והטילים של איראן. 1
7
בכירים אמריקאים וישראלים טענו כי המערכה פגעה באופן משמעותי בהגנה האווירית של איראן, במשגרי הטילים, בנכסים הימיים ובמערכי הפיקוד שלה. איראן דחתה את התיאור שלפיו צבאה הושמד. מפקד חיל הים האיראני, שאהרם איראני, אמר כי הצי נותר מבצעי וממשיך במשימותיו — טענה שנועדה להתמודד ישירות עם הדיווחים שלפיהם הצי האיראני חוסל. 17
18
לכן, המסקנה הזהירה יותר העולה מהמקורות היא שאיראן ספגה אבדות מדווחות ועמדה תחת לחץ מתמשך, אך אין בידינו הערכה עצמאית ומכרעת של היקף יכולותיה הצבאיות שנותרו. אותה זהירות נדרשת גם ביחס למספרי ההרוגים המדויקים ולטענות על השמדת מתקנים מסוימים.
השלכות המלחמה חרגו הרבה מעבר למטרות שבתוך איראן. שיבוש השיט המסחרי מצד איראן, ולאחר מכן המצור האמריקאי על הסחר הימי האיראני, השפיעו על הפקת האנרגיה באזור ועל תנועת הספינות והמטוסים. שירות המחקר של הקונגרס האמריקאי תיאר את הפסקת האש ככזו שנמצאת ב"טיפול נמרץ", בעוד שהשיבושים בהורמוז והמצור האמריקאי החריפו את ההשלכות הכלכליות הגלובליות.
המצר — נתיב ימי חיוני להובלת אנרגיה — הפך במקביל לכלי לחץ צבאי וליעד מרכזי של הדיפלומטיה. במהלך הפסקת האש באפריל, פתיחת המעבר המסחרי מחדש או השבתו הייתה אחד התנאים שעיצבו את השיחות. אולם הצדדים לא הסכימו על משמעותם המעשית של "מעבר בטוח" ו"גישה מלאה".
כך הפך הורמוז ליותר מסוגיה כלכלית משנית. הוא חיבר בין הסלמה צבאית, זרימת הנפט, הקלות בסנקציות וסיכויי המשא ומתן. הסכם שלא יטפל בגישה הימית היה עלול להשאיר בידי הצדדים מנוף לחץ מרכזי ומקור מתמשך של חוסר יציבות.
ב־7 באפריל הסכימו ארצות הברית ואיראן על הפסקת אש זמנית, לאחר כ־40 ימי לחימה. ההסדר עצר את התקיפות האוויריות האמריקאיות והישראליות המרכזיות, אך לא פתר את המחלוקות היסודיות. המצור האיראני והלחץ הימי האמריקאי נותרו בלב העימות, וההתפתחויות שלאחר מכן המחישו עד כמה האמון בין הצדדים היה מוגבל.
פקיסטן מילאה תפקיד מרכזי בתיווך, בין היתר באמצעות שיחות באיסלמבאד. המגעים נועדו להפוך את ההפוגה להסכם רחב יותר, אך וושינגטון המשיכה לשלב דיפלומטיה עם לחץ על הסחר הימי והכנסות הנפט של איראן. ארצות הברית אף הזהירה מפני סנקציות משניות על מדינות שימשיכו לרכוש נפט איראני.
בסוף אוגוסט תיארה וושינגטון בגלוי את השלב הבא כ"חניקה כלכלית": ניסיון לנתק את צינורות החמצן הכלכליים שמחזיקים את ממשלת איראן, עד שטהרן תסכים לוויתורים נוספים. בדיווחים שצוטטו בהערכות הסכסוך נקשרו המצור והסנקציות למחסור בדלק, אינפלציה, אבטלה ועליית מחירים. עם זאת, המקורות שסופקו כאן אינם מציבים נתון מוסכם וסמכותי אחד לגבי האינפלציה או המחיר ההומניטרי של המלחמה.
מזכר ההבנות מאיסלמבאד, שנחתם ב־18 ביוני, נועד לסיים את הפעולות הצבאיות, לפתוח מחדש את מצר הורמוז וליצור מסלול להסכם סופי בין ארצות הברית לאיראן. המסגרת שפורסמה קראה להפסקה מיידית של מעשי האיבה ולתקופת משא ומתן נוספת, אך דחתה כמה מהשאלות הקשות ביותר — ובהן עתידה ארוך הטווח של תוכנית הגרעין האיראנית.
