איראן אחרי שישה חודשי מלחמה: הקיפאון הצבאי מעמיק את המשבר הכלכלי

שישה חודשים לאחר שארצות הברית וישראל פתחו בתקיפות נגד איראן ב-28 בפברואר, המדינה אינה מובסת — אך גם אינה יציבה מבחינה כלכלית. הדיווחים מצביעים על עימות שלא הוכרע, שבו הלחץ הצבאי, הסנקציות והמצוקה בתוך המדינה מזינים זה את זה.

המדד הבולט ביותר לעומק המשבר הוא מחירם של מוצרי היסוד. נתונים רשמיים באיראן הראו כי אינפלציית המזון השנתית הגיעה ביולי ל-128%, בעוד שמחירי הצרכן היו גבוהים ב-87.9% לעומת יולי בשנה הקודמת. האינפלציה השנתית, המחושבת על פני תקופה של 12 חודשים, עמדה על 66%. 1

הזירה המרכזית של המלחמה היא כעת הכלכלה

העימות כבר אינו מסתכם בשחיקה צבאית הדדית. ב-24 באוגוסט פתחה וושינגטון במבצע "Operation Economic Outcast" — מסע סנקציות שנועד לפגוע ברכש הצבאי האיראני וברשתות המסחר בנפט ובמוצרים פטרוכימיים. מטרת המהלך היא לצמצם את מקורות ההכנסה ואת נתיבי האספקה שמאפשרים לטהרן לממן את המלחמה ולשמר את המערכת הכלכלית הרחבה שלה. 3

בכירי איראן עצמם מודים עד כמה הכלכלה חשופה. נשיא איראן אמר כי הסחר החוץ הצטמצם ב-35% בשל הסנקציות והמצור, והממשלה הגדירה את האינפלציה ואת ההשלכות הכלכליות של המלחמה כבעיות מרכזיות. 17

הלחץ משמעותי במיוחד משום שסנקציות פוגעות הן בהכנסות המדינה והן בכוח הקנייה של משקי הבית. מגבלות על מכירת נפט, על מערכת הבנקאות ועל הסחר מקשות על ייבוא ומייקרות אותו. היחלשות המטבע המקומי מזינה את התהליך ומעלה עוד יותר את המחירים.

מחירי המזון משנים את חיי היומיום

אינפלציית מזון אינה רק נתון מאקרו-כלכלי. היא מודדת באיזו מהירות מתייקרת סל הקניות של משק בית — ובאיראן, העלייה הייתה חריגה במיוחד.

על פי דיווחים שהתבססו על נתוני הלשכה הסטטיסטית האיראנית, מחירי המזון היו ביולי גבוהים ביותר מ-128% לעומת השנה הקודמת. המשמעות היא שסל מזון זהה עלה בערך פי 2.28 ממחירו ביולי 2025. שמנים ושומנים, מוצרי חלב, בשר ועופות היו בין הקטגוריות שנפגעו בצורה הקשה ביותר. 12

התוצאה היא שחיקה מהירה של כוח הקנייה. משפחות שנאלצות להתמודד עם התייקרות המזון, שכר הדירה והחשבונות נותרות עם פחות יכולת לספוג סבב נוסף של ירידת ערך במטבע או שיבושים באספקה. לכן המצוקה הכלכלית הופכת גם לסיכון פוליטי: היא מורגשת בשווקים ובמטבחים, לא רק בטבלאות הכלכליות.

צניחת התומן מעצימה את הזעזוע

המטבע האיראני המשיך לאבד מערכו בשוק הפתוח. בתוך פחות משבועיים עלה שער הדולר מכ-186,500 תומן לכ-204,000 תומן, לפי דיווח שפורסם ב-25 באוגוסט. 3

תומן חלש מייקר במטבע המקומי מזון, תרופות, מכונות ומוצרים אחרים שמיובאים מחו״ל. הוא גם פוגע באמון בניהול הכלכלה, מעודד אנשים ועסקים לחפש אמצעי שמירת ערך יציבים יותר ומקשה לחזות את המחירים.

