שישה חודשים למלחמה: מה השיגה «שאגת הארי» — ולמה הסכסוך עדיין לא הסתיים?

כעבור חצי שנה מאז השקת מבצע «שאגת הארי» ב־28 בפברואר, המלחמה בין ישראל, ארצות הברית ואיראן נראית יותר כמו הפוגה כפויה מאשר כמו סיום. התקיפות הראשונות יצרו זעזוע צבאי ופוליטי עמוק, אך לא ניטרלו את יכולתה של איראן להגיב. במקביל, הלחימה התפשטה אל נתיבי השיט, תשתיות האנרגיה והמערכת הדיפלומטית האזורית.

יש להיזהר מחלק מהנתונים שמופיעים בדיווחים על המערכה. הטענות על יותר מ־200 טילים וכטב״מים, 11 הרוגים, 140 פצועים ומצבה של הצי האיראני אינן ניתנות לאימות עצמאי באמצעות המקורות החזקים ביותר הזמינים.

למה ישראל וארה״ב תקפו את איראן?

ישראל הציגה את המבצע כתגובה מקדימה לאיום קיומי מצד איראן. לפי צה״ל, מטרת הפעולה המשותפת הייתה להסיר איום על ישראל, על המזרח התיכון ועל העולם — ובפרט לפגוע בתשתיות צבאיות, במרכזי פיקוד, במערך הטילים ובתשתיות הקשורות לתוכנית הגרעין. 8

רויטרס דיווחה כי התקיפות הוצגו כמכת מנע, בזמן שהאפשרות לפתרון דיפלומטי של המחלוקת סביב תוכנית הגרעין האיראנית כבר הייתה בסכנה. 5 לפי דיווחי התקשורת הממלכתית באיראן, שצוטטו ברויטרס, המנהיג העליון עלי חמינאי נהרג בגל התקיפות הראשון. 4

תגובת איראן: טילים, כטב״מים ומלחמת גרסאות

איראן הגיבה בשיגורי טילים וכטב״מים לעבר ישראל, כוחות אמריקניים ומטרות במדינות האזור. בהמשך דיווחה רויטרס על שיגורי טילים ארוכי־טווח ועל פגיעה איראנית שגרמה לפציעת עשרות בני אדם באזור שאינו רחוק מהאתר הגרעיני בישראל. 3

עם זאת, המספר המדויק של השיגורים ושל הנפגעים נותר שנוי במחלוקת. גם הטענה שלפיה הצי האיראני הושמד, לצד ההכחשה שיוחסה למפקד הצי, אדמירל שהראם איראני, לא זכו לאימות עצמאי מספק. בשלב זה עדיף לראות בשתי העמדות חלק ממסרי המלחמה, ולא עובדות מוכחות.

המלחמה חרגה מגבולות ישראל ואיראן

העימות הגדיל את הסיכון לחיילים אמריקנים, למדינות המפרץ, לתנועת אוניות ולתשתיות אנרגיה. גם המחיר האזרחי כבד, אך קשה לאמת את מלוא הנתונים בזמן מלחמה. ארגון ניטור שצוטט ב־BBC מסר כי באיראן נהרגו 1,407 בני אדם, בהם 214 ילדים. 6

ב־28 בפברואר נהרגו, לפי הרשויות באיראן, לפחות 168 בני אדם — בהם ילדים — כאשר בית ספר יסודי בעיר מינאב שבדרום המדינה נפגע. 6 הנתונים מגיעים מצדדים המעורבים בעימות או מארגוני ניטור, ולכן יש להתייחס אליהם בזהירות עד שתתאפשר בדיקה רחבה יותר.

מצר הורמוז הפך לקלף אסטרטגי

החשיבות של מצר הורמוז — נתיב ימי צר שדרכו עוברת תנועה משמעותית של נפט וגז מהמפרץ — עמדה במרכז המגעים המדיניים. פתיחתו מחדש הייתה יעד אמריקני מרכזי ונכללה גם במסגרת ההבנות שהושגה ביוני. 16

האיום בשיבוש התנועה במצר העניק לאיראן מנוף לחץ מול מדינות התלויות ביצוא האנרגיה מהמפרץ. הוא גם חשף את שוקי הנפט והגז הטבעי הנוזלי לסיכון מוגבר. המקורות מצביעים על פגיעה כלכלית ועל לחץ שהחריפו המלחמה והסנקציות, אך אינם מאפשרים לקבוע במדויק את שיעור האינפלציה, את אובדן התוצר או את היקף המצוקה האזרחית.

ההבנות בתיווך פקיסטן וקטאר לא החזיקו מעמד

מאמצי תיווך של פקיסטן, בסיוע קטאר, הובילו להבנות ראשוניות בין ארה״ב לאיראן. ראש ממשלת פקיסטן שהבז שריף הכריז על מזכר בן 14 סעיפים, שנכנס לתוקף ב־18 ביוני וכלל הפסקת אש, פתיחה מחדש של מצר הורמוז ותקופה של 60 יום למגעים לקראת הסכם סופי. 27

אלא שהמסגרת דחתה את הסוגיות הקשות באמת: מגבלות על תוכנית הגרעין, הקלה בסנקציות, מנגנוני פיקוח ואימות, תוכנית הטילים ועמדת ישראל. רויטרס הזהירה כבר אז שהפיכת ההבנות להסכם יציב תהיה קשה בהרבה. 2

המזכר פקע ב־17 באוגוסט, לאחר שהשיחות נקלעו לקשיים. 6 טורקיה, מצרים וסעודיה יכולות לסייע בהעברת מסרים ולקדם רגיעה אזורית, אך לא הצליחו לגשר על המחלוקת המרכזית בין וושינגטון, טהרן וירושלים.

ישראל אינה רואה בהסכם אמריקני־איראני ערובה לביטחונה

שר האנרגיה הישראלי אלי כהן אמר כי ישראל תתקוף שוב אם איראן תחדש את תוכנית הגרעין או את תוכנית הטילים הבליסטיים — גם אם טהרן וושינגטון יגיעו להסכם. 9 העמדה הזו מבהירה שישראל אינה רואה בהסכם בין ארה״ב לאיראן לבדו ערובה מספקת לביטחונה.

המשמעות חשובה במיוחד משום שהמסגרת שדווחה ביוני לא הגבילה את תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן. 12 בפועל, ישראל משמרת לעצמה אפשרות לפעול צבאית באופן עצמאי, גם אם וושינגטון וטהרן יסכימו על הפוגה או על הסדר חלקי.

מה צפוי מכאן?

העמדה האמריקנית נעה בין איומים בחידוש התקיפות לבין נכונות לריסון מותנה: ארה״ב מוכנה להימנע מתקיפה חדשה אם איראן תסכים במהירות להגבלות על תוכנית הגרעין ולפתיחה מחדש של מצר הורמוז. 1

טהרן, מנגד, מציגה את המשך יכולותיה הצבאיות ואת עצם קיום המגעים הדיפלומטיים כהוכחה לכך שלא הובסה. כל עוד ישראל שומרת לעצמה את הזכות לתקוף מחדש, גם הסכם אמריקני־איראני עלול להפחית את הסיכון למלחמה — אך לא להעלים אותו.

לכן התרחיש הסביר בטווח הקרוב הוא לא הסכם שלום כולל, אלא הפוגה לא יציבה וכפויה. היא תמשיך להיות מעוצבת באמצעות לחץ כלכלי, הרתעה, איומים על נתיבי השיט ומגעים דיפלומטיים לסירוגין.