הטיעון המרכזי בעד העלאה נוספת הוא שהאינפלציה עדיין גבוהה מיעד ה-ECB ואף עלתה. לפי אומדן הבזק של יורוסטאט, לשכת הסטטיסטיקה של האיחוד האירופי, האינפלציה השנתית בגוש האירו עלתה מ-2.8% ביוני ל-2.9% ביולי 2026.
מחירי האנרגיה היו מקור הלחץ הבולט ביותר: האינפלציה בתחום האנרגיה עמדה ביולי על 10.0%, לעומת 8.5% ביוני. גם אינפלציית השירותים עלתה מעט, ל-3.3% לעומת 3.2%. מנגד, האינפלציה במזון, אלכוהול וטבק ירדה ל-1.2% לעומת 1.5%, ואינפלציית המוצרים התעשייתיים שאינם אנרגיה עלתה ל-0.9% לעומת 0.7%.
גם האינפלציה הבסיסית — שאינה כוללת את מחירי המזון והאנרגיה התנודתיים — עלתה לפי דיווח רויטרס ל-2.5% ביולי, לעומת 2.4% ביוני. השירותים הוגדרו כאחד הגורמים החשובים לעלייה. לכן, גם אם העלייה במדד הכללי הייתה מתונה, היא אינה מאפשרת לקובעי המדיניות להתעלם מלחצי המחירים.
קזאקס אמר כי קיימים יתרונות וחסרונות להעלאת ריבית נוספת. הדיווחים שסופקו אינם מפרטים באופן מלא את כל הנימוקים שלו נגד העלאה, ולכן אין להציג אותם כתוכנית מדיניות סופית.
עם זאת, הדילמה הכלכלית ברורה: העלאת ריבית עשויה לסייע בריסון האינפלציה, אך ה-ECB צריך לבחון גם כמה מההידוק שכבר בוצע עדיין מחלחל לכלכלה, ומה תהיה השפעתם של זעזועים חדשים על הצמיחה. תיאור נפרד של עמדות קזאקס מצד Latvijas Banka מציג גישה זהירה ותלוית-נתונים למדיניות הריבית.
במילים אחרות, נתון של 2.9% מחזק את הצורך בדריכות, אך כשלעצמו אינו מוכיח שהעלאה נוספת בספטמבר בלתי נמנעת.
קזאקס אמר כי מתן הכוונה מפורטת לגבי מסלול הריבית — Forward Guidance — עלול להיות בלתי יעיל בתקופה של אי-ודאות. לפי המסר שלו, כאשר התנאים הכלכליים עשויים להשתנות במהירות, עדיף לקובעי המדיניות להימנע מהבטחות מפורטות לגבי החלטות עתידיות.
מבחינת השווקים, המשמעות היא טווח רחב יותר של תרחישים אפשריים. המשקיעים עדיין יכולים להעריך שהריבית תעלה ברבע נקודת אחוז, אך זו תהיה הערכת שוק ולא התחייבות של מועצת ה-ECB.
בדיווחים יוחסו לקזאקס גם שתי התפתחויות מעודדות יחסית: קצב עליית השכר מתמתן בהדרגה, וציפיות האינפלציה נותרות מעוגנות בקרבת יעד ה-ECB.
אם מגמת התמתנות השכר תימשך, היא עשויה להפחית את הסיכון ללחצי מחירים מקומיים ומתמשכים. ציפיות אינפלציה יציבות מצביעות על כך שמשקי הבית, החברות והשווקים עדיין מאמינים ברובם במחויבות הבנק ליציבות מחירים.
אולם נתונים אלה אינם מבטלים את האתגר המיידי שמציבים מחירי האנרגיה ואת העובדה שהאינפלציה נותרה מעל היעד.
הדיון על הריבית מתנהל במקביל לתקופה קשה בשוק האג"ח הממשלתיות באירופה. תשואת האג"ח הגרמנית ל-10 שנים הגיעה ל-3.275% — שיא של 15 שנה — לפני שירדה מעט. בצרפת עלתה תשואת האג"ח המקבילה מעל 4.13%, הרמה הגבוהה ביותר מאז 2008, לפי רויטרס.
תשואות גבוהות יותר על אג"ח ממשלתיות עשויות להדק את תנאי המימון עוד לפני שה-ECB משנה את הריבית הרשמית שלו. עם זאת, המידע שסופק אינו מאמת באופן עצמאי את כל הטענות בנוגע להיקפי הנפקות שיא בגוש האירו, לאופן שבו ה-ECB מטפל באג"ח שמגיעות לפדיון, או להשפעה המדויקת של גורמים אלה על החלטת ספטמבר.
לכן יש לראות בשוק האג"ח חלק מהרקע הרחב לדיון — ולא סיבה מוכחת לכך שה-ECB יבחר בתוצאה מסוימת.
השאלה המרכזית היא האם העלייה ביולי משקפת בעיקר זעזוע שמקורו באנרגיה, או לחץ אינפלציוני רחב ומתמשך יותר. נתוני יולי מצביעים על שני הכיוונים: האינפלציה באנרגיה האיצה בחדות, אך גם האינפלציה בשירותים והאינפלציה הבסיסית נותרו גבוהות יחסית.
עמדתו של קזאקס משאירה ל-ECB מרחב פעולה בשני הכיוונים. אם לחצי המחירים יימשכו או יתרחבו, העלאת ריבית נוספת תישאר על השולחן. אם הנתונים יראו שהמדיניות שכבר ננקטה מספיקה ושהזעזוע האנרגטי מתפוגג, תהיה לבנק הצדקה להמתין.