הבנקאים המרכזיים באירופה עזבו את ג׳קסון הול מודאגים מוושינגטון

הבנקאים המרכזיים באירופה עזבו את כינוס ג׳קסון הול, שנערך בין 27 ל־29 באוגוסט, כשהם מודאגים מכך שוושינגטון מתייחסת לנורמות ותיקות של שיתוף פעולה פיננסי כאילו הן בגדר המלצה בלבד. החשש נגע לשורה של צעדים: פעולה חד־צדדית בשוקי המט״ח, התערבות של משרד האוצר בשוק האג״ח והאפשרות שמחלוקות סחר יהפכו כלים שנועדו לשמור על יציבות פיננסית למנופי לחץ פוליטיים. לפי Reuters, הגורמים האירופיים לא השתכנעו שהשיתוף הפעולה המסורתי עם ארה״ב יישאר על כנו.

ההתערבות בין היפני הפכה לסמל למשבר האמון

הטענה המיידית והחריפה ביותר נגעה למבצע האמריקאי־יפני לתמיכה בין היפני. משרד האוצר האמריקאי השתמש בקרן ייצוב המטבע שלו כדי למכור אירו ולרכוש ין. הבנק הפדרלי של ניו יורק ביצע את העסקה עבור משרד האוצר, באמצעות בנקי השקעות גדולים ובהם Goldman Sachs ו־Morgan Stanley. לפי הדיווחים, הבנק המרכזי האירופי עודכן רק לאחר שהעסקה כבר בוצעה. 289

מבחינת הגורמים האירופיים, הבעיה לא הייתה רק השאלה אם הין אכן זקוק לתמיכה. הדאגה הייתה שוושינגטון השתמשה בנכסים הקשורים למטבע האירופי במסגרת פעולה משמעותית בשוק המט״ח, בלי ההתייעצות המוקדמת שנהוגה לצפות לה בין רשויות מוניטריות מרכזיות.

מכאן עלתה שאלה רחבה יותר: האם ארה״ב יכולה להשתמש בנכסים הקשורים לגוש מטבע אחר בלי לתאם תחילה עם המוסד שאחראי על אותו מטבע?

משרד האוצר האמריקאי הגן על ההתערבות וטען שתנועות חריגות ולא מסודרות ביין עלולות לערער את השווקים העולמיים ולהעלות את עלויות האשראי בארה״ב. 15 עם זאת, בעיני גורמים אירופיים, אופן קבלת ההחלטה יצר תקדים מדאיג — במיוחד על רקע מעבר רחב יותר של המדיניות הפיננסית האמריקאית לגישה התערבותית.

רכישות האג״ח עוררו חשש נפרד לעצמאות הפדרל ריזרב

הגורמים האירופיים עקבו גם אחר תוכניותיו של שר האוצר האמריקאי סקוט בסנט להרחיב את רכישות האג״ח הממשלתיות ארוכות הטווח. משרד האוצר הציג את התוכנית ככלי לשיפור הנזילות בשוק, והיא הוכרזה גם על רקע העלייה החדה בתשואות האג״ח הארוכות. הסכום המרבי המתוכנן לכל פעולה הועלה מ־2 מיליארד דולר ל־4 מיליארד דולר לפחות.

החשש לא היה שכל פעולה לשיפור הנזילות משמעותה בהכרח מימון מוניטרי של הממשלה. הדאגה הייתה שרכישות בהיקף משמעותי, שביכולתן להוריד את התשואות לטווח ארוך, ייצרו ציפייה פוליטית שהפדרל ריזרב יתערב בשלב הבא ויתמוך בעצמו בשוק האג״ח.

מהלך כזה עלול לטשטש את הגבול המוסדי בין ניהול החוב של משרד האוצר לבין מדיניות מוניטרית עצמאית. Reuters תיאר את ההתערבות האמריקאית האחרונה בשוק היין ובשוק האשראי ארוך הטווח כסימנים העלולים לבשר על התרחקות נוספת מהנורמות המקובלות.

קווי החלפת הדולרים נשארו intact — אבל האמון נותר פגיע

לא הייתה ציפייה מיידית לביטול קווי החלפת הדולרים של הפדרל ריזרב עם הבנק המרכזי האירופי, הבנק המרכזי של אנגליה, הבנק המרכזי של יפן, הבנק המרכזי של קנדה והבנק הלאומי של שווייץ. אלה הסדרים בין בנקים מרכזיים, ולא כלים הנתונים ישירות לשליטת הבית הלבן. מטרתם לספק נזילות במטבע זר כאשר שוקי המימון נמצאים תחת לחץ.

ההפרדה המוסדית הזו סיפקה מידה מסוימת של ביטחון, אך לא העלימה את הסיכון הפוליטי. אם סכסוכי הסחר יחריפו, חששו באירופה, הגישה לנזילות בדולרים עלולה להיקשר למשא ומתן רחב יותר.

קווי החלפה נועדו להקל על מחסור בינלאומי במימון ולסייע להעברת המדיניות המוניטרית של כל בנק מרכזי — לא לשמש קלף מיקוח ביחסים בין ממשלות.

וורש ניסה להפריד בין הפדרל ריזרב לממשל

יו״ר הפדרל ריזרב קווין וורש השתמש בכינוס ג׳קסון הול ובקשריו עם עמיתיו באירופה כדי לאותת ששיתוף הפעולה בין הבנקים המרכזיים יימשך. קובעי מדיניות בפדרל ריזרב עשו מאמץ להרגיע את עמיתיהם והבטיחו שהבנק יכבד את התחייבויותיו, אך הודו שאינם יכולים להבטיח מה יהיו החלטות הממשל האמריקאי בעתיד.

בנאום המרכזי שלו הדגיש וורש את חוזקה של הכלכלה ואת תפקידו של הפדרל ריזרב בקביעת המדיניות. 18 האתגר המרכזי שלו היה לשמר את האמון בעצמאות הבנק המרכזי, בזמן שמדיניות משרד האוצר משפיעה יותר ויותר על שוקי המט״ח והאג״ח.

המסר של וורש עשוי להפחית את המתח בטווח המיידי, אך הוא אינו פותר את הבעיה הבסיסית: החלטות הנוגעות לשווקים הפיננסיים מתקבלות גם מחוץ לפדרל ריזרב.

המבחן הבא: האם ההתייעצות המוקדמת תחזור?

מבחינת הגורמים האירופיים, המבחן הבא יהיה מעשי ולא הצהרתי. הם ירצו לדעת אם וושינגטון תחזור להתייעץ מראש לפני שימוש בנכסים הקשורים למטבע של אזור אחר, תשמור על הפרדה ברורה בין פעולות נזילות של משרד האוצר לבין מדיניות מוניטרית, ותגן על מתקני החירום לאספקת דולרים מפני מעורבות בסכסוכי סחר.

לכן אי־הנוחות בג׳קסון הול לא נבעה רק מעסקת ין אחת או מתוכנית רכישות אג״ח אחת. היא שיקפה חשש עמוק יותר: שהכללים המאפשרים שיתוף פעולה פיננסי בינלאומי נעשים פחות צפויים, ושאמינות העצמאות של הבנקים המרכזיים עלולה להיחלש אם התערבויות בשווקים ייראו יותר ויותר כמשרתות יעדים פוליטיים.