איראן מאמצת דוקטרינת “התקפה”: לא תכה ראשונה — אך תגיב רחב ומהר יותר

איראן מציגה שינוי חד בתפיסת ההרתעה שלה: היא אומרת שלא תפתח במתקפת מנע, אך מבטיחה להגיב מהר יותר, בעוצמה רבה יותר ובטווח גאוגרפי רחב יותר אם תותקף שוב. דובר צבא איראן, תת־אלוף מוחמד אכרמיניה, הסביר כי המעבר מתפיסה הגנתית לתפיסה התקפית אינו אומר אימוץ של מתקפות מנע. לדבריו, לאחר שיקום המערכות שנפגעו והכנסת מערכות חדשות לשירות, איראן תגיב מיד ובהיקף גדול יותר לכל תקיפה עתידית.

ההבחנה הזו היא לב המסר מטהרן. איראן מציגה את הדוקטרינה כתגובה מותנית — ולא כהתחייבות קבועה לפתוח במלחמה. עם זאת, התגובה שעליה מאיימים עשויה לחרוג מגבולות המדינה ולכלול לחץ על התנועה הימית, מטרות ברחבי האזור וניסיון לשבור את מה שבטהרן מכנים “המצור הימי האמריקאי”.

מה פירוש “דוקטרינה התקפית” מבחינת איראן?

המונח מסמן התרחקות ממדיניות תגובתית ומוגבלת בלבד. בכירים בצבא האיראני אמרו בעבר כי הכוחות התמקדו בהגנה משום שהיריבים הם שפתחו בעימות, אך הוסיפו שפעולות צבאיות עשויות לקבל אופי התקפי אם הנסיבות יחייבו זאת.

בפועל, המסר האיראני כולל שלושה רכיבים:

• אין מכת מנע מוצהרת: אכרמיניה דחה במפורש את הטענה שדוקטרינה התקפית פירושה בהכרח מתקפה מקדימה.
• תגובה מיידית: תקיפה חדשה תיענה ללא אותה השהיה וללא תגובה מוגבלת או “מידתית” בלבד, שלטענת טהרן אפיינה את מדיניותה בעבר.
• זירת לחימה רחבה יותר: בכירים איראנים איימו בפעולות מחוץ לגבולות המדינה ובהסלמה אזורית אם התקיפות האמריקאיות יימשכו או אם המאמצים הדיפלומטיים ייכשלו.

לכן מדובר באסטרטגיית הרתעה מסלימה: ניסיון לשכנע את ארצות הברית, את ישראל ואת שותפותיהן באזור שתקיפה באיראן תגרור מחיר שאינו מוגבל לשדה הקרב הראשוני. גם חוקרים במכון לחקר המלחמה העריכו שהמסרים מטהרן נועדו לאותת על נכונות להרחיב את היקף התקיפות ולשקם את ההרתעה.

שיקום היכולות שמאחורי האיום

היכולת להגיב מיד ובהיקף רחב תלויה ביכולתה של איראן לשקם משגרי טילים, טילים, כטב״מים, מערכות פיקוד, מערכי הגנה אווירית ויכולות ימיות שנפגעו במהלך הלחימה. גורמים אמריקאים אמרו לרויטרס כי איראן המשיכה להפעיל טילים וכטב״מים למרות אבדות צבאיות כבדות, בעוד שתקיפות אמריקאיות פגעו גם במערכות הגנה אווירית, במכ״מים חופיים ובתשתיות צבאיות נוספות.

בכירים איראנים הציגו את מאמץ השיקום גם כצורך צבאי וגם כהוכחה לחוסן המקומי. שר ההגנה בפועל, מג׳יד אבן־אלרזא, אמר שקווי הייצור הביטחוניים פועלים במרץ רב יותר מבעבר, והדגיש טכנולוגיה מקומית ומערכות מתקדמות.

בהמשך טען דובר משרד ההגנה, תת־אלוף רזא טלאי־ניק, כי הייצור השנתי של כלי נשק וציוד ביטחוני באיראן הוכפל בין יולי 2025 ליולי 2026. לדבריו, הייצור של מוצרים אסטרטגיים מסוימים ושל ציוד הנדרש ללחימה גדל במהלך העימות ביותר מפי שלושה.

