אל ניניו של ארבעת העשורים האחרונים היה חריג בעוצמתו — והאקלים המתחמם עשוי להיות הסיבה

השורה התחתונה

מחקר בהובלת אוניברסיטת מישיגן, שהתפרסם בכתב העת המדעי Science, מצא כי אירועי אל ניניו בארבעת העשורים האחרונים היו חזקים ומשתנים יותר מאירועי אל ניניו באלף השנים שקדמו להם. לפי השחזור, העוצמה הממוצעת של האירועים בתקופה האחרונה הייתה גבוהה בכ-36.5% — נתון שמוצג לעיתים כ"כמעט 40%" — לעומת התקופה הטרום-תעשייתית. 1113

החוקרים סבורים שההסבר המרכזי הוא התחממות כדור הארץ שנגרמה מפליטות גזי חממה מעשה ידי אדם. עם זאת, הם מדגישים שאל ניניו עצמו עדיין נוצר כתוצאה מתנודות טבעיות במערכת האוקיינוס–אטמוספרה. כלומר, ההתחממות אינה "מייצרת" כל אירוע בנפרד, אך היא עשויה להטות את הכף לטובת אירועים חזקים וקיצוניים יותר.

איך אלמוגים מספרים את סיפור האקלים?

כדי לבדוק אם השינויים האחרונים חורגים מהטווח הטבעי, החוקרים לא הסתפקו במדידות מודרניות — שהן קצרות יחסית — אלא פנו לארכיון טבעי: שלדים של אלמוגים חיים ומאובנים מאיי גלאפגוס.

הצוות שילב 13 רצפים של אלמוגים, ובנה מהם שחזור חודשי של טמפרטורת פני הים במזרח האוקיינוס השקט הטרופי לאורך כ-1,000 שנה. אזור גלאפגוס חשוב במיוחד למחקר, משום שהוא נמצא בלב האזור שבו אל ניניו גורם להתחממות משמעותית. 16

שני מדדים כימיים שימשו את החוקרים:

• יחס סטרונציום-סידן (Sr/Ca): משמש בעיקר proxy — מדד עקיף — לטמפרטורת מי הים.
• איזוטופי חמצן: משקפים שילוב של טמפרטורה ושל שינויים בהרכב מי הים, ולכן מספקים מידע משלים.

שילוב המדדים מאפשר לשחזר את התנודות החודשיות הקשורות למחזור אל ניניו–התנודה הדרומית, או ENSO, באופן יציב יותר מאשר שימוש במדד יחיד.

מה השתנה בארבעת העשורים האחרונים?

הממצאים אינם מצביעים רק על כך שהאוקיינוס נעשה חם יותר בממוצע. לפי השחזור, גם עוצמת התנודות גדלה: הפערים בין תקופות חמות וקרות הקשורות ל-ENSO נעשו משמעותיים יותר, ובעיקר החריגות החמות שמאפיינות את שלב אל ניניו. 1113

חשוב לדייק: המחקר אינו טוען שכל אירוע אל ניניו שהתרחש מאז 1986 היה חזק יותר מכל אירוע באלף השנים הקודמות. המסקנה היא שהתקופה האחרונה, כמכלול, חריגה בעוצמתה ובמידת השונות שלה ביחס לממוצע ארוך-הטווח.

מדוע החוקרים מקשרים זאת להתחממות מעשה ידי אדם?

הצוות השווה את שחזור האלמוגים לתוצאות של 12 מודלים אקלימיים, ובחן גם גורמים טבעיים חיצוניים אפשריים — ובהם פעילות שמשית והתפרצויות געשיות.

התזמון והדפוס של ההתחזקות שנצפו בשחזור לא תאמו הסבר שבו השמש או הרי געש לבדם אחראים לעלייה האחרונה. לעומת זאת, סימולציות שכללו את השפעת גזי החממה מעשה ידי אדם התאימו טוב יותר להתחזקות שנצפתה בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21. 1011

זהו טיעון המבוסס על הצטברות של ראיות, לא הוכחה לכך שלגורמים געשיים או שמשיים לא הייתה כל השפעה. בנוסף, התוצאה המדויקת — 36.5% — אינה נטולת אי-ודאות.

הקשר לאל ניניו המתפתח ב-2026

לממצאים יש משמעות מיוחדת על רקע התחזיות לאל ניניו חזק במיוחד במהלך 2026. לפי תחזית NOAA, הסיכוי שאירוע אוקטובר–דצמבר 2026 יעבור בעוצמתו את כל אירועי אל ניניו שנמדדו מאז 1950 עמד על 69%, לפי סף של לפחות ‎+2.5°C במדד RONI — מדד המתחשב בטמפרטורת האוקיינוס היחסית באגן. תחזיות מאוחרות יותר העניקו הסתברות של יותר מ-90% לאירוע שיוגדר "חזק מאוד". 345

דיווחים על מים החמים בכ-4°C מהממוצע מתייחסים לאזורים או לתתי-אזורים מסוימים, ואין לבלבל אותם עם סף ה-RONI, שהוא מדד רחב יותר לאגן האוקיינוס. כמו כן, תחזית מזג אוויר אינה מאמתת כשלעצמה את מחקר האלמוגים. עם זאת, אירוע בקנה מידה שובר שיאים יתיישב עם אזהרת המחקר שלפיה אקלים חם יותר עלול להגדיל את הסיכוי להשפעות חזקות של אל ניניו במזרח האוקיינוס השקט. 34

מה אומרים המדענים — ומה עדיין לא ברור?

