לכן, הדיווח אינו אומר שאפל משלמת מדי שנה 17 מיליארד דולר במס באירלנד. הוא כן חושף עד כמה רווחי הקבוצה מרוכזים בישויות האיריות שלה — ועד כמה אירוע חד-פעמי יכול לשנות את התמונה השנתית.
בספטמבר 2024 קבע בית הדין לצדק של האיחוד האירופי כי פסיקות המס שהעניקה אירלנד לאפל בעבר היוו סיוע מדינה בלתי חוקי, ואישר את החובה להשיב יותר מ-13 מיליארד אירו. הפרשה עסקה במבני מס ששימשו את אפל בין 1991 ל-2014.
הפסיקה לא קבעה ששיעור המס הנומינלי הכללי באירלנד — 12.5% — הופך אוטומטית כל תוצאה היסטורית של אפל לחוקית. למעשה, בשנים מסוימות דווח על שיעורי מס אפקטיביים נמוכים במיוחד, אפילו מתחת ל-1%.
אפל Operations International, חברת-הבת האירית המרכזית של הקבוצה, דיווחה על תשלומי מס של 12.1 מיליארד דולר בשנת הכספים 2025. מתוך הסכום הזה, 1.4 מיליארד דולר היו קשורים למשטר המס המינימלי של 15% של ה-OECD והאיחוד האירופי. לפי מדד המס החשבונאי בדוח, שיעור המס האפקטיבי באירלנד עמד על 13.8% — מעל השיעור הנומינלי של 12.5%.
עם זאת, אי אפשר להשוות ישירות בין שיעור זה לבין הכותרת של 17.1 מיליארד דולר במזומן, משום שהסכום האחרון כולל את ההחזר ההיסטורי.
הנתון הבולט יותר נמצא ביחס שבין רווחים לעובדים. אפל דיווחה על כ-6 מיליון דולר ברווח לפני מס לכל אחד מ-5,575 העובדים שלה באירלנד. העובדים במדינה היו כ-3% בלבד מכוח העבודה העולמי של החברה. בגרמניה, לשם השוואה, דיווחה אפל על כ-51 אלף דולר ברווח לפני מס לעובד — 4,089 עובדים — ועל 153 מיליון דולר בתשלומי מס במזומן.
הפער אינו מוכיח כשלעצמו שהחברה פעלה בניגוד לחוק. הוא כן מצביע על כך שמיקום הרווח החשבונאי מושפע הרבה יותר מבעלות על נכסים בלתי מוחשיים — ובראשם קניין רוחני — ומהקצאת הרווחים בתוך הקבוצה, מאשר ממספר העובדים או מהמקום שבו הלקוחות רוכשים את המוצרים.
הדיווחים החדשים מצביעים על דפוס דומה גם אצל מיקרוסופט. הפעילות האירית שלה רשמה כ-47.1 מיליארד דולר ברווח לפני מס — כ-38% מהרווח העולמי לפני מס — אף שאירלנד היוותה רק כ-3% מכוח העבודה של החברה. הדוח האירופי של מיקרוסופט לשנת הכספים 2025 מאשר את תקופת הדיווח ואת המסגרת החדשה.
אירלנד נהנתה במשך שנים מיתרונות שהפכו אותה למוקד עבור מטות חברות ופעילות הקשורה לקניין רוחני: שיעור מס חברות של 12.5%, כוח עבודה דובר אנגלית, גישה לשוק האירופי, רשת אמנות מס ומערכת מס שמאפשרת לחברות רב-לאומיות לארגן את פעילותן הבינלאומית במדינה.
אולם היתרון הזה מצטמצם. משטר המס המינימלי העולמי קובע שיעור אפקטיבי מינימלי של 15% עבור קבוצות גדולות, ולכן מפחית את החשיבות של שיעור המס האירי הנומינלי. במקביל, הדיווח הציבורי לפי מדינות הופך ריכוזים חריגים של רווחים לשקופים יותר.