כך נוצרת מעגליות שקשה לעצור: עלויות ייבוא גבוהות יותר מעלות את המחירים, והציפייה להתייקרויות נוספות מפעילה לחץ נוסף על המטבע. הסנקציות ושיבושי הסחר מקשים עוד יותר על שבירת המעגל הזה.

התשובה של טהרן: "כלכלת התנגדות"

הנהגת איראן מציגה הסתמכות עצמית כתשובה ללחץ החיצוני. הגישה מדגישה ייצור מקומי, צמיחה כלכלית, חוסן פיננסי והפחתה הדרגתית של תפקיד הדולר בעסקאות באיראן.

האסטרטגיה עשויה לסייע לאיראן לשמר פעילות כלכלית לאורך זמן, אך היא אינה פתרון מיידי. בניית יכולת ייצור מקומית דורשת השקעות, נתיבי סחר מתפקדים, גישה לטכנולוגיה ומטבע זר לרכישת מוצרים שלא ניתן לייצר בתוך המדינה. אלה בדיוק התחומים שנמצאים תחת לחץ בגלל הסנקציות, הירידה במכירות הנפט והמלחמה.

איראן הוכיחה בעבר יכולת לספוג לחץ כלכלי ממושך. כלכלתה מגוונת יחסית לכלכלה של יצואנית נפט גדולה, ועשרות שנים של סנקציות עודדו ייצור מקומי והסדרי סחר חלופיים. 16 אך חוסן אינו התאוששות: כלכלה יכולה להמשיך לפעול גם כאשר משקי הבית נעשים עניים יותר ומרחב התמרון של המדינה מצטמצם.

מדוע הסיכון הפוליטי למשטר גדל

השאלה המיידית אינה רק אם איראן יכולה להמשיך להילחם. השאלה היא אם הממשלה תוכל לשמור על ציות ציבורי כאשר מחירי המזון עולים, המטבע נחלש, הסחר מתכווץ והשיבושים הקשורים למלחמה נמשכים.

בכירים ואנליסטים באיראן הזהירו מפני שילוב של אינפלציה, מחסור באנרגיה, נזקי מלחמה, פעילות כלכלית חלשה ושיבושים במסחר. לחצים אלה עלולים לתרום להתחדשות של מחאה ולהחריף טענות לשחיתות או לניהול כושל. 1

המידע הזמין אינו מוכיח שהאי-שביעות רצון הפכה לתנועה אחת ומתואמת, שביכולתה להפיל את המשטר. איראן עדיין מחזיקה במוסדות מדינה, ביכולת דיכוי ובכלכלה שלא קרסה. עם זאת, מרחב הטעות הפוליטי הולך ומצטמצם: כל זעזוע נוסף מקשה על טהרן לטעון שהאסטרטגיה שלה מגינה על רמת החיים.

מה משמעות הקיפאון

התוצאה הנוכחית מובנת טוב יותר כקיפאון מסוכן מאשר כניצחון ברור של אחד הצדדים. איראן נמנעה מכניעה, בעוד שארצות הברית העבירה את הדגש ללחץ פיננסי ולבידוד כלכלי. התוצאה היא לחץ מתמשך ללא נקודת סיום מוסכמת.

עבור איראן, המבחן המרכזי הוא אם ייצור מקומי וסחר חלופי יוכלו לפצות על אובדן הכנסות ועל העלייה במחירי הייבוא. עבור הציבור, השאלה החשובה היא אם מחירי המזון והמטבע יתייצבו. עבור המשטר, הסכנה היא שהמצוקה הכלכלית תהפוך את העמידה הצבאית לחולשה פוליטית.

שישה חודשים מתחילת המלחמה, ייתכן שההשפעות החשובות ביותר שלה נמדדות פחות בפריצת דרך צבאית מכרעת ויותר במה שמשקי הבית עדיין מסוגלים להרשות לעצמם — ובמשך הזמן שבו הממשלה תוכל לספוג את הכעס המצטבר.