למה אוסרים את המשקפיים החכמים של מטא בבריטניה, בארה״ב ובגרמניה?

המשקפיים החכמים של Meta, בהם דגמי Ray-Ban ו-Oakley, אינם עומדים בפני איסור בינלאומי אחד. במקום זאת נוצרה שורה של מגבלות מקומיות: בתי קולנוע, בתי משפט, מסעדות, תיאטראות ומעסיקים מנסים להתמודד עם מכשיר שנראה כמו זוג משקפיים רגיל, אך כולל מצלמות, מיקרופונים וחיבור לשירותי בינה מלאכותית.

העיצוב הזה הוא לב הבעיה. אדם שמחזיק טלפון מול פניו בדרך כלל מסמן לסביבה שהוא עשוי לצלם. לעומת זאת, מי שמרכיב משקפיים עם מצלמה יכול להביט, ללכת ולשוחח כרגיל — ובמקביל להקליט את האנשים סביבו. כך קשה יותר להבין אם מתבצע צילום, מי ייחשף אליו ולאן החומר יישלח.

לא איסור אחד, אלא טלאי של מגבלות

התגובות בבריטניה, בארצות הברית ובגרמניה מתמקדות בהשלכות שונות של אותה יכולת טכנולוגית:

• פרטיות והסכמה: עובדים, לקוחות, ילדים ועוברי אורח עלולים להופיע בהקלטה בלי שקיבלו הודעה ברורה או הסכימו לכך.
• פיראטיות של סרטים: ניתן להשתמש במצלמה המובנית כדי לתעד מסך קולנוע בלי להחזיק מצלמה או טלפון ביד.
• אבטחת בתי משפט: צילום או הקלטה סמויים עלולים להפר את הכללים הנוגעים להליכים רגישים ולחומר חזותי באולמות משפט.
• סודיות במקום העבודה: מכשיר פרטי עלול ללכוד או לשדר מידע רגיש, גם בלי כוונה.
• מעקב וזיהוי: הסיכון גדל אם סרטוני המצלמה משולבים בכלים לזיהוי פנים או בנתונים ביומטריים.
• אנונימיות מעשית: אנשים עלולים להפוך למזוהים וניתנים לחיפוש במקומות שבהם הם מצפים לנוע בלי מעקב אישי שיטתי.

הדיווחים הקיימים אינם מוכיחים שהמשקפיים מייצרים באופן אוטומטי זיופים עמוקים, או שכל מי שמשתמש בהם מפעיל מעקב בלתי חוקי. החשש הוא שהחומר המצולם, לאחר שנאסף בקלות, עלול להיות מופץ, לשמש לזיהוי או להשתלב בהטרדה, התחזות ותהליכים ליצירת תוכן סינתטי.

בריטניה: בתי קולנוע, בתי משפט ומקומות בילוי מגבילים את השימוש

בבתי הקולנוע הבריטיים מתמודדים עם שני סיכונים נפרדים: הקלטה בלתי חוקית של סרטים ופגיעה בפרטיותם של צופים אחרים. איגוד בתי הקולנוע הבריטי, המייצג יותר מ-90% ממפעילי בתי הקולנוע במדינה, מסר כי מפעילים מכניסים לתוקף או בוחנים מדיניות המגבילה משקפיים המצוידים במצלמה. עם זאת, לא מדובר באיסור ארצי אחיד, והכללים משתנים ממקום למקום.

בתי המשפט באנגליה ובוויילס נקטו קו מחמיר יותר. שירות בתי המשפט והטריבונלים של הוד מלכותו הודיע כי אין להכניס משקפיים חכמים של מטא לבתי המשפט. מי שיגיע איתם עשוי להידרש להפקיד אותם בכניסה ולקבלם בחזרה ביציאה.

גם מסעדות, פאבים ותיאטראות קבעו מגבלות משלהם. מבחינת מנהלי המקומות, הבעיה פשוטה אך קשה לפתרון: עובד לא תמיד יכול לדעת אם לקוח רק מרכיב משקפיים, או שהוא מתעד את האנשים סביבו.

התגובה הבריטית ממחישה מדוע קשה להסתפק בכללי צילום רגילים. מקום יכול לאסור על צילום, אבל אם אין דרך מעשית לדעת מתי הצילום מתבצע — הוא עשוי להעדיף להגביל את המכשיר עצמו.

ארצות הברית: ICE אוסרת משקפיים פרטיים, בעוד DHS בוחן חלופה ביומטרית

ב-18 באוגוסט 2026 דווח כי רשות אכיפת ההגירה והמכס של ארצות הברית, ICE, אסרה על עובדיה להרכיב משקפיים של מטא או מכשירים דומים במקומות עבודה פדרליים. הרשות התייחסה אליהם כאל מצלמות גוף פרטיות והזהירה שהם עלולים ללכוד, להקליט או לשדר בטעות מידע רגיש — ובכך לפגוע בפרטיות ובהגנות משפטיות.

ההנחיה פורסמה לאחר שסוכני ICE וסוכני המכס והגנת הגבולות, CBP, נצפו מרכיבים משקפי Ray-Ban Meta במהלך פעולות הגירה בכמה מדינות בארה״ב.

במקביל מתגלה בארה״ב מתח מדיניותי בולט: הצעת התקציב של משרד ביטחון המולדת, DHS, לשנת הכספים 2027 כוללת 7.5 מיליון דולר לפיתוח אבות-טיפוס מבצעיים של משקפיים חכמים בעלי יכולות זיהוי ביומטרי בזמן אמת עבור סוכני ICE בשטח. הפרויקט עדיין נמצא בשלב פיתוח והצעת תקציב, ולא הוצג מידע שלפיו מערכת כזו כבר פרוסה.

