האזהרה של איראן, שלפיה מדינות שיצטרפו ל״מלחמה הכלכלית״ של ארצות הברית ייחשבו לאויבות ושהאינטרסים שלהן ייפגעו, מסמנת הרחבה משמעותית של העימות. טהרן כבר אינה פונה רק לוושינגטון ולמדיניות הסנקציות שלה; היא מנסה להרתיע ממשלות שכנות, מוסדות פיננסיים ושותפות מסחר מלעזור לבודד אותה.
האיום פורסם לאחר שהנשיא דונלד טראמפ הבטיח ״השלכות כלכליות עצומות״ למדינות שיעשו עסקים עם איראן, ושר האוצר האמריקאי סקוט בסנט הבטיח את ״הסנקציות הקשות ביותר בהיסטוריה״.
1
2 כך, העימות מתנהל יותר ויותר לא רק באמצעות כוח צבאי, אלא גם דרך גישה לשווקים, יצוא נפט, רשתות פיננסיות ונתיבי שיט.
וושינגטון מנסה להפוך את קשרי המסחר של איראן לנטל
המערכה האמריקאית אינה מסתכמת בהגבלות ישירות על גופים איראניים. בסנט הזהיר כי ארה״ב עשויה להטיל סנקציות משניות על מוסדות פיננסיים וחברות שימשיכו לעשות עסקים עם טהרן, ותיאר את הלחץ הכלכלי המתוכנן כמקבילה הפיננסית לפעולה צבאית.
6
הגישה הזו מציבה בפני המדינות שסוחרות עם איראן בחירה קשה: לשמור על קשרים מסחריים עם טהרן — או להסתכן באובדן הגישה למערכת הפיננסית בהובלת ארה״ב. בסנט קרא למדינות נוספות להצטרף למאמץ מתואם לבודד את איראן, אף שהממשל טרם פירט בפומבי את כל הצעדים שהוא מתכנן לנקוט.
7
8
11
זו הסיבה שהאזהרה האיראנית התמקדה במיוחד במדינות השכנות. טהרן מנסה להעלות את המחיר של שיתוף פעולה עם הקמפיין האמריקאי, באמצעות איום שכלכלה הקשורה לארה״ב עלולה להפוך יעד לנקמה איראנית.
איחוד האמירויות ממחיש כיצד הסלמה צבאית מאיצה בידוד כלכלי
החלטת איחוד האמירויות להשעות את העסקאות הפיננסיות והכלכליות עם איראן עד להודעה חדשה המחישה את הדינמיקה שטהרן מנסה למנוע. לפי דיווח רויטרס, האמירויות קשרה את הצעד להסלמה הצבאית המחודשת ולאיום טילים מצד איראן.
3
המהלך של האמירויות אינו מוכיח שכל ממשלות האזור י adoptו את אותה עמדה. עם זאת, הוא מראה כיצד חששות ביטחוניים יכולים להפוך במהירות להגבלות מסחריות. איומים על מדינות שכנות נועדו אולי להרתיע אותן, אך הם עלולים לגרום לממשלות ולעסקים להתרחק מאיראן כדי לצמצם את החשיפה למלחמה ולסנקציות.
נוצר כאן מעגל מסוכן:
- וושינגטון מגבירה את הסנקציות ולוחצת על מדינות שלישיות לציית.
- טהרן מאיימת לנקום במדינות שמשתתפות במאמץ.
- ממשלות באזור מגבילות את קשריהן עם איראן בשל הסיכונים הביטחוניים והפיננסיים.
- איראן מתמודדת עם בידוד עמוק יותר ועלולה להגיב בלחץ צבאי או ימי נוסף.
מאחורי האיומים הכלכליים של איראן מסתתרת פגיעוּת גוברת
בכירים איראנים הודו שהמחיר הכלכלי של העימות נעשה קשה יותר לספיגה. הנשיא מסעוד פזשכיאן אמר שהמלחמה יצרה מגבלות פיננסיות והקשתה על היבוא והיצוא, והזהיר כי הממשלה מתקשה לעמוד בחלק מהתחייבויותיה.
21
גם יו״ר הפרלמנט, מוחמד באקר קאליבאף, הזהיר שכוח צבאי יהיה חסר משמעות אם האזרחים יהיו רעבים והכלכלה תסבול ממחסור במחזור כספי, בייצור מקומי ובצמיחה.
20
25 המכון לחקר המלחמה דיווח כי פקידים איראנים האחראים לניהול הכלכלה מזהירים יותר ויותר שלחץ גובר עלול לסכן את יציבות המשטר — גם כאשר בכירים אחרים ממשיכים להתנגד לוויתורים.
23
זו הסתירה שבמרכז עמדתה של טהרן. איראן צריכה להוכיח שלחץ כלכלי לא יאלץ אותה להיכנע, אך בכיריה עצמם מאותתים ששיבוש ממושך עלול לפגוע ביכולתה של הממשלה להמשיך במלחמה. לכן האזהרות משקפות בעת ובעונה אחת נחישות ופגיעוּת.
