איך EcoNomad מנסה לפתור את אתגרי הפסולת והאנרגיה בחוות בעלי חיים קטנות

הבעיה: טכנולוגיה ירוקה שלא תמיד מתאימה לחוות קטנות

עיכול אנאירובי — פירוק של חומר אורגני במכל סגור וללא חמצן — משמש כבר שנים להפקת ביוגז מפסולת חקלאית. אלא שמתקנים קונבנציונליים דורשים בדרך כלל השקעה גבוהה, תפעול מורכב והיקף פעילות גדול, ולכן הם משתלמים בעיקר לחוות גדולות.

חוות קטנות ובינוניות מתמודדות במקביל עם הצטברות זבל בעלי חיים, פליטות מתאן, עלויות אנרגיה עולות ומחירי דשנים. EcoNomad Solutions הבריטית מנסה להתמודד עם הפער הזה באמצעות מערכת קומפקטית ומבוזרת שניתן להתקין בשטח החווה עצמה.

כך פועלת BioNomad

המערכת המוגנת בפטנט, BioNomad, מיועדת לעבד זבל בעלי חיים ופסולת אורגנית נוספת בתוך מכל עיכול אנאירובי. בהיעדר חמצן, מיקרואורגניזמים מפרקים את החומר האורגני ומייצרים ביוגז המכיל מתאן. את הגז ניתן לנצל לחימום, לבישול או לייצור חשמל.

בתהליך נותר גם חומר שאריתי — דיג׳סטט — שהחברה מייעדת לשימוש כדשן אורגני עשיר בחומרי הזנה. הרעיון הסביבתי הוא ללכוד ולהשתמש במתאן שאחרת עלול להשתחרר מהפסולת המאוחסנת, ובמקביל להפחית את התלות בדשנים כימיים.

מה עשויה חווה של 50 פרות להרוויח?

הערך הפוטנציאלי עבור חווה קטנה הוא כפול: הפקת חלק מהאנרגיה הנרכשת באמצעות ביוגז, והחלפת חלק מהדשן המיוצר באופן תעשייתי בדיג׳סטט. באתר החברה מופיעה הערכה שלפיה חווה עם כ־50 פרות, או מספר מקביל של בעלי חיים, עשויה לחסוך כ־1,000 ליש״ט בשנה על אנרגיה וכ־3,000 ליש״ט על דשנים, עם תקופת החזר מוערכת של שלוש עד חמש שנים.

עם זאת, מדובר בהערכות של החברה ולא בתוצאה שפורסמה ממחקר בלתי תלוי. בחומרים הציבוריים הזמינים לא נמצאה עדיין בדיקה מפורטת לחווה מסוימת — למשל תפוקת גז בפועל, החיסכון השנתי, הפחתת הפליטות, עלויות ההתקנה או היקף כוח האדם הנדרש. לכן יש להתייחס למספרים אלה כאל פוטנציאל או יעד מוצר, ולא כתוצאה מאומתת לכל חווה.

מדוע הדגש על אקלים קר ועל חוות קטנות?

EcoNomad פיתחה את BioNomad מתוך הכרה בכך שמתקני עיכול אנאירובי מסורתיים שירתו בעיקר משקים גדולים. לפי החברה, היא התאימה רעיונות של עיכול מבוזר, שמקורם בפרויקטים באמריקה הלטינית, לתנאי האקלים והרגולציה בבריטניה ובאירופה.

ההתאמה לתנאים קרים חשובה במיוחד: טמפרטורות נמוכות עלולות להקשות על פעילות יציבה של התהליך הביולוגי, ובמערכות קטנות האתגר התפעולי עשוי להיות משמעותי יותר. המטרה היא לספק פתרון מודולרי, נגיש ופשוט יותר לתפעול בהשוואה לתשתיות ביוגז תעשייתיות.

כמה כסף גייסה וממי?

בשנת 2020 קיבלה EcoNomad סכום של 140 אלף ליש״ט מתוכנית SHAKE Climate Change, לצורך מסחור הביודייג׳סטר שלה ושיפור ניהול הפסולת והקיימות בחוות קטנות.