העיצוב הזה היה גם היתרון וגם החולשה של המזכר. מצד אחד, ההפרדה בין הפסקת אש מיידית לבין המשא ומתן על הסוגיות המורכבות אפשרה ליצור הפוגה. מצד שני, היא הותירה ללא פתרון את הגורמים המרכזיים למלחמה: יכולות הגרעין והטילים של איראן, הקלות בסנקציות, הביטחון הימי, הפעילות הצבאית האזורית והתנאים שבהם ישראל תימנע מתקיפות מחודשות. רויטרס תיארה את המסמך כהסדר ביניים שדוחה את הסוגיות העיקריות עד להסכם סופי.
עד אוגוסט פג חלון המשא ומתן בלי שהושג הסכם סופי. גורמים איראניים האשימו את וושינגטון בהפרת המזכר, ואילו הצהרות אמריקאיות רמזו כי השיחות עשויות להתחדש בשלב כלשהו. התוצאה הייתה מסגרת שהפחיתה את הסיכון המיידי להסלמה כוללת, אך לא סיפקה הסדר שלום יציב.
המלחמה הולידה נרטיבים פוליטיים מנוגדים. וושינגטון וירושלים הדגישו את הפגיעה ביכולות הצבאיות והאסטרטגיות של איראן. טהרן הדגישה את ההתנגדות, את שרידותה הצבאית ואת המחיר שהצליחה לגבות מיריביה. על בסיס הראיות הזמינות כאן, אף אחד מהנרטיבים אינו מוכיח שהצד שלו השיג תוצאה אסטרטגית מכרעת.
גם עמדתה המוצהרת של ישראל מותירה אפשרות לתקיפות מחודשות אם איראן תשקם את יכולותיה הגרעיניות או את מערך הטילים הבליסטיים שלה — אפילו אם וושינגטון וטהרן יגיעו להסדר נפרד. כאן טמון קושי מבני בדיפלומטיה: הסכם בין ארצות הברית לאיראן לא בהכרח יספיק כדי להבטיח שישראל תחדל מפעולה צבאית. 3
12
העימות העלה גם חששות מהעומס שמטילות פעולות אמריקאיות ממושכות על הכשירות הצבאית. במקביל ממשיכים להצטבר המחירים האנושיים והכלכליים. עם זאת, הראיות שסופקו לבדיקה שנויות במחלוקת מכדי לתמוך במספר כולל ומהימן אחד של הרוגים, פצועים, נזק לתשתיות או הפסדים כלכליים.
ההערכה הברורה ביותר אינה שאחד הצדדים ניצח, אלא שהמטרות המקוריות לא תורגמו למציאות יציבה. ארצות הברית וישראל הוכיחו כי ביכולתן לתקוף בעומק איראן ולהפעיל עליה לחץ צבאי וכלכלי משמעותי. איראן, מצדה, הוכיחה כי היא מסוגלת להגיב, לשבש את התנועה בנתיב ימי אסטרטגי ולשמר מספיק מנופי לחץ כדי שהמשא ומתן יישאר הכרחי.
בסוף אוגוסט 2026, הפסקת האש הובנה טוב יותר כהפוגה שברירית מאשר כשלום. שאלות הגרעין והטילים, המחלוקת על היקף הנזק הצבאי, הלחץ הכלכלי המתמשך והאיום הישראלי בפעולה עתידית הותירו את המשך הסכסוך בלתי ודאי.
Studio Global AI
This page includes a source-backed answer you can continue inside Studio Global.
עד סוף אוגוסט 2026, המערכה האמריקאית־ישראלית שהחלה ב־28 בפברואר לא הובילה להסדר יציב; הלחימה והלחץ הכלכלי שיבשו את השיט באזור מצר הורמוז.
עד סוף אוגוסט 2026, המערכה האמריקאית־ישראלית שהחלה ב־28 בפברואר לא הובילה להסדר יציב; הלחימה והלחץ הכלכלי שיבשו את השיט באזור מצר הורמוז. ישראל וארצות הברית טענו כי התקיפות נועדו להסיר איום קיומי ולפגוע בתשתיות הגרעין, הטילים, הפיקוד וההגנה האווירית של איראן.
מזכר איסלמבאד מ־18 ביוני יצר מסגרת להפסקת הלחימה ולפתיחת מצר הורמוז, אך דחה את הסוגיות הקשות ביותר — ובהן עתיד תוכנית הגרעין — ולא הבשיל להסכם סופי.