לכן מדובר ביותר מניסוי של לקוח. שייפלר ממלאת כאן תפקיד כפול: גם משתמשת ברובוטים במפעלים שלה וגם מספקת רכיבים שעשויים לאפשר את הרחבת הייצור שלהם.
לדברי החברות, בפיילוט המוקדם AEON הפעיל תחנה שכללה כמה מכונות: טעינה, פריקה ובדיקת חלקים. החשיבות של תרחיש כזה היא שהוא בוחן אם רובוט דמויי־אדם מסוגל לנוע בין ציוד ייצור קיים, ולא רק לבצע הדגמה בסביבה מבוקרת במיוחד.
השלב הבא הוא להפוך את ההדגמות ליישומים שחוזרים על עצמם בקצב ייצור אמיתי. בדיקת חלקים היא אחד היעדים הראשונים, ולצדה נבחנות משימות כמו תפעול מכונות, אחיזה ומניפולציה של רכיבים וסיוע לעובדים.
שיתוף הפעולה של Hexagon עם BMW מצביע על כיוון דומה. AEON כבר החל לבצע משימות ייצור במפעל BMW בלייפציג, ובמקביל הוא מאומן ליישומים תעשייתיים עתידיים. BMW זיהתה את הרכבת סוללות המתח הגבוה ואת ייצור הרכיבים כתחומים לבחינת הרובוט בסביבת ייצור.
תיבות הילוכים מסוג strain-wave נועדו למקומות שבהם מפרק רובוטי נדרש לשלב תנועה מדויקת, מומנט גבוה ויחס הפחתה גדול בתוך מארז קומפקטי. אלה דרישות רלוונטיות במיוחד לידיים ולרגליים של רובוט דמויי־אדם, שבהן משקל, נפח ושליטה בתנועה משפיעים ישירות על הביצועים.
שייפלר מציגה את התיבות המעוצבות שלה כרכיבים שנועדו לספק את הדיוק, הקשיחות והקומפקטיות הדרושים במפרקים כאלה.
החידוש אינו רק בתיבה עצמה, אלא גם בדרך שבה מייצרים את רכיביה. במקום להסתמך בעיקר על עיבוד שבבי מדויק, איטי ויקר, החברה אומרת שכוחות עיצוב גבוהים מאפשרים ליצור את החלקים בתוך שניות — לעומת דקות בתהליך עיבוד קונבנציונלי.
שייפלר טוענת שהתהליך עשוי להפחית את עלות הרכיבים ביותר מ-25% ואת צריכת החומר ביותר מ-75% לעומת ייצור רגיל. חשוב להדגיש: אלה נתונים שמסרה החברה, ולא תוצאות חיסכון שאומתו בבדיקה בלתי תלויה.
אם הנתונים יישמרו גם בייצור סדרתי, התהליך עשוי להתמודד בו-זמנית עם שני חסמים של תעשיית הרובוטים דמויי־האדם: מחיר המפעילים והיכולת לייצר אותם בכמויות גדולות.
Hexagon מתארת את AEON כרובוט דמויי־אדם תעשייתי, המיועד למניפולציה של חפצים, בדיקה, לוגיסטיקה ומשימות המבוססות על הבנת המרחב באמצעות חיישנים ובינה מלאכותית. גובהו של הרובוט הוא 165 סנטימטרים, משקלו 60 קילוגרם, מהירותו המרבית עד 2.5 מטרים לשנייה, והוא מסוגל לשאת מטען של עד 15 קילוגרם.
בניגוד לזרוע רובוטית שמותקנת במקום קבוע, AEON נע על גבי גלגלים ומפעיל מערך חיישנים. המבנה הזה מאפשר לו לעבור בין כמה תחנות עבודה — אם הוא מצליח לזהות את הסביבה באופן אמין, לאחוז בחלקים ולעמוד בזמני המחזור הנדרשים בקו הייצור.
ועידת הרובוטים העולמית 2026 בבייג'ינג המחישה את המעבר של התעשייה מהדגמות ראוותניות לעבודה מעשית יותר. חברות הציגו רובוטים דמויי־אדם שממיינים חבילות ואורזים טלפונים, לצד יישומים נוספים במפעלים ובמרכזים לוגיסטיים.
אלא שנראות אינה שווה לכדאיות כלכלית. רויטרס דיווחה שהאימוץ בקנה מידה רחב עדיין מוגבל בעיקר לפיילוטים וליישומים נקודתיים, ושברוב השימושים הנוכחיים רובוטים דמויי־אדם פחות יעילים מאוטומציה ייעודית.
מכאן שהיעד של שייפלר משמעותי מבחינה אסטרטגית, אך אינו הוכחה שהטכנולוגיה כבר בשלה. התחייבות לצי גדול תייצר ל-Hexagon כמות גדולה יותר של נתוני תפעול ותאפשר לאמן את AEON על מגוון משימות ייצור. העבודה על המפעילים ועל תיבות ההילוכים מטפלת בצד החומרה של ההתרחבות.
עם זאת, המבחן האמיתי יהיה ביצועים אמינים ומשתלמים לאורך זמן במפעלים — לא רק היכולת להראות שרובוט יודע לזוז, לבדוק חלק או להעביר אותו מנקודה לנקודה.
שייפלר ו-Hexagon בונות לולאת תיעוש: להכניס את AEON למפעלים אמיתיים, להשתמש בנתונים שנאספים כדי לשפר את יכולותיו, ולייצר את המפעילים המדויקים הדרושים לצי גדול יותר.
ייצור תיבות ה-strain-wave בגרמניה החל מ-2027 אמור לסייע להרחיב את הלולאה הזו באמצעות קיצור זמני הייצור, צמצום צריכת החומר והוזלת הרכיבים — לפחות לפי טענות שייפלר.
לכן היעד של לפחות 1,000 רובוטים עד 2032 הוא למעשה מבחן לכל המערכת האקולוגית של הרובוטים דמויי־האדם. הוא יראה אם שילוב של נתוני אימון טובים יותר וחומרת מפרקים זולה וניתנת להרחבה יוכל להעביר את AEON, ואת התחום כולו, מפיילוטים מבטיחים לכלי ייצור אמינים.