עבור אירלנד, ההשפעה מעורבת. מצד אחד, המדינה נהנית מהכנסות מס חברות חריגות. מצד שני, ההכנסות מרוכזות מאוד: אפל, מיקרוסופט ואלי לילי היו אחראיות יחד לכ-46% מתקבולי מס החברות באירלנד בשנת 2024.
ריכוז כזה חושף את המדינה לשינויים במבני החברות, לרפורמות בכללי המס הבינלאומיים ולתנודות ברווחים של מספר קטן מאוד של תאגידים.
ההגנה של אפל נשענת על עיקרון מקובל בדיני המס: רווחי חברה אמורים להיות ממוסים במקום שבו נמצאים הנכסים, הפונקציות, הסיכונים והקניין הרוחני שמייצרים את הרווח. לעומת זאת, מס ערך מוסף ומסים אחרים על צריכה נגבים בדרך כלל במקום שבו הלקוחות רוכשים את המוצרים.
המחלוקת אינה על עצם קיומו של העיקרון, אלא על השאלה אם בעלות על קניין רוחני והסדרים בתוך הקבוצה מעבירים לאירלנד חלק גדול מדי מהרווח השיורי — ביחס לאנשים, לשווקים ולפעילות המסחרית שנמצאים במדינות אחרות.
המסמכים החדשים אינם מוכיחים שאפל אינה משלמת מס באירלנד. להפך: הם מציגים תרומת מס אירית גדולה מאוד. אבל הם גם מדגישים את הפער בין הגיאוגרפיה של הרווחים החשבונאיים לבין המקום שבו עובדים רוב העובדים ונמצאים הלקוחות.
במילים אחרות, 17.1 מיליארד הדולר הם שילוב של תשלום אמיתי ומשמעותי ושל אירוע חד-פעמי שנבע מהכרעה משפטית. הסיפור הרחב יותר הוא האופן שבו בעלות על קניין רוחני ומבנים פנים-תאגידיים מעצבים את מפת המס של החברות הגדולות בעולם.
לכן, הדיווח אינו אומר שאפל משלמת מדי שנה 17 מיליארד דולר במס באירלנד. הוא כן חושף עד כמה רווחי הקבוצה מרוכזים בישויות האיריות שלה — ועד כמה אירוע חד-פעמי יכול לשנות את התמונה השנתית.
בספטמבר 2024 קבע בית הדין לצדק של האיחוד האירופי כי פסיקות המס שהעניקה אירלנד לאפל בעבר היוו סיוע מדינה בלתי חוקי, ואישר את החובה להשיב יותר מ-13 מיליארד אירו. הפרשה עסקה במבני מס ששימשו את אפל בין 1991 ל-2014.
הפסיקה לא קבעה ששיעור המס הנומינלי הכללי באירלנד — 12.5% — הופך אוטומטית כל תוצאה היסטורית של אפל לחוקית. למעשה, בשנים מסוימות דווח על שיעורי מס אפקטיביים נמוכים במיוחד, אפילו מתחת ל-1%.
אפל Operations International, חברת-הבת האירית המרכזית של הקבוצה, דיווחה על תשלומי מס של 12.1 מיליארד דולר בשנת הכספים 2025. מתוך הסכום הזה, 1.4 מיליארד דולר היו קשורים למשטר המס המינימלי של 15% של ה-OECD והאיחוד האירופי. לפי מדד המס החשבונאי בדוח, שיעור המס האפקטיבי באירלנד עמד על 13.8% — מעל השיעור הנומינלי של 12.5%.
עם זאת, אי אפשר להשוות ישירות בין שיעור זה לבין הכותרת של 17.1 מיליארד דולר במזומן, משום שהסכום האחרון כולל את ההחזר ההיסטורי.
