אלא שמבצע נגד תעופה אזרחית היה משפיע לא רק על מקבלי ההחלטות ברוסיה. נוסעים, צוותי אוויר, עובדי נמלי תעופה ואזרחים ממדינות אחרות היו עלולים להיפגע גם הם. לכן, המנוף המדיני שתואר בתוכנית היה תלוי ביצירת שיבוש משמעותי — בלי לגרום לאירוע רב־נפגעים.

מדוע נחיל אוטונומי ליד נמלי תעופה מעורר שאלות משפטיות?

עצם השימוש במערכת אוטונומית אינו הופך פעולה צבאית לבלתי חוקית באופן אוטומטי. השאלות המרכזיות הן כיצד הופעלה המערכת, מה היא נדרשה לתקוף, עד כמה יכלה להבחין בין מטרות צבאיות לאובייקטים אזרחיים, ואילו אמצעי זהירות ננקטו כדי לצמצם נזק צפוי לאזרחים.

מרחב אווירי של נמל תעופה אזרחי הוא סביבה מורכבת במיוחד: מטוסי נוסעים, מסלולים, טרמינלים, כלי רכב ואנשים נמצאים בו בזמן אמת ובתנועה מתמדת. רחפן המנווט באמצעות זיהוי חזותי עלול לאבד את ההתמצאות, לזהות עצם באופן שגוי או להפוך לבלתי ניתן לשינוי מסלול לאחר שהמפעילים אינם שולטים בו באופן רציף.

בנסיבות כאלה נכנסים לתמונה עקרונות יסוד של דיני הלחימה: הבחנה בין מטרות צבאיות לאזרחים, מידתיות ונקיטת אמצעי זהירות במהלך תקיפה. גם אם הכוונה הייתה לפגוע בתפקוד צבאי או ביטחוני של נמל תעופה, פעולה שנועדה להפוך את הטיסות האזרחיות למסוכנות חייבת להביא בחשבון את הסיכון הצפוי לאזרחים ולתשתיות אזרחיות.

היקף של עד 1,000 רחפנים בלילה היה מקשה עוד יותר על הערכת הסיכונים — ולא מקל עליה.

החשש של זלנסקי ממטוס נוסעים

לפי המקורות של The Atlantic, זלנסקי חשש שאחד הרחפנים יפגע במטוס נוסעים אזרחי ויגרום למותם של נוסעים, אנשי צוות או עובדי נמל תעופה. בדיווח נאמר כי הוא חשש שאירוע כזה יוצג כ"פיראטיות", אך התיר להמשיך בתכנון במשך חודשים בשל התקווה להשיג השפעה דיפלומטית.

הגרסה הזו שנויה במחלוקת. דובר מטעם הנשיא סירב להגיב, ואילו גורם אחר במשרדו של זלנסקי הכחיש את הדיווח וטען כי לאוקראינה אין כלי נשק ארוכי־טווח מדויקים ואמינים מספיק כדי לתקוף את נמלי התעופה במוסקבה בלי ליצור סיכון בלתי קביל לאזרחים.

ההסתייגות הזו חשובה: לא מדובר בתיאור מוכח של מבצע שבוצע, אלא בדיווח על תוכנית שהוצגה בפני ההנהגה — בהתבסס בעיקר על עדויות אנונימיות ובצירוף הכחשה מפורשת מתוך לשכת הנשיא.

הדחת פדורוב והטלטלה הפוליטית

The Atlantic קשר את עצירת התוכנית להדחת שר ההגנה מיכאילו פדורוב בחודש יולי. פדורוב זוהה עם המאמצים להרחיב את ייצור הרחפנים באוקראינה ועם הדגש על חדשנות טכנולוגית בשדה הקרב. דיווחים נפרדים תיארו מתחים בינו לבין המפקד העליון דאז, אולכסנדר סירסקי, סביב כיוון המלחמה ומקומה של הטכנולוגיה בה.

בהמשך הודחו שני האישים במסגרת טלטלה רחבה יותר בצמרת הביטחונית. יבגני חמרה מונה לשר הגנה בפועל, ולאחר מכן הוצג כמועמד לתפקיד ואושר באופן רשמי, לפי הדיווחים שנכללו בסיקור שסופק.

הדחת פדורוב עוררה מחלוקת פוליטית ואף מחאות. בדיווחים מאותה תקופה נאמר כי הוא קרא לקיים בחירות בזמן המלחמה — צעד שהוסיף ממד פוליטי פנימי לשינוי המשמעותי בהנהגת משרד ההגנה. עם זאת, אין בדיווחים שבידינו הוכחה לכך שהשינויים הפרסונליים נועדו במיוחד לעצור את M&M. הם רק קושרים בין עצירת התוכנית, לפי הדיווח, לבין הדחתו של פדורוב.