העמדה התומכת: קים קוב, מומחית לאקלים קדום המבוסס על אלמוגים, הדגישה בעבר את החשיבות של רצפים ארוכים ברזולוציה חודשית כדי לקבוע אם ההתנהגות המודרנית של ENSO חורגת מהשונות הטבעית. במובן הזה, מאגר האלמוגים מגלאפגוס מתמודד עם מגבלה מרכזית של המדידות הישירות, שמכסות תקופה קצרה יחסית. 213

הגישה הזהירה יותר: מייקל מאן וחוקרים נוספים רואים בתוצאה אפשרות סבירה, התואמת את הציפייה שהתחממות תוכל להגביר אירועי קיצון הקשורים ל-ENSO. אך אין בכך הסכמה סופית על כל מנגנון או על הדיוק של נתון ה-36.5%.

הסיבות לאי-ודאות כוללות הבדלים בין אלמוגים ואתרי דגימה, כיול של יחסי Sr/Ca ושל איזוטופי החמצן, תיארוך, תקופת השוואה קצרה יחסית של 40 שנה, והבדלים באופן שבו מודלים אקלימיים מייצגים את ENSO. מחקרים עדכניים אף מזהירים כי מדדי אלמוגים מסוימים עלולים להעצים את השונות האקלימית ששוחזרה. 4513

לכן, הניסוח הזהיר ביותר הוא שהראיות תומכות בהתחזקות חריגה של אל ניניו בעשורים האחרונים, עם תרומה משמעותית של פעילות אנושית — לא בכך שהמחזור יתחזק בהכרח בכל עשור עתידי.

למה זה חשוב לחיי היומיום?

אירועי אל ניניו חזקים משנים את זרימת האטמוספרה ברחבי העולם. הם נוטים להעלות זמנית את הטמפרטורה הגלובלית ולהשפיע על מסלולי סערות, גשמים, בצורות, הצפות, גלי חום ושריפות. ההשפעה משתנה לפי האזור והעונה, ולכן אין לייחס הוריקן, שיטפון או בצורת יחידים לאל ניניו בלבד — או לשינוי האקלים בלבד. 1013

על כוכב לכת שכבר התחמם, אל ניניו חזק יותר עלול ליצור סיכונים מצטברים: גלי חום וגלי חום ימיים קיצוניים יותר, גשמים עזים והצפות באזורים מסוימים, לצד מחסור בגשם ובמים באזורים אחרים. ENSO משנה את תנאי הרקע האטמוספריים, בעוד שהתחממות האוקיינוסים והלחות המוגברת באוויר עלולות להחמיר חלק מהסיכונים. 1013

ההשפעות האפשריות נוגעות גם ל:

• מזון וחקלאות: פגיעה ביבולים וזעזועים במחירי המזון בעקבות בצורת או הצפות.
• מים ואנרגיה: ירידה בתפוקת סכרים הידרואלקטריים באזורים התלויים בגשמים, לצד ביקוש גבוה יותר לחשמל בזמן גלי חום.
• דיג ומערכות ימיות: שינויים בטמפרטורת הים ובפריון הימי, עם השלכות על דגה ופרנסה.
• מערכות אקולוגיות: התחממות קיצונית של מי הים עלולה לגרום להלבנת אלמוגים ולתמותה שלהם.

יש כאן גם פרדוקס מדעי: האלמוגים משמשים כארכיון שמאפשר לנו להבין את האקלים של העבר, אבל אותה התחממות שמייצרת את התנודות הקיצוניות עלולה להרוס את האלמוגים החיים שממשיכים לתעד את האקלים מדי חודש. לכן הגנה על שוניות, איסוף אחראי של ליבות מאלמוגים מודרניים ומאובנים, והרחבת רשת האתרים מעבר למספר קטן של אזורים — כולם חשובים גם למחקר העתידי. 13

המסקנה

המחקר מחזק את התפיסה שלפיה ENSO אינו רק מחזור טבעי קבוע ויציב, אלא גורם שעלול להפוך ל"מכפיל סיכון" בעולם מתחמם. הוא אינו מבטל את אי-הוודאות — במיוחד בכל הנוגע לגודל השינוי ולהשפעה בכל אזור — אך הוא מספק ראיה נוספת לכך שהאקלים המשתנה עשוי להטות את המערכת לעבר אירועי אל ניניו חזקים ובלתי צפויים יותר.