בכירים איראנים הציגו את מאמץ השיקום גם כצורך צבאי וגם כהוכחה לחוסן המקומי. שר ההגנה בפועל, מג׳יד אבן־אלרזא, אמר שקווי הייצור הביטחוניים פועלים במרץ רב יותר מבעבר, והדגיש טכנולוגיה מקומית ומערכות מתקדמות.

בהמשך טען דובר משרד ההגנה, תת־אלוף רזא טלאי־ניק, כי הייצור השנתי של כלי נשק וציוד ביטחוני באיראן הוכפל בין יולי 2025 ליולי 2026. לדבריו, הייצור של מוצרים אסטרטגיים מסוימים ושל ציוד הנדרש ללחימה גדל במהלך העימות ביותר מפי שלושה.

חשוב לסייג: אלה טענות רשמיות של איראן, ולא נתוני ייצור שנבדקו באופן עצמאי. הדיווחים הקיימים תומכים בכך שטהרן פועלת לשיקום ולהרחבת הייצור הביטחוני, אך אינם מאפשרים לקבוע את מלוא היקף הייצור, את איכות המערכות או את מידת הכשירות המבצעית של כל מערכת שאיראן טוענת שיוצרה. ניתוח של המכון לחקר המלחמה קבע שמאמצי השיקום הצבאיים במהלך הפסקת האש תואמים להתנהגות של כוח שקיבל זמן ומרחב להתארגן מחדש לאחר לחימה.

מדוע מצר הורמוז נמצא במרכז?

המסרים הצבאיים של איראן קשורים ישירות למצר הורמוז — נתיב ימי צר ואסטרטגי המחבר בין המפרץ הפרסי למפרץ עומאן, ומשמש מעבר מרכזי לסחר ולאנרגיה. לפי רויטרס, התנועה במצר התקרבה לעצירה כמעט מוחלטת בעקבות תקיפות והגבלות על המעבר.

הערך האסטרטגי של המצר עבור טהרן אינו נובע בהכרח מבעלות חוקית מוסכמת עליו. המנוף האיראני נובע מהיכולת הצבאית הסמוכה למצר ומהאיום לפגוע במעבר או לשבש אותו — ובכך להעלות את המחיר הכלכלי והמדיני עבור ארצות הברית ומדינות נוספות. דו״ח של שירות המחקר של הקונגרס האמריקאי תיאר איומים ותקיפות ששיבשו במידה רבה את התנועה הימית, וכן את המחלוקת סביב הסדרי הניהול העתידיים של המצר.

גם כאן, שני הצדדים מתארים את המציאות באופן שונה. מזכר הבנות מ־17 ביוני כלל התייחסות להסרת המצור הימי האמריקאי ולהסדרים איראניים למעבר בטוח של ספינות מסחריות במשך 60 יום, אך הותיר את שאלת הניהול ארוך הטווח של המצר פתוחה. איראן דוחה את טענות וושינגטון כי ארצות הברית שולטת בהורמוז, בעוד הנשיא דונלד טראמפ טען כי ארצות הברית נמצאת ב“שליטה מוחלטת” על נתיב המים.

הדיפלומטיה היא נקודת ההפעלה

האיומים האיראניים מותנים בכישלון הערוץ הדיפלומטי. גורם איראני בכיר אמר לרויטרס כי טהרן תסלים את המצב במצר הורמוז ומחוצה לו — ותבצע תקיפה “בזמן ובדיוק הנדרשים” כדי לשבור את המצור הימי האמריקאי — אם וושינגטון לא תיישם את ההסכם הזמני בתוך כמה שבועות.

מנגד, טראמפ אמר כי ארצות הברית תימנע מתקיפה חדשה אם ניתן יהיה להגיע במהירות להסכם שיעצור את התקדמות תוכנית הגרעין האיראנית ויפתח מחדש את הורמוז. כך נוצר חיבור הדוק בין המערכה הצבאית למשא ומתן: ככל שטהרן מטילה ספק ביישום ההסכם, כך היא מציגה את הכוח הצבאי כחלופה לדיפלומטיה.

התוצאה היא דוקטרינה המבוססת על איפוק מותנה ואיום בהתרחבות. איראן אומרת שלא תכה ראשונה, אך מזהירה שתקיפה נוספת תוביל למערכה מהירה ורחבה יותר, שתישען על הרחבת ייצור הנשק המקומי ועל הפעלת לחץ נגד התנועה הימית.

השאלה המרכזית אינה מה אומרים הבכירים האיראנים, אלא כמה מהשיקום שעליו הם מצהירים כבר כשיר מבצעית — והאם האיום ירתיע את יריביה של איראן מתקיפה נוספת, או דווקא יגדיל את הסיכון להסלמה.