הנתון הבולט יותר נמצא ביחס שבין רווחים לעובדים. אפל דיווחה על כ-6 מיליון דולר ברווח לפני מס לכל אחד מ-5,575 העובדים שלה באירלנד. העובדים במדינה היו כ-3% בלבד מכוח העבודה העולמי של החברה. בגרמניה, לשם השוואה, דיווחה אפל על כ-51 אלף דולר ברווח לפני מס לעובד — 4,089 עובדים — ועל 153 מיליון דולר בתשלומי מס במזומן.
הפער אינו מוכיח כשלעצמו שהחברה פעלה בניגוד לחוק. הוא כן מצביע על כך שמיקום הרווח החשבונאי מושפע הרבה יותר מבעלות על נכסים בלתי מוחשיים — ובראשם קניין רוחני — ומהקצאת הרווחים בתוך הקבוצה, מאשר ממספר העובדים או מהמקום שבו הלקוחות רוכשים את המוצרים.
הדיווחים החדשים מצביעים על דפוס דומה גם אצל מיקרוסופט. הפעילות האירית שלה רשמה כ-47.1 מיליארד דולר ברווח לפני מס — כ-38% מהרווח העולמי לפני מס — אף שאירלנד היוותה רק כ-3% מכוח העבודה של החברה. הדוח האירופי של מיקרוסופט לשנת הכספים 2025 מאשר את תקופת הדיווח ואת המסגרת החדשה.
אירלנד נהנתה במשך שנים מיתרונות שהפכו אותה למוקד עבור מטות חברות ופעילות הקשורה לקניין רוחני: שיעור מס חברות של 12.5%, כוח עבודה דובר אנגלית, גישה לשוק האירופי, רשת אמנות מס ומערכת מס שמאפשרת לחברות רב-לאומיות לארגן את פעילותן הבינלאומית במדינה.
אולם היתרון הזה מצטמצם. משטר המס המינימלי העולמי קובע שיעור אפקטיבי מינימלי של 15% עבור קבוצות גדולות, ולכן מפחית את החשיבות של שיעור המס האירי הנומינלי. במקביל, הדיווח הציבורי לפי מדינות הופך ריכוזים חריגים של רווחים לשקופים יותר.
עבור אירלנד, ההשפעה מעורבת. מצד אחד, המדינה נהנית מהכנסות מס חברות חריגות. מצד שני, ההכנסות מרוכזות מאוד: אפל, מיקרוסופט ואלי לילי היו אחראיות יחד לכ-46% מתקבולי מס החברות באירלנד בשנת 2024.
ריכוז כזה חושף את המדינה לשינויים במבני החברות, לרפורמות בכללי המס הבינלאומיים ולתנודות ברווחים של מספר קטן מאוד של תאגידים.
ההגנה של אפל נשענת על עיקרון מקובל בדיני המס: רווחי חברה אמורים להיות ממוסים במקום שבו נמצאים הנכסים, הפונקציות, הסיכונים והקניין הרוחני שמייצרים את הרווח. לעומת זאת, מס ערך מוסף ומסים אחרים על צריכה נגבים בדרך כלל במקום שבו הלקוחות רוכשים את המוצרים.
המחלוקת אינה על עצם קיומו של העיקרון, אלא על השאלה אם בעלות על קניין רוחני והסדרים בתוך הקבוצה מעבירים לאירלנד חלק גדול מדי מהרווח השיורי — ביחס לאנשים, לשווקים ולפעילות המסחרית שנמצאים במדינות אחרות.
המסמכים החדשים אינם מוכיחים שאפל אינה משלמת מס באירלנד. להפך: הם מציגים תרומת מס אירית גדולה מאוד. אבל הם גם מדגישים את הפער בין הגיאוגרפיה של הרווחים החשבונאיים לבין המקום שבו עובדים רוב העובדים ונמצאים הלקוחות.
במילים אחרות, 17.1 מיליארד הדולר הם שילוב של תשלום אמיתי ומשמעותי ושל אירוע חד-פעמי שנבע מהכרעה משפטית. הסיפור הרחב יותר הוא האופן שבו בעלות על קניין רוחני ומבנים פנים-תאגידיים מעצבים את מפת המס של החברות הגדולות בעולם.