וייטנאם רוצה השקעות זרות שמייצרות טכנולוגיה — לא רק פסי ייצור

וייטנאם עדיין מתחרה באגרסיביות על השקעות זרות, אך התנאים שהיא מציבה למשקיעים משתנים. בפגישות בהאנוי ב־26 וב־27 באוגוסט 2026 ביקש ראש הממשלה לה מין הונג מחברות סיניות ומסמסונג אלקטרוניקס להביא למדינה יותר מהון ומפעלים: טכנולוגיות מתקדמות, מחקר ופיתוח, הכשרת מהנדסים, העברת ידע וקשרים עמוקים יותר עם חברות וייטנאמיות. 134

המסר תואם את הכיוון שקבעה החלטה 10-NQ/TW של הפוליטביורו, המפלגה הקומוניסטית של וייטנאם. ההחלטה מבקשת להעביר את מדיניות ההשקעות הזרות מהתמקדות בכמות ההון לבניית סביבת השקעות בעלת ערך גבוה, המבוססת על טכנולוגיה, חדשנות, אשכולות תעשייתיים ושרשראות ערך גלובליות.

מה וייטנאם מבקשת מהמשקיעים הסינים

בפגישה עם חברות סיניות הפועלות בווייטנאם קרא הונג להפוך הסכמים מדיניים בין שתי המדינות לפרויקטים ולמוצרים ממשיים. בין התחומים שהוגדרו בעדיפות נמצאים חיבורי רכבת בין וייטנאם לסין, רכבות עירוניות, לוגיסטיקה, מעברי גבול חכמים, אנרגיה נקייה, עיבוד וייצור מתקדמים, וכן תחומי טכנולוגיה כמו בינה מלאכותית, שבבים, 5G וביג דאטה.

הדרישה לא הסתכמה במימון או בביצוע עבודות תשתית. הונג ביקש מהחברות להביא טכנולוגיות מתקדמות, ידע ניהולי, פתרונות תחרותיים בזירה הבינלאומית, פעילות מחקר ופיתוח, העברת טכנולוגיה והכשרת כוח אדם — לצד ייצור ירוק יותר. הוא גם הדגיש את הצורך בשיתוף פעולה הדוק עם עסקים וייטנאמיים, כדי שההשקעות הזרות יגדילו את השתתפותם בשרשראות האספקה וייצרו ערך מקומי והשפעות חיוביות רחבות יותר.

בגישה הזו, ההשקעה הסינית נתפסת לא רק כמקור להון, אלא גם כמקור ליכולות אסטרטגיות. תשתיות יכולות לשפר את הקישוריות ואת היכולת התעשייתית של וייטנאם, ואילו פרויקטים דיגיטליים וטכנולוגיים מתקדמים עשויים לסייע לה לבנות מומחיות בתחומים שהופכים למרכזיים בתחרות הכלכלית העולמית.

הנוכחות הסינית — והדילמה סביב 5G

לחברות סיניות כבר יש נוכחות משמעותית בווייטנאם. נכון לסוף יולי 2026, הן הפעילו יותר מ־7,000 פרויקטים במדינה, בהיקף הון רשום של כמעט 37 מיליארד דולר. בשנים האחרונות התרחבה הפעילות מעבר לייצור מסורתי, והיא כוללת גם תשתיות, אנרגיה, אלקטרוניקה וטכנולוגיה. 4

היקף כזה יוצר הזדמנות, אך שיתוף פעולה טכנולוגי חושף את האנוי גם לדילמות אסטרטגיות. וייטנאם חתמה לאחרונה על הסכמים לפריסת רשתות 5G שבהם מעורבות Huawei ו־ZTE, אף שב־2020 הצטרפה ליוזמה בהובלת ארצות הברית שהתחייבה להימנע מציוד של שתי החברות. ממשלות מערביות ושותפותיהן העלו חששות ביטחוניים, ואילו Huawei ו־ZTE דחו את הטענות.

הוויכוח ממחיש את המגבלות של אסטרטגיית ״סין פלוס אחת״ פשוטה. חברות סיניות עשויות להציע יכולת ביצוע תשתיתית, עלויות תחרותיות וניסיון בתחומי התקשורת והמערכות הדיגיטליות. מנגד, הסתמכות על טכנולוגיה סינית בתחומים רגישים כמו 5G, בינה מלאכותית ותשתיות נתונים עלולה להשפיע על האופן שבו שותפות אחרות מעריכות את סביבת ההשקעות בווייטנאם. האיחוד האירופי הזהיר כי מעורבות סינית ברשת ה־5G הווייטנאמית עלולה להרתיע משקיעים מסוימים.

לכן האתגר של וייטנאם הוא למשוך טכנולוגיות ממקורות גלובליים מתחרים, בלי לאפשר לקשר השקעות יחיד לפגוע בחוסן הכלכלי, בעצמאות הטכנולוגית או בגמישות האסטרטגית שלה.