נגנזה — אך לא בהכרח בוטלה

The Atlantic תיאר את M&M כתוכנית שנתקעה או נגנזה, ולא כתוכנית שבוטלה לצמיתות. הדבר משאיר אפשרות תיאורטית לכך שרעיון דומה ייבחן מחדש תחת הנהגה או נסיבות אחרות, אך אין בדיווחים שסופקו ראיה לכך שהמבצע חודש או יצא לפועל.

חשוב להפריד בין התוכנית הספציפית הזו לבין המערכה האוקראינית המתמשכת של תקיפות רחפנים ארוכות־טווח. ב־16 באוגוסט טענו גורמים רוסיים כי 822 רחפנים אוקראיניים הופלו ברחבי רוסיה, וכי מאות מהם נשלחו לעבר אזור מוסקבה. Reuters ו־NPR דיווחו על הטענות הרוסיות, לצד דיווחים על נפגעים ונזק באזור מוסקבה; מספר הרחפנים ששוגרו בפועל ומספר היירוטים אינם ניתנים לאימות עצמאי מלא.

השורה התחתונה

סיפור M&M מתאר אסטרטגיה שלא יצאה לפועל, שהתבססה על רוויה: שימוש במספר עצום של רחפנים זולים ומונחים חזותית כדי להפוך את נמלי התעופה האזרחיים במוסקבה למסוכנים מכדי לפעול כרגיל.

היתרון המדיני שתוכנן נבע מהיכולת לשבש את נסיעותיה של האוכלוסייה הרוסית האמידה וליצור לחץ על הקרמלין. אך אותה תכונה שהפכה את הרעיון לעוצמתי — שימוש בנשק אוטונומי בהיקף גדול — הייתה גם החולשה המרכזית שלו, במיוחד בסביבה שבה פועלים מטוסי נוסעים, עובדים ואזרחים.

המערכה האוקראינית הרחבה נגד מטרות ברוסיה מתועדת בדיווחים רבים. התוכנית הספציפית להפעלת נחילי M&M מעל נמלי התעופה במוסקבה, לעומת זאת, נותרה בגדר טענה המבוססת על מקורות אנונימיים, מוכחשת בידי גורם בלשכת זלנסקי, ואינה מעידה על כך שנחילים של 1,000 רחפנים אכן שוגרו.

אלא שמבצע נגד תעופה אזרחית היה משפיע לא רק על מקבלי ההחלטות ברוסיה. נוסעים, צוותי אוויר, עובדי נמלי תעופה ואזרחים ממדינות אחרות היו עלולים להיפגע גם הם. לכן, המנוף המדיני שתואר בתוכנית היה תלוי ביצירת שיבוש משמעותי — בלי לגרום לאירוע רב־נפגעים.

מדוע נחיל אוטונומי ליד נמלי תעופה מעורר שאלות משפטיות?

עצם השימוש במערכת אוטונומית אינו הופך פעולה צבאית לבלתי חוקית באופן אוטומטי. השאלות המרכזיות הן כיצד הופעלה המערכת, מה היא נדרשה לתקוף, עד כמה יכלה להבחין בין מטרות צבאיות לאובייקטים אזרחיים, ואילו אמצעי זהירות ננקטו כדי לצמצם נזק צפוי לאזרחים.

מרחב אווירי של נמל תעופה אזרחי הוא סביבה מורכבת במיוחד: מטוסי נוסעים, מסלולים, טרמינלים, כלי רכב ואנשים נמצאים בו בזמן אמת ובתנועה מתמדת. רחפן המנווט באמצעות זיהוי חזותי עלול לאבד את ההתמצאות, לזהות עצם באופן שגוי או להפוך לבלתי ניתן לשינוי מסלול לאחר שהמפעילים אינם שולטים בו באופן רציף.

בנסיבות כאלה נכנסים לתמונה עקרונות יסוד של דיני הלחימה: הבחנה בין מטרות צבאיות לאזרחים, מידתיות ונקיטת אמצעי זהירות במהלך תקיפה. גם אם הכוונה הייתה לפגוע בתפקוד צבאי או ביטחוני של נמל תעופה, פעולה שנועדה להפוך את הטיסות האזרחיות למסוכנות חייבת להביא בחשבון את הסיכון הצפוי לאזרחים ולתשתיות אזרחיות.

היקף של עד 1,000 רחפנים בלילה היה מקשה עוד יותר על הערכת הסיכונים — ולא מקל עליה.

