לפי מכתב למשקיעים שדווח מאוחר יותר ב-CNBC, סיטאדל החלה בשיחות עם Situational Awareness ב-29 ביולי. העסקה הושלמה בתוך פחות מ-24 שעות, ובמסגרתה רכשה סיטאדל את רוב ההחזקות הסחירות של הקרן.
הדיווחים תיארו את העסקה כמכירת חיסול במחיר הנמוך ביותר מ-10% ממחיר השוק או מהשווי שסומן לתיק. ההנחה פיצתה את סיטאדל על קבלת תיק גדול ומורכב בשוק תנודתי, ובמקביל העניקה ל-Situational Awareness נתיב מהיר יותר לנזילות מאשר מכירה נפרדת של כל פוזיציה בשוק יורד.
התוצאה הכלכלית המדויקת עדיין אינה שקופה במלואה. אין בדיווחים הציבוריים נתון סופי ואמין לגבי הרווח של סיטאדל מהעסקה עצמה, ואי אפשר להסיק אותו רק מההנחה או מתנועות מאוחרות יותר במחירי המניות. קרן הדגל Wellington של סיטאדל עלתה ב-5.9% ביולי, כאשר חלק מהדיווחים ייחסו חלק מהביצועים לרכישה במחיר מוזל — אך הנתון מתייחס לפעילות הרחבה של הקרן, ולא לעסקה הזו בלבד.
הפעולות שביצעה סיטאדל בהמשך ממחישות הבדל מרכזי במסחר במצבי מצוקה: רכישת נכסים אינה שקולה לשמירה על הסיכון המקורי שלהם.
עד 21 באוגוסט אמר גריפין כי סיטאדל הפחיתה יותר מ-80% מהסיכון המצטבר של התיק המקורי של Situational Awareness. החברה עבדה עם שותפי מסחר וביצעה כמעט 100 עסקאות בלוק, בשווי שוק כולל של יותר מ-4 מיליארד דולר.
עסקת בלוק מאפשרת להעביר או לצמצם פוזיציות גדולות מול צדדים מוסדיים, במקום למכור הכול מיד באמצעות הוראות שוק רגילות. המקורות אינם מזהים את כל הקונים, הגידורים או התוצאות ברמת כל פוזיציה, ולכן אי אפשר לשחזר בפומבי את כל מנגנון הפירוק. האסטרטגיה הכללית ברורה יותר: לרכוש את התיק במהירות, למפות את הסיכונים, ולאחר מכן להעביר או לגדר חלק גדול מהחשיפה.
Bank of America, גולדמן זאקס ו-JPMorgan Chase נמנו עם הברוקרים הראשיים של Situational Awareness. הם היו מעורבים בתהליך המימון והביטחונות לאחר שהפוזיציות של הקרן איבדו מערכן. לפי הדיווחים, גולדמן זאקס וג'יי.פי. מורגן גם סייעו להקל על מכירת התיק בסופו של דבר.
ברוקר ראשי מספק לקרנות גידור שירותים כמו מימון, משמורת וביצוע עסקאות. אולם כאשר הפוזיציות הממונפות של לקוח מתדרדרות, גם החשיפה של הברוקר משתנה. במקרה הזה, דרישות הבנקים לביטחונות נוספים האיצו את המעבר למכירה מסודרת. מנכ"ל Bank of America, בריאן מויניהן, תיאר מאוחר יותר את כמעט-קריסת הקרן כאזהרה מפני מינוף בשווקים הפיננסיים.
העסקה עם סיטאדל נתפסה באופן נרחב כדרך להוציא מהשוק מוכר כפוי מרכזי, בתקופה שבה שוק מניות ה-AI כבר היה נתון ללחץ. העברת רוב תיק המניות הציבוריות בעסקה אחת סייעה למנוע תרחיש שבו כל פוזיציה הייתה נמכרת בנפרד במהלך המפולת.
הפרשה גם חשפה עד כמה עסקאות ממונפות במניות טכנולוגיה היו קשורות זו בזו. רויטרס דיווחה כי Jane Street ספגה הפסד של 15 מיליארד דולר ביולי, הקשור לחשיפה ל-Situational Awareness ולמניות טכנולוגיה נוספות שנפגעו במכירת החיסול. אין פירוש הדבר שכל ההפסד נבע מהעסקה עם סיטאדל או מקרן אחת בלבד; הוא ממחיש שהלחץ התפשט בין צדדים נגדיים בשוק ובין פוזיציות AI קשורות.
ההפסד המדווח של 35 מיליארד דולר ב-Situational Awareness תואר בכמה כלי תקשורת כהפסד שיא או כמקרה הקיצוני ביותר של גל המכירות. יש להתייחס לתיאורים האלה בזהירות, משום שהם עשויים להתייחס למדדים שונים — הפסד דולרי, הפסד באחוזים או קטגוריה מסוימת של קרנות גידור. בנפרד, נתוני JPMorgan שצוטטו ב-CNBC הראו כי קרנות גידור שהתמקדו בטכנולוגיה, בלי לכלול את Situational Awareness, איבדו 10.2% ביולי.
לפי הדיווחים, לאופולד אשנברנר חיפש הון חדש והתכוון לבנות מחדש את פעילותו לאחר חיסול תיק המניות הציבוריות. עוד דווח כי הקרן נותרה עם השקעות פרטיות.
מה שלא אושר חשוב לא פחות: המקורות הזמינים אינם מצביעים על התחייבויות גיוס סופיות, יעד גודל לקרן שתיבנה מחדש או מדיניות מינוף חדשה וברורה. לכן, הפרשה מספקת עדות למה שקרה לתיק הציבורי המקורי — אך אינה מוכיחה כיצד תנוהל אסטרטגיה עתידית.
הטיפול של סיטאדל בתיק ממחיש את היתרון של נזילות ושל מהירות ביצוע במהלך פירוק של פוזיציות ממונפות. Situational Awareness נאלצה למכור משום שפוזיציות מרוכזות ויורדות התנגשו בדרישות המימון. סיטאדל, לעומת זאת, יכלה להיכנס כקונה, להשיג מחיר של נכסים במצוקה, ולאחר מכן לצמצם את הסיכון באמצעות עסקאות בלוק מוסדיות.
הלקח אינו שכל תיק שנמכר במצוקה הוא מציאה. הלקח הוא שמינוף יכול להפוך ירידה זמנית בשוק לאובדן כפוי של שליטה. התוצאה שדווחה עבור סיטאדל נבעה מניהול העסקה ומהסיכון לאחר הרכישה — לא רק מהימור גדול ולא מגודר על מניות AI.