החום והבצורת חושפים את חומרי הנפץ שקבורים באירופה

השריפה הגדולה באזור בורדו כילתה כ־420 קמ״ר והשמידה 183 בתים. הנתונים ממחישים מדוע חימוש שלא התפוצץ הוא סכנה משנית מורכבת: הוא עלול להתגלות דווקא כאשר התושבים חוזרים לשטח שנפגע, וכאשר מתחילות עבודות הפינוי והניקוי.

בלגיה: האש התפשטה על אדמת קרבות ממלחמת העולם השנייה

שריפה גדולה בערה בשטח של כ־27 עד 30 קמ״ר באזור הפֶּן הגבוה — שמורת טבע במחוז לייז׳, סמוך לגבול גרמניה. כ־600 תושבים ביישובים הסמוכים נקראו להתפנות לאחר שהרוחות שינו כיוון והעשן התפשט.

זהו גם נוף שעוצב בידי הלחימה במאה ה־20. סוכנות הידיעות Associated Press דיווחה על פיצוצים לא סדירים באזור בזמן שהשריפה חצתה שטח המזוהה עם קרבות מלחמת העולם השנייה, בהם האזור הסמוך לאלזנבורן.

עבור צוותי החירום, השילוב בין אש, עשן, שטח קשה וחימוש אפשרי מתחת לפני הקרקע הופך את הגישה הישירה למסוכנת יותר. גם כאשר איש מהצוותים אינו נפגע, האיום עלול להגביל את המקומות שבהם הכבאים יכולים לפעול ואת האופן שבו הם מתקרבים ללהבות.

גרמניה והולנד: שדות הקרב הישנים מסבכים את התגובה

גם השריפות בגרמניה נגעו באזורים המזוהמים בתחמושת מתקופת המלחמה. בגורישכיידה שבמזרח המדינה נאבקו הכבאים בשריפת יער בשטח שעדיין מצויים בו אמצעי לחימה ממלחמת העולם השנייה. שריפה אחרת, סמוך לגבול הבלגי, התקדמה עד למרחק של כ־300 מטרים מהכפר גיי, וחימוש שלא התפוצץ הקשה על מאמצי הכיבוי.

בהולנד נשלח צוות סילוק פצצות לבדוק יער שהיה מאוים בשריפה סמוך למחוז לימבורג — אזור שבו התנהלו קרבות קשים בשנת 1944. עצם שליחת הצוות ממחישה כיצד שריפה עלולה להפוך גם לבעיית טיהור וסילוק: הרשויות צריכות לקבוע אם פריטים שנחשפו מסוכנים, לפני שהכבאים או התושבים יוכלו להיכנס לשטח בבטחה.

עד כמה הסכנה חמורה?

הסיכון ממשי, אך אין פירוש הדבר שכל שריפת יער תוביל לשרשרת פיצוצים. הסכנה מרוכזת בעיקר במקומות בעלי היסטוריה מוכרת של הפצצות, פעילות צבאית או קרבות קרקעיים, והיא משתנה בהתאם לסוג החימוש, למצבו ולמיקומו.

הסיכונים המיידיים ביותר הם:

• כבאים: הם עלולים להיתקל בחימוש שנחשף בזמן עבודה בקרבת הקרקע, לעיתים בתנאי עשן, חושך או שינוי מהיר של כיוון האש.
• מומחי סילוק פצצות: הצוותים נדרשים לבדוק או לפנות פריטים שנחשפו, התחממו או ניזוקו.
• תושבים שחוזרים לבתיהם: עבודות ניקוי בגינות, בכבישים, ביערות ובנכסים שנפגעו עלולות לחשוף פריטים שהיו מוסתרים קודם לכן.
• יישובים ותשתיות: חימוש שנמצא ליד בתים, שבילים, חוות, גשרים או מתקני תשתית עלול לחייב פינוי, סגירת שטחים או השמדה מבוקרת.

האירועים בפֶּן הגבוה מדגימים את ההבדל בין סכנה רצינית לבין אירוע רב־נפגעים: הפיצוצים שדווחו שינו את תנאי הפעולה, אך גורמים בלגיים מסרו כי הצוותים לא היו בסכנה באותם מקרים.

הבצורת חושפת חימוש גם מחוץ לאזורי השריפות

בצורת עלולה לחשוף שרידי מלחמה גם במקומות שבהם לא בוערת אש. כאשר הנהרות נסוגים, המים והמשקעים שהסתירו ציוד צבאי וחימוש שלא התפוצץ נעלמים. דיווחים מרחבי אירופה תיארו שרידים ממלחמת העולם השנייה שנחשפו בנתיבי מים שנפגעו מהבצורת, בהם הדנובה ובודפשט.

זו הסיבה שחוקרים ואנליסטים מתארים את התופעה כהפעלה מחדש של המורשת המלחמתית הקבורה באירופה. שינוי האקלים לא יצר את הפצצות והמוקשים; תנאים חמים ויבשים יותר פשוט מסייעים לשריפות להתעצם ולהגיע עמוק יותר לקרקע שהייתה מוגנת בעבר, בעוד מפלסי מים נמוכים חושפים פריטים באפיקי הנהרות.

מורשת היסטורית שהופכת לבעיה יומיומית

הסכנה אינה מתחלקת באופן שווה ברחבי היבשת. היא עיקשת במיוחד באזורים שספגו הפצצות כבדות, לוחמת חפירות, נסיגות או קרבות ממושכים. הפן הגבוה בבלגיה ושדות הקרב לשעבר לאורך הגבול הבלגי־גרמני הם דוגמאות עכשוויות; התגליות החוזרות בצרפת הן חלק מדפוס של זיהום מלחמתי שנמשך כבר דורות.

עבור הקהילות שחיות בנופים האלה, ה״מורשת״ אינה עניין היסטורי בלבד. שריפה, בצורת או פרויקט בנייה יכולים לחשוף פריטים שנשארו מתחת לאדמה במשך עשרות שנים. מזג אוויר קיצוני הופך את הגילויים האלה לסבירים יותר — דווקא בזמן שבו שירותי החירום כבר מתמודדים עם עומס כבד.