סין היא המגבלה המרכזית על המנוף האמריקאי
סין נותרה נתיב היציאה החשוב ביותר עבור הנפט האיראני. לפי רויטרס, סין רוכשת יותר מ־80% מהנפט שאיראן שולחת לחו״ל, בעוד שבייג׳ינג דוחה את התפיסה שסנקציות ולחץ יפתרו את העימות.
17
אולם התנגדות סינית אינה הופכת את האסטרטגיה האמריקאית לבלתי יעילה. דיווח נפרד מצא שההצעות של נפט גולמי איראני לקונים בסין הצטמצמו, והמחירים עלו, לאחר שמצור אמריקאי צמצם את משלוחי טהרן והאיום בסנקציות נוספות גבר.
19
ההבדל הזה חשוב: סין עשויה להתנגד להצטרפות רשמית למערכה האמריקאית, אך היכולת של איראן למכור נפט עדיין תלויה באוניות, בנמלים, בחברות ביטוח, בערוצים פיננסיים ובקונים שמוכנים לשאת סיכון הולך וגדל. הביקוש הסיני יכול לספק לאיראן מוצא, אך אינו יכול לפצות באופן מלא על מגבלות פיזיות בהובלת הנפט.
האיומים הימיים מעלים את המחיר מעבר לסנקציות
לאזהרה האיראנית היה גם ממד ימי. לפי הדיווחים על האיום האחרון, מוחסן רזאאי קרא למדינות שלא להשתתף במערכה האמריקאית והזהיר שאיראן עלולה לפגוע בנתיבי שיט חלופיים להובלת נפט במפרץ. תנועת הספינות במצר הורמוז כבר ירדה בחדות לאחר שהמאמצים הדיפלומטיים נקלעו למבוי סתום.
27
האיום מעניק לטהרן מנוף א־סימטרי: איראן עשויה להיות נתונה ללחץ פיננסי, אך שיבוש תנועת הספינות במפרץ יכול להטיל מחיר על כלכלות האזור, על שוקי האנרגיה ועל המסחר הבינלאומי. הוא גם גורם למדינות שכנות להסס עוד יותר מלקיים קשרים מסחריים רגילים עם טהרן.
הסכנה היא שהלחץ הכלכלי והלחץ הצבאי יתחילו להזין זה את זה. סנקציות עלולות לעודד את איראן להשתמש במנוף הימי שלה; איומים על נתיבי השיט עלולים להוביל לסנקציות נוספות, לאמברגו ולהתייצבות אזורית רחבה יותר נגד איראן.
הדיפלומטיה תקועה — והאיומים ממלאים את החלל
מערכת הלחצים מתנהלת במקביל למאמצים שנתקעו לסיום העימות. דיווחים מצביעים על כך שהמשא ומתן הגיע למבוי סתום, בעוד שיחות בתיווך גורמים שונים על הסדרים הקשורים למצר הורמוז נמשכות בלי שהניבו הסכם יציב.
8
22
בסביבה הזו, לאיומים הפומביים יש שני תפקידים. וושינגטון מנסה לשכנע את איראן ואת שותפותיה שהמחיר הכלכלי יהפוך לבלתי נסבל. טהרן מנסה לשכנע את המדינות השכנות שהשתתפות בהטלת המחיר הזה תגרור סיכונים משלה.
התוצאה המיידית אינה בהכרח פריצת דרך במשא ומתן. בשלב זה מתנהל מאבק רחב יותר על השליטה בנתיבי החיים הכלכליים שנותרו לאיראן — ועל השאלה אם מדינות שלישיות יצליחו להישאר מחוץ לעימות.
מה האזהרה חושפת
האיום האיראני חושף ארבעה מאפיינים מרכזיים של ההסלמה:
- העימות הפך אזורי בהשפעתו הכלכלית. מדינות שאינן משתתפות בלחימה יכולות להיגרר פנימה באמצעות סנקציות, הגבלות מסחר וחשיפה פיננסית.
- וושינגטון חותרת לבידוד, לא רק לענישה דו־צדדית. ארה״ב מפעילה לחץ על שותפות מסחר ועל מוסדות פיננסיים, בנוסף ללחץ על איראן עצמה.
6
17
- טהרן נשענת על הרתעה כפייתית. האיומים על מדינות שכנות ועל תנועת הספינות במפרץ נועדו לייקר את ההשתתפות במערכה, אך עלולים דווקא לדחוף ממשלות נוספות לעבר וושינגטון.
- עמדת המיקוח של איראן נחלשת. אזהרות מנהיגיה מפני רעב, פעילות כלכלית חלשה וקופה ממשלתית מתרוקנת מרמזות שהזמן הופך לגורם קריטי עבור טהרן.
20
21
23
השאלה המרכזית היא אם המערכה תוביל לוויתור דיפלומטי — או להסלמה מסוכנת יותר. מהדיווחים הקיימים עולה מסקנה ברורה אחת: האזהרה האיראנית הייתה סימן לכך שהעימות בין ארה״ב לאיראן התרחב למאבק על הישרדות כלכלית, על ההתייצבות האזורית ועל ביטחונם של נתיבי מסחר חיוניים.