ההבדל שמציג הממשל הוא בין מכשיר צרכני פרטי, ללא מערכת הקלטה רשמית או שרשרת שמירה מוסדרת, לבין ציוד שהסוכנות שולטת בו. אך ההבחנה הזו אינה פותרת את שאלות זכויות האזרח: משקפיים ממשלתיים עם זיהוי פנים עלולים לעורר חששות משלהם בנוגע לדיוק, פיקוח, שמירת נתונים וזכויותיהם של אנשים המזוהים בשטח.

גרמניה: HateAid הפכה את המחלוקת לתלונה פלילית

בגרמניה הגישה ארגון זכויות הדיגיטל HateAid, ב-12 באוגוסט, תלונה פלילית נגד מטא, גופים הקשורים ל-Ray-Ban ול-Oakley, וכן כמה קמעונאים שמוכרים את המשקפיים במדינה. הארגון טוען כי משקפיים הדומים למוצר רגיל, אך מאפשרים צילום בלי ידיעת המצולם, עלולים להפר את ההגבלות הגרמניות על מכשירים המוסווים כחפצים יומיומיים ונועדו להקליט אנשים בסתר.

HateAid קראה לאסור את מכירת דגם Wayfarer Gen 2 ולחייב כללי "בטיחות כבר בתכנון" — Safety by Design — שימנעו צילום של אנשים בלי ידיעתם.

חשוב להדגיש: תלונה פלילית היא טענה ובקשה לחקירה, לא הרשעה, פסק דין סופי או הוכחה לכך שמכירת המשקפיים כבר נאסרה. המשמעות המשפטית של המהלך בגרמניה היא שהוא תוקף את עצם המכירה והתכנון של המוצר, ולא רק את התנהגותו של משתמש מסוים.

מטא דחתה את הטענה ואמרה כי המשקפיים אושרו בידי הרגולטור הגרמני בשנת 2022 וכי הם תוכננו עם אמצעי הגנה על הפרטיות. המחלוקת בין הצדדים מחדדת את השאלה המרכזית: האם נורית חיווי ברורה ואמצעי הגנה נוספים מספיקים, כאשר המצלמה משולבת בתוך חפץ שנראה כמו משקפיים רגילים?

זיהוי פנים מעלה את רף הסיכון

הדיון התרחב בעקבות דיווחים על קוד הקשור לזיהוי פנים באפליקציה של משקפי מטא, וכן בעקבות פטנט שנחשף ומתאר מצלמות חכמות שיכולות לזהות אנשים או לפרש סצנות. פטנט מצביע על טכנולוגיה שהחברה שקלה או תכננה, אך אינו מוכיח שהיכולת פעילה במוצרים הצרכניים הנוכחיים.

הקרן האלקטרונית לזכויות האזרח, EFF, מסרה כי אישרה באמצעות ניתוח סטטי את קיומו של קוד זיהוי פנים. בהמשך דיווחה כי מטא הסירה קוד זיהוי פנים שלא הופעל מעדכון מאוחר יותר של האפליקציה, לאחר ביקורת ציבורית.

גם תכונה שלא הופעלה, או קוד שהוסר, חשובה למבקרים משום שהיא משנה את פוטנציאל השימוש במצלמה. צילום יוצר ארכיון חזותי; זיהוי אוטומטי יכול לקשר את הארכיון לשמות, לפרופילים ולמידע אישי אחר. לכן ארגוני זכויות דיגיטליות מתארים את הסוגיה לא רק כצילום חשאי, אלא גם כבעיה של מעקב ושל אובדן האנונימיות המעשית במרחב הציבורי.

ככל שיותר אנשים קונים — הוויכוח נעשה דחוף יותר

המחלוקת מתרחשת במקביל להתרחבות מהירה של עסקי המשקפיים החכמים של מטא. EssilorLuxottica דיווחה על מכירה של יותר מ-7 מיליון משקפי בינה מלאכותית ב-2025, לעומת כ-2 מיליון משקפיים שנמכרו במצטבר ב-2023 וב-2024.

בקנה מידה כזה, גם שיעור קטן של שימוש פוגעני או רשלני עלול להשפיע על אנשים רבים. ככל שהמוצר נפוץ יותר, קשה להתייחס למשקפיים עם מצלמה כאל חריג נדיר. השאלה הציבורית הופכת למעשית: האם אנשים צריכים להניח שמשקפיים שנראים רגילים עשויים להקליט אותם בקולנוע, במסעדה, במקום העבודה או ברחוב?

השאלה שעדיין נותרה פתוחה

הצעדים בבריטניה, בארצות הברית ובגרמניה שונים זה מזה, אך כולם מצביעים על אותה בעיית תכנון. מוסדות מנסים לשמור על מקומות שבהם צילום מוגבל, מידע חסוי מוגן ואנשים יכולים להתנהל בחייהם בלי להיות מזוהים באופן אישי. המשקפיים החכמים מקשים על הציפיות האלה משום שהמצלמה לבישה, ניידת וקשה לזיהוי חברתי.

לכן, בשלב זה, התגובה היא בעיקר מעשית ולא מקיפה: להגביל את המשקפיים בכניסה, להתייחס אליהם כאל מכשירי הקלטה במקום העבודה, או לערער על עצם מכירתם באמצעות חוקים שנועדו למנוע מכשירי צילום סמוי.

האם זה יספיק? הדבר יהיה תלוי באמצעי הגנה שהופכים את ההקלטה לנראית באמת, מגבילים זיהוי ועיבוד של אנשים לאחר הצילום ומעניקים לעוברי האורח הגנה ממשית — ולא רק בהנחה שכל מרכיב משקפיים ינהג באחריות.