חשוב לסייג: אלה טענות רשמיות של איראן, ולא נתוני ייצור שנבדקו באופן עצמאי. הדיווחים הקיימים תומכים בכך שטהרן פועלת לשיקום ולהרחבת הייצור הביטחוני, אך אינם מאפשרים לקבוע את מלוא היקף הייצור, את איכות המערכות או את מידת הכשירות המבצעית של כל מערכת שאיראן טוענת שיוצרה. ניתוח של המכון לחקר המלחמה קבע שמאמצי השיקום הצבאיים במהלך הפסקת האש תואמים להתנהגות של כוח שקיבל זמן ומרחב להתארגן מחדש לאחר לחימה.

מדוע מצר הורמוז נמצא במרכז?

המסרים הצבאיים של איראן קשורים ישירות למצר הורמוז — נתיב ימי צר ואסטרטגי המחבר בין המפרץ הפרסי למפרץ עומאן, ומשמש מעבר מרכזי לסחר ולאנרגיה. לפי רויטרס, התנועה במצר התקרבה לעצירה כמעט מוחלטת בעקבות תקיפות והגבלות על המעבר.

הערך האסטרטגי של המצר עבור טהרן אינו נובע בהכרח מבעלות חוקית מוסכמת עליו. המנוף האיראני נובע מהיכולת הצבאית הסמוכה למצר ומהאיום לפגוע במעבר או לשבש אותו — ובכך להעלות את המחיר הכלכלי והמדיני עבור ארצות הברית ומדינות נוספות. דו״ח של שירות המחקר של הקונגרס האמריקאי תיאר איומים ותקיפות ששיבשו במידה רבה את התנועה הימית, וכן את המחלוקת סביב הסדרי הניהול העתידיים של המצר.

גם כאן, שני הצדדים מתארים את המציאות באופן שונה. מזכר הבנות מ־17 ביוני כלל התייחסות להסרת המצור הימי האמריקאי ולהסדרים איראניים למעבר בטוח של ספינות מסחריות במשך 60 יום, אך הותיר את שאלת הניהול ארוך הטווח של המצר פתוחה. איראן דוחה את טענות וושינגטון כי ארצות הברית שולטת בהורמוז, בעוד הנשיא דונלד טראמפ טען כי ארצות הברית נמצאת ב“שליטה מוחלטת” על נתיב המים.

הדיפלומטיה היא נקודת ההפעלה

האיומים האיראניים מותנים בכישלון הערוץ הדיפלומטי. גורם איראני בכיר אמר לרויטרס כי טהרן תסלים את המצב במצר הורמוז ומחוצה לו — ותבצע תקיפה “בזמן ובדיוק הנדרשים” כדי לשבור את המצור הימי האמריקאי — אם וושינגטון לא תיישם את ההסכם הזמני בתוך כמה שבועות.

מנגד, טראמפ אמר כי ארצות הברית תימנע מתקיפה חדשה אם ניתן יהיה להגיע במהירות להסכם שיעצור את התקדמות תוכנית הגרעין האיראנית ויפתח מחדש את הורמוז. כך נוצר חיבור הדוק בין המערכה הצבאית למשא ומתן: ככל שטהרן מטילה ספק ביישום ההסכם, כך היא מציגה את הכוח הצבאי כחלופה לדיפלומטיה.

התוצאה היא דוקטרינה המבוססת על איפוק מותנה ואיום בהתרחבות. איראן אומרת שלא תכה ראשונה, אך מזהירה שתקיפה נוספת תוביל למערכה מהירה ורחבה יותר, שתישען על הרחבת ייצור הנשק המקומי ועל הפעלת לחץ נגד התנועה הימית.

השאלה המרכזית אינה מה אומרים הבכירים האיראנים, אלא כמה מהשיקום שעליו הם מצהירים כבר כשיר מבצעית — והאם האיום ירתיע את יריביה של איראן מתקיפה נוספת, או דווקא יגדיל את הסיכון להסלמה.