מסמסונג נדרש יותר מהרחבת הייצור

הפגישה עם מנכ״ל סמסונג אלקטרוניקס, רו טה־מון, הראתה כיצד אותה מדיניות מיושמת גם מול יצרנית זרה ותיקה. סמסונג הפכה את וייטנאם לאחד מבסיסי הייצור המרכזיים שלה בשרשרת הערך הגלובלית, ותרמה לייצור, ליצוא, לתעסוקה ולפיתוח התעשייה במדינה. 37

למרות זאת, הונג ביקש מסמסונג לסייע בהפיכת וייטנאם מבסיס ייצור למרכז של טכנולוגיה, מחקר ופיתוח וחדשנות. בין היעדים שהציג:

• הגדלת הרכיב הטכנולוגי והתוכני של החדשנות בפעילות החברה בווייטנאם;
• הרחבת שיתוף הפעולה עם אוניברסיטאות ומוסדות מחקר;
• הכשרת מהנדסים ופיתוח כוח אדם בעל מיומנויות טכנולוגיות;
• העברת טכנולוגיה משמעותית; וכן
• שיתוף פעולה הדוק יותר עם ספקים ועסקים מקומיים. 134

סמסונג דיווחה כי השקעתה המצטברת בווייטנאם הגיעה ל־24 מיליארד דולר בסוף 2025. שתי ישויות הייצור של מכשירי הטלפון שלה במחוזות בק נין ותאי נגוין הגיעו ליצוא מצטבר של 500 מיליארד דולר בסוף יוני 2026 — 17 שנים לאחר תחילת הייצור במדינה. 45

המספרים ממחישים את הצלחת מודל הייצור הווייטנאמי, אך גם מסבירים מדוע האנוי מבקשת כעת קשר עמוק יותר. היקף יצוא לבדו אינו מבטיח שחברות מקומיות ירכשו יכולות מתקדמות, או שמחקר, תכנון וקבלת החלטות בעלות ערך גבוה ייטמעו בכלכלה המקומית. היעד הבא הוא להגדיל את ההשפעות החיוביות האלה.

רו אמר כי סמסונג רואה בווייטנאם שותפה אסטרטגית למחקר ופיתוח ולטכנולוגיה מתקדמת. החברה ציינה כי תמשיך להשקיע במו״פ ובהכשרת עובדים טכנולוגיים, תרחיב את שיתוף הפעולה בין מרכז המו״פ שלה בהאנוי לאוניברסיטאות וייטנאמיות, ותשקיע בכישרונות וביכולות טכנולוגיות. 4

החלטה 10-NQ/TW משנה את כללי המשחק

החלטה 10-NQ/TW, שפורסמה ב־8 ביוני 2026, מספקת את המסגרת המדינית לשינוי. הכיוון המרכזי שלה הוא מעבר מחשיבה שמתמקדת בעיקר במשיכת הון זר לפיתוח מגזר השקעות זרות אסטרטגי, שיתרום לתחרותיות הלאומית ולצמיחה ארוכת טווח.

ההחלטה מדגישה השקעות באיכות גבוהה, טכנולוגיה מתקדמת, קיימות, העברת ידע וחיזוק הקשרים בין חברות בבעלות זרה לעסקים וייטנאמיים. היא גם מעודדת ארגון של השקעות סביב אשכולות תעשייתיים, שרשראות ערך ואקוסיסטמות של חדשנות — ולא סביב פרויקטים מבודדים שמתחרים בעיקר באמצעות מיקום או תמריצים.

שתי הפגישות בהאנוי יישמו את המסגרת הזו בשני אופנים:

• מול המשקיעים הסינים: וייטנאם ביקשה תשתיות אסטרטגיות ויכולות דיגיטליות מתקדמות, אך שילבה את הבקשה בדרישות להכשרה, להעברת טכנולוגיה, לייצור ירוק יותר ולחיבור לשרשראות אספקה מקומיות.
• מול סמסונג: וייטנאם ביקשה להשתמש בסיפור ההצלחה של יצרנית יצוא מבוססת כמנוף למעבר למו״פ, שיתוף פעולה עם אוניברסיטאות, הכשרת מהנדסים ותוכן טכנולוגי גבוה יותר. 34

במילים אחרות, השאלה כבר אינה רק: ״כמה הון יביא הפרויקט?״ אלא גם: ״אילו יכולות יישארו בווייטנאם לאחר שהפרויקט יתחיל לפעול?״

המשמעות האסטרטגית עבור וייטנאם

המהלכים האחרונים מצביעים על ניסיון להישאר פתוחה למשקיעים מסין, מדרום קוריאה, מארצות הברית, מאירופה ומשווקים נוספים — ובמקביל להיות בררנית יותר בנוגע לתרומה הכלכלית שהיא מצפה לקבל מהם. המטרה אינה לזנוח את הייצור, אלא להשתמש בייצור, בתשתיות ובהשקעות דיגיטליות כדי לבנות יכולות וייטנאמיות חזקות יותר בטכנולוגיה, בכישורים, בספקים ובחדשנות.

האסטרטגיה הזו משמשת גם כמעין גידור כלכלי על רקע התחרות בין ארצות הברית לסין בתחומי הבינה המלאכותית, השבבים, הנתונים והתקשורת. וייטנאם רוצה גישה למקורות מתחרים של הון וטכנולוגיה, אך גם את ההשפעות המקומיות שיכולות לצמצם את התלות בהן לאורך זמן. הוויכוח סביב Huawei ו־ZTE ממחיש מדוע האיזון הזה יישאר מורכב: אותה שותפות טכנולוגית שעשויה להאיץ פיתוח תשתיות עלולה גם לעורר שאלות בנוגע לביטחון, לאמון המשקיעים ולכיוון האסטרטגי של המדינה. 1

המסקנה הברורה ביותר משתי הפגישות היא שווייטנאם כבר אינה מציגה את יכולת הייצור הזולה שלה כהצעת הערך המלאה למשקיעים. האנוי מבקשת מחברות זרות לסייע בבניית אקוסיסטמה תעשייתית וחדשנית — כזו שמייצרת ערך באמצעות מחקר, כישרונות, ספקים מקומיים ויכולות טכנולוגיות, ולא רק באמצעות יצוא.