בכירים איראנים הציגו את מאמץ השיקום גם כצורך צבאי וגם כהוכחה לחוסן המקומי. שר ההגנה בפועל, מג׳יד אבן־אלרזא, אמר שקווי הייצור הביטחוניים פועלים במרץ רב יותר מבעבר, והדגיש טכנולוגיה מקומית ומערכות מתקדמות.

בהמשך טען דובר משרד ההגנה, תת־אלוף רזא טלאי־ניק, כי הייצור השנתי של כלי נשק וציוד ביטחוני באיראן הוכפל בין יולי 2025 ליולי 2026. לדבריו, הייצור של מוצרים אסטרטגיים מסוימים ושל ציוד הנדרש ללחימה גדל במהלך העימות ביותר מפי שלושה.

חשוב לסייג: אלה טענות רשמיות של איראן, ולא נתוני ייצור שנבדקו באופן עצמאי. הדיווחים הקיימים תומכים בכך שטהרן פועלת לשיקום ולהרחבת הייצור הביטחוני, אך אינם מאפשרים לקבוע את מלוא היקף הייצור, את איכות המערכות או את מידת הכשירות המבצעית של כל מערכת שאיראן טוענת שיוצרה. ניתוח של המכון לחקר המלחמה קבע שמאמצי השיקום הצבאיים במהלך הפסקת האש תואמים להתנהגות של כוח שקיבל זמן ומרחב להתארגן מחדש לאחר לחימה.

מדוע מצר הורמוז נמצא במרכז?

המסרים הצבאיים של איראן קשורים ישירות למצר הורמוז — נתיב ימי צר ואסטרטגי המחבר בין המפרץ הפרסי למפרץ עומאן, ומשמש מעבר מרכזי לסחר ולאנרגיה. לפי רויטרס, התנועה במצר התקרבה לעצירה כמעט מוחלטת בעקבות תקיפות והגבלות על המעבר.

הערך האסטרטגי של המצר עבור טהרן אינו נובע בהכרח מבעלות חוקית מוסכמת עליו. המנוף האיראני נובע מהיכולת הצבאית הסמוכה למצר ומהאיום לפגוע במעבר או לשבש אותו — ובכך להעלות את המחיר הכלכלי והמדיני עבור ארצות הברית ומדינות נוספות. דו״ח של שירות המחקר של הקונגרס האמריקאי תיאר איומים ותקיפות ששיבשו במידה רבה את התנועה הימית, וכן את המחלוקת סביב הסדרי הניהול העתידיים של המצר.

גם כאן, שני הצדדים מתארים את המציאות באופן שונה. מזכר הבנות מ־17 ביוני כלל התייחסות להסרת המצור הימי האמריקאי ולהסדרים איראניים למעבר בטוח של ספינות מסחריות במשך 60 יום, אך הותיר את שאלת הניהול ארוך הטווח של המצר פתוחה. איראן דוחה את טענות וושינגטון כי ארצות הברית שולטת בהורמוז, בעוד הנשיא דונלד טראמפ טען כי ארצות הברית נמצאת ב“שליטה מוחלטת” על נתיב המים.

הדיפלומטיה היא נקודת ההפעלה

האיומים האיראניים מותנים בכישלון הערוץ הדיפלומטי. גורם איראני בכיר אמר לרויטרס כי טהרן תסלים את המצב במצר הורמוז ומחוצה לו — ותבצע תקיפה “בזמן ובדיוק הנדרשים” כדי לשבור את המצור הימי האמריקאי — אם וושינגטון לא תיישם את ההסכם הזמני בתוך כמה שבועות.

מנגד, טראמפ אמר כי ארצות הברית תימנע מתקיפה חדשה אם ניתן יהיה להגיע במהירות להסכם שיעצור את התקדמות תוכנית הגרעין האיראנית ויפתח מחדש את הורמוז. כך נוצר חיבור הדוק בין המערכה הצבאית למשא ומתן: ככל שטהרן מטילה ספק ביישום ההסכם, כך היא מציגה את הכוח הצבאי כחלופה לדיפלומטיה.

התוצאה היא דוקטרינה המבוססת על איפוק מותנה ואיום בהתרחבות. איראן אומרת שלא תכה ראשונה, אך מזהירה שתקיפה נוספת תוביל למערכה מהירה ורחבה יותר, שתישען על הרחבת ייצור הנשק המקומי ועל הפעלת לחץ נגד התנועה הימית.

השאלה המרכזית אינה מה אומרים הבכירים האיראנים, אלא כמה מהשיקום שעליו הם מצהירים כבר כשיר מבצעית — והאם האיום ירתיע את יריביה של איראן מתקיפה נוספת, או דווקא יגדיל את הסיכון להסלמה.