החשש של זלנסקי ממטוס נוסעים

לפי המקורות של The Atlantic, זלנסקי חשש שאחד הרחפנים יפגע במטוס נוסעים אזרחי ויגרום למותם של נוסעים, אנשי צוות או עובדי נמל תעופה. בדיווח נאמר כי הוא חשש שאירוע כזה יוצג כ"פיראטיות", אך התיר להמשיך בתכנון במשך חודשים בשל התקווה להשיג השפעה דיפלומטית.

הגרסה הזו שנויה במחלוקת. דובר מטעם הנשיא סירב להגיב, ואילו גורם אחר במשרדו של זלנסקי הכחיש את הדיווח וטען כי לאוקראינה אין כלי נשק ארוכי־טווח מדויקים ואמינים מספיק כדי לתקוף את נמלי התעופה במוסקבה בלי ליצור סיכון בלתי קביל לאזרחים.

ההסתייגות הזו חשובה: לא מדובר בתיאור מוכח של מבצע שבוצע, אלא בדיווח על תוכנית שהוצגה בפני ההנהגה — בהתבסס בעיקר על עדויות אנונימיות ובצירוף הכחשה מפורשת מתוך לשכת הנשיא.

הדחת פדורוב והטלטלה הפוליטית

The Atlantic קשר את עצירת התוכנית להדחת שר ההגנה מיכאילו פדורוב בחודש יולי. פדורוב זוהה עם המאמצים להרחיב את ייצור הרחפנים באוקראינה ועם הדגש על חדשנות טכנולוגית בשדה הקרב. דיווחים נפרדים תיארו מתחים בינו לבין המפקד העליון דאז, אולכסנדר סירסקי, סביב כיוון המלחמה ומקומה של הטכנולוגיה בה.

בהמשך הודחו שני האישים במסגרת טלטלה רחבה יותר בצמרת הביטחונית. יבגני חמרה מונה לשר הגנה בפועל, ולאחר מכן הוצג כמועמד לתפקיד ואושר באופן רשמי, לפי הדיווחים שנכללו בסיקור שסופק.

הדחת פדורוב עוררה מחלוקת פוליטית ואף מחאות. בדיווחים מאותה תקופה נאמר כי הוא קרא לקיים בחירות בזמן המלחמה — צעד שהוסיף ממד פוליטי פנימי לשינוי המשמעותי בהנהגת משרד ההגנה. עם זאת, אין בדיווחים שבידינו הוכחה לכך שהשינויים הפרסונליים נועדו במיוחד לעצור את M&M. הם רק קושרים בין עצירת התוכנית, לפי הדיווח, לבין הדחתו של פדורוב.

נגנזה — אך לא בהכרח בוטלה

The Atlantic תיאר את M&M כתוכנית שנתקעה או נגנזה, ולא כתוכנית שבוטלה לצמיתות. הדבר משאיר אפשרות תיאורטית לכך שרעיון דומה ייבחן מחדש תחת הנהגה או נסיבות אחרות, אך אין בדיווחים שסופקו ראיה לכך שהמבצע חודש או יצא לפועל.

חשוב להפריד בין התוכנית הספציפית הזו לבין המערכה האוקראינית המתמשכת של תקיפות רחפנים ארוכות־טווח. ב־16 באוגוסט טענו גורמים רוסיים כי 822 רחפנים אוקראיניים הופלו ברחבי רוסיה, וכי מאות מהם נשלחו לעבר אזור מוסקבה. Reuters ו־NPR דיווחו על הטענות הרוסיות, לצד דיווחים על נפגעים ונזק באזור מוסקבה; מספר הרחפנים ששוגרו בפועל ומספר היירוטים אינם ניתנים לאימות עצמאי מלא.

השורה התחתונה

סיפור M&M מתאר אסטרטגיה שלא יצאה לפועל, שהתבססה על רוויה: שימוש במספר עצום של רחפנים זולים ומונחים חזותית כדי להפוך את נמלי התעופה האזרחיים במוסקבה למסוכנים מכדי לפעול כרגיל.

היתרון המדיני שתוכנן נבע מהיכולת לשבש את נסיעותיה של האוכלוסייה הרוסית האמידה וליצור לחץ על הקרמלין. אך אותה תכונה שהפכה את הרעיון לעוצמתי — שימוש בנשק אוטונומי בהיקף גדול — הייתה גם החולשה המרכזית שלו, במיוחד בסביבה שבה פועלים מטוסי נוסעים, עובדים ואזרחים.

המערכה האוקראינית הרחבה נגד מטרות ברוסיה מתועדת בדיווחים רבים. התוכנית הספציפית להפעלת נחילי M&M מעל נמלי התעופה במוסקבה, לעומת זאת, נותרה בגדר טענה המבוססת על מקורות אנונימיים, מוכחשת בידי גורם בלשכת זלנסקי, ואינה מעידה על כך שנחילים של 1,000 רחפנים אכן שוגרו.