רון ויידן דורש מהגוף המבקר בארה״ב לבדוק את השימוש הממשלתי בכלי פריצה וריגול

מה עורר את דרישתו של ויידן?

הסנאטור הדמוקרטי רון ויידן ביקש ב־21 באוגוסט 2026 מהמשרד לאחריות ממשלתית (GAO) — גוף הביקורת של הקונגרס האמריקאי — לערוך בדיקה מקיפה ולא מסווגת של השימוש של רשויות אכיפת החוק הפדרליות בכלי פריצה ורוגלות נגד אמריקאים.

הדרישה נבעה ממה שויידן תיאר כפער פיקוח מתמשך: הרשויות משתמשות ביכולות חדירה פולשניות כבר יותר משני עשורים, אך לקונגרס ולציבור אין אפילו את נתוני הבסיס והמידע על אמצעי ההגנה שקיימים לגבי שיטות מעקב מסורתיות יותר. 712

מה חסר בדיווח הציבורי?

בניגוד להאזנות סתר ולכלים המכונים pen registers ו־trap-and-trace, הממשלה אינה מפרסמת נתונים שנתיים על פעולות פריצה. כתוצאה מכך, לא ידוע לציבור באיזו תדירות נעשה שימוש בכלים האלה, מה היו מטרותיהם, מה היה היקף החדירה ומה היו ההשלכות האפשריות על אנשים שלא היו יעד החקירה. 167

ויידן טען כי משרד המשפטים וה־FBI דחו שוב ושוב בקשות של הקונגרס להגברת השקיפות. לכן, לשיטתו, נדרשת בדיקה עצמאית של ה־GAO שתוכל להציג דוח פומבי עם ממצאים והמלצות. 712

אילו שאלות אמורה הבדיקה לבחון?

בין היתר, ויידן ביקש לבדוק:

• כיצד ה־FBI, הרשות האמריקאית למלחמה בסמים (DEA), חטיבת חקירות ביטחון המולדת של רשות ההגירה והמכס (ICE HSI) והשירות החשאי רוכשים ומפעילים כלי פריצה ורוגלות.
• האם סוכנים השתמשו בכלים למטרות לא מורשות או אישיות, והאם קיימים אמצעים טכניים ופיקוחיים שמונעים שימוש לרעה.
• כיצד הכלים נשמרים ומאובטחים כדי לצמצם את הסיכון לדליפות או לגניבה.
• האם חולשות האבטחה הקשורות לכלים נבחנות במסגרת התהליך הממשלתי שקובע אם לדווח עליהן לחברות טכנולוגיה כדי שיוכלו לתקן אותן.
• כיצד הרשויות מציגות את יכולות הכלים ואת הסיכונים הכרוכים בהפעלתם כאשר הן מבקשות צווי חיפוש.
• האם בתי המשפט מקבלים מידע מספיק על האפשרות שהחדירה תשפיע גם על מכשירים של אנשים לא מזוהים או חפים מפשע. 712

גם סיכון ביטחוני — לא רק פרטיות

החשש אינו מוגבל לזכויות הפרט. פרשת פיטר ויליאמס, מנהל לשעבר ב־L3Harris שלפי הטענות גנב ומכר כלי פריצה מתקדמים, המחישה כיצד יכולות שפותחו עבור ממשלות עלולות לצאת משליטה ולהגיע לידי גורמי מודיעין זרים ופושעי סייבר. לפי התיאור שהובא, הכלים שימשו בהמשך מרגלים רוסים נגד אוקראינה ופושעי סייבר סינים שתקפו בעלי מטבעות קריפטוגרפיים.

מבחינת ויידן, המקרה מדגיש את הצורך לבדוק לא רק מתי מותר להפעיל כלי ריגול, אלא גם כיצד המדינה רוכשת אותם, מי רשאי לגשת אליהם, כיצד הם מאוחסנים ומה נעשה כאשר מתגלה בהם חולשת אבטחה.

השימוש אינו חדש — הפיקוח כן עומד במבחן

ויידן הזכיר גם את החקירה של ניקודמו סקרפו, מאפיונר מפילדלפיה, משנת 1999. באותה פרשה השתמש ה־FBI בתוכנה שתיעדה הקשות מקלדת כדי לגשת לראיות שהוצפנו באמצעות PGP, במסגרת חקירת הימורים בלתי חוקיים ומתן הלוואות בשוק האפור. 712

הדוגמה נועדה להראות שחדירה ממשלתית למחשבים אינה תופעה חדשה. אלא שלטענתו, היכולות הטכנולוגיות התרחבו במהירות, בעוד שמנגנוני השקיפות, הפיקוח והדיווח לא התפתחו בקצב דומה.

השורה התחתונה

ויידן ביקש את בדיקת ה־GAO משום שכלי פריצה ורוגלות יכולים לחשוף מידע אישי ורגיש במיוחד, לפגוע גם באנשים שלא היו יעד, וליצור סיכוני אבטחה מערכתיים. במקביל, הוא טוען שהממשלה לא הציגה די ראיות לכך שהשימוש בכלים, אחסונם, הטיפול בחולשות, הצגתם בפני בתי המשפט והבקרות הפנימיות עליהם מוגבלים ומפוקחים במידה מספקת.