באוגוסט 2026 הודיעה החברה על סבב גיוס נוסף בהיקף של 400 אלף ליש״ט. מתוך הסכום, 230 אלף ליש״ט הגיעו מ־British Design Fund. בסבב השתתפו גם תוכנית Investor Partnership של Innovate UK והמשקיע הקיים Beeches Group.

על בסיס הסכומים שפורסמו, מדובר בלפחות 540 אלף ליש״ט במימון שהוצהר עליו פומבית. עם זאת, המקורות הזמינים אינם מציגים רשימה מלאה של כל המענקים וההשקעות שקיבלה החברה לאורך חייה.

מי עומד מאחורי המיזם?

המייסד הוא ד״ר אילן אדלר, אקדמאי במחלקה להנדסה אזרחית, סביבתית וגיאומטית ב־University College London (UCL). לפני ואחרי עבודתו באוניברסיטה הוא עסק בקידום טכנולוגיות סביבתיות בקרב קהילות כפריות במקסיקו, ובהמשך עבד עם סטודנטים על פתרונות בני־קיימא למשקים קטנים בבריטניה.

ניסיונו קשור לכיוון שאליו התפתחה EcoNomad: מערכות מבוזרות, זולות יחסית וקלות יותר לשימוש, במקום מתקנים גדולים המיועדים לתשתיות חקלאיות בהיקף תעשייתי. עם זאת, הקביעה שהניסיון הזה הוא שגרם ישירות לעיצוב המוצר היא מסקנה פרשנית, ולא עובדה שהודגמה במחקר סיבתי.

אדלר היה קשור גם ל־Enterprise Hub של Royal Academy of Engineering, המציע לחברות וליזמים בתחום ההנדסה הכשרה, חונכות ותמיכה במסחור טכנולוגיות.

מה ידוע על הפריסה בפועל?

הדיווחים הציבוריים מצביעים על כך ש־EcoNomad עוברת משלב הפיתוח לשלב של פיילוטים, פריסה ומסחור. עם זאת, המקורות אינם מספקים תמונה מלאה ואמינה לגבי כל האתרים הפעילים, מיקומם, מספר החוות המשתתפות או תוצאות ניסויים שהושלמו.

לכן עדיין מוקדם לטעון שהמערכת הציגה ביצועים מאומתים באופן בלתי תלוי ובהיקף רחב. המימון החדש נועד, לפי ההודעות, לשכלל את BioNomad, להרחיב את הפיילוטים וההתקנות ולתמוך בהתרחבות בבריטניה ובאירופה.

מה הלאה?

קהל היעד הקרוב של המערכת הוא חוות קטנות ובינוניות לגידול בקר, חזירים, עופות ובעלי חיים אחרים — במיוחד חוות שאינן מגיעות להיקף שמצדיק מתקן ביוגז רגיל. החברה מציגה גם שאיפה ארוכת טווח להגיע לקהילות כפריות ולשווקים מתעוררים, בהתאם לשורשי הפיתוח שלה באמריקה הלטינית.

האתגרים שנותרו הם לא רק טכנולוגיים. כדי שהפתרון יהפוך למוצר נפוץ, יהיה צורך להוכיח ביצועים בתנאי שטח, להציג מודל תמחור ברור, להתמודד עם דרישות רגולטוריות ולבסס מערך ייצור ושירות. ההודעות הציבוריות אינן כוללות עדיין לוח זמנים מפורט לפריסה, היקף ייצור מתוכנן, מחיר סופי או רשימת שווקים בינלאומיים שבהם הושקה המערכת.

אם EcoNomad תצליח להוכיח שהמערכת מפיקה חיסכון עקבי גם במשקים קטנים ובאקלים קר, היא עשויה למלא פער שנותר במשך שנים בין פתרונות ביוגז תעשייתיים לבין הצרכים של החווה המשפחתית — אך נכון לעכשיו, מידת ההצלחה המסחרית והביצועים בפועל עדיין דורשות אימות נוסף.