משבר הדלק באירופה: סלובניה הגבילה רכישות, אך לא בגלל שנגמר הדלק

מה קרה בסלובניה?

ב-22 במרץ 2026 הפכה סלובניה למדינה הראשונה באיחוד האירופי שהנהיגה הגבלה רשמית על רכישת דלק. נהגים פרטיים הורשו לקנות עד 50 ליטר ביום, בעוד שלעסקים, לחקלאים ולמשתמשים מסחריים נקבעה מכסה של 200 ליטר.

אלא שהכותרת על "קיצוב דלק" עלולה להטעות. לפי ראש ממשלת סלובניה, למדינה היה די דלק ברמה הלאומית; הבעיה הייתה שהאספקה לא הגיעה לתחנות בקצב הנדרש. שיבושי ההובלה שנגרמו מהמלחמה במזרח התיכון החריפו את הקושי לחדש מלאים בתחנות בודדות.

מדוע הוטלה המכסה?

מחירי הדלק המפוקחים בסלובניה היו אטרקטיביים יחסית למדינות השכנות. הדבר עודד נהגים — כולל נהגים שחצו את הגבול במיוחד כדי לתדלק — למלא מכלים ולרכוש כמויות נוספות למקרה שהמחסור יחריף. התוצאה הייתה התרוקנות מהירה של תחנות מסוימות, גם בלי שמלאי הדלק במדינה כולה אזל.

ההגבלה הייתה אפוא צעד קצר־טווח לניהול ביקוש: היא נועדה למנוע מצב שבו מספר קטן של לקוחות ירוקן תחנה שלמה, לאפשר חלוקה רחבה יותר של הדלק ולהעניק למפיצים זמן לחדש את האספקה.

חברות הדלק הקדימו את הממשלה

עוד לפני ההחלטה הארצית, חברת MOL הגבילה לקוחות פרטיים לרכישה של 30 ליטר בכל ביקור. גם Shell נקטה מגבלות דומות, בעוד שמפעילים אחרים לא הטילו אותן באותו שלב. כלי רכב מסחריים ולקוחות עסקיים קיבלו מכסות גדולות יותר.

ההיגיון היה פשוט: הגבלה לפי ביקור מפזרת את המלאי בין יותר לקוחות ומפחיתה רכישות בהולות ואגירה. ההחלטה הממשלתית המאוחרת יותר קבעה מסגרת אחידה של 50 ליטר ביום לנהגים פרטיים ו-200 ליטר למשתמשים עסקיים וחקלאיים.

המשבר היה בעיקר במשק הדלק — לא רק בנפט הגולמי

האירועים באיראן ובאזור פגעו בתנועת מכליות דרך מצר הורמוז, נתיב מרכזי להובלת נפט גולמי ותזקיקים. לפי נתוני Kpler שצוטטו ברויטרס, הזרימה דרך המצר ירדה מממוצע של כ-18 מיליון חביות ביום לפני המלחמה ל-4.8 מיליון חביות ביום ביולי ולכ-2 מיליון חביות ביום בתחילת אוגוסט.

במקביל, הפגיעה בבתי זיקוק במזרח התיכון הורידה את תפוקת העיבוד בכ-2.9 מיליון חביות ביום מתחת לרמה שלפני המלחמה ברבעון השני. ברבעון השלישי צפוי מחסור נוסף של כ-2.2 מיליון חביות ביום. גם תקיפות אוקראיניות פגעו בזיקוק הרוסי, שהתקרב לשפל של כמעט שני עשורים.

המשמעות היא מחסור בעיקר במוצרים שכבר אפשר להכניס למכונית — סולר ובנזין — ולא בהכרח מחסור מקביל בנפט גולמי. בתי הזיקוק הם החוליה שממירה את הנפט למוצרי דלק, וכאשר יכולת הזיקוק, השינוע והמלאים נפגעת, המחיר בתחנה יכול להישאר גבוה גם אם מחיר הנפט עצמו מתחיל לרדת.

מדוע מחירי הסולר ממשיכים לעלות?

מחיר הסולר באירופה עלה ביותר מ-70% מתחילת המלחמה. במקביל, הפער בין מחיר הסולר המזוקק למחיר הנפט מסוג ברנט הגיע לשיאים, סימן לכך שבתי הזיקוק גובים פרמיה גבוהה על מוצר שהפך נדיר יותר.

לכן אין סתירה בין ירידה אפשרית במחיר הנפט לבין דלק יקר בתחנות. שיבושים בבתי זיקוק, מחסור במכליות, מסלולי שיט מוגבלים ומלאים נמוכים יכולים להמשיך לייקר את הסולר והבנזין גם כאשר מחיר ברנט נחלש. תחזית מינהל המידע של משרד האנרגיה האמריקאי צפתה שמחיר ברנט הממוצע ירד מ-103 דולר לחבית ברבעון השני של 2026 ל-70 דולר ברבעון הרביעי — תנודתיות שאינה מבטיחה ירידה מיידית במחירי הדלק לצרכן.

אירופה נשארת עם מחירים גבוהים

המחירים הגבוהים ניכרים ברחבי היבשת. במסמך רשמי של האיחוד האירופי דווח כי מחיר הסולר הממוצע בקרואטיה הגיע ל-1.88 אירו לליטר ב-30 במרץ. נתוני שוק מאמצע אוגוסט הציבו אותו בסביבות 1.835 אירו לליטר. במולדובה, מחיר הסולר המפוקח עלה בסוף יולי לכ-1.62 אירו לליטר, לאחר העלאה נוספת.

הסיכון אינו מסתיים בהפסקת הלחימה. בתי זיקוק, מסופי יצוא ונתיבי שיט זקוקים לזמן כדי לחזור לפעילות, ולעיתים גם לתיקונים ממושכים. המשך השיבושים במצר הורמוז, פגיעה בתשתיות במפרץ, ירידה בעיבוד הרוסי ומחסור במכליות עלולים להשאיר את שוק התזקיקים הדוק במשך זמן רב.

לכן אנליסטים מעריכים שייתכן שנראה תקופה ממושכת של מרווחי זיקוק ומחירי דלק גבוהים, גם אם עוצמת המשבר תשתנה. משך התקופה תלוי בהתפתחויות הצבאיות והמדיניות, בקצב שיקום התשתיות, בתפוקת בתי הזיקוק בסין וביכולת להחזיר את התנועה הימית למסלולים הרגילים.