ארה״ב התנגדה גם למאמצים הפלסטיניים לקדם מהלכים מדיניים מחוץ למשא ומתן ישיר עם ישראל. בדוח מאוחר יותר האשימה מחלקת המדינה את הרשות בקידום הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית ובתמיכה ביוזמות משפטיות ודיפלומטיות במוסדות בינלאומיים — צעדים שלטענתה אינם עולים בקנה אחד עם התחייבויות קודמות לאי-אלימות ולפתרון שתי המדינות.

חשוב להבחין: אלה הן טענות והצדקות מדיניות של ממשלת ארה״ב. החומרים שסופקו אינם מציגים אותן כממצאים שנקבעו באופן עצמאי או בהליך שיפוטי.

מה קרה אחרי החלטת הוויזות ב-2025?

ההגבלות האמריקניות פגעו בעבאס ובכ-80 פקידים פלסטינים נוספים, שתכננו להגיע לעצרת הכללית בניו יורק. מחלקת המדינה אמרה כי דיפלומטים המוצבים בנציגות הפלסטינית באו״ם יוכלו לקבל פטורים, כך שהנציגות תוכל להמשיך לפעול גם אם בכירים פלסטינים יורחקו מהאירוע.

הרשות הפלסטינית גינתה את ההחלטה וטענה כי היא מפרה את המשפט הבינלאומי ואת הסכם מטה האו״ם משנת 1947. כך נוצרה בעיה מעשית עבור העצרת הכללית: עבאס לא יכול היה להיכנס לארה״ב, אך פלסטין ביקשה להמשיך להשתתף בדיון המדיני הבכיר.

ב-19 בספטמבר 2025 אישרה העצרת הכללית החלטה שאפשרה לפלסטין להעביר הצהרה מוקלטת מפי נשיאה, וכן להשתתף באמצעות ועידת וידאו. ההחלטה התקבלה ברוב של 145 מדינות בעד, חמש נגד ושש נמנעו. ארה״ב וישראל היו בין המדינות שהצביעו נגד.

ההסדר אפשר לעבאס לנאום מרמאללה מרחוק, במקום להופיע באולם האו״ם בניו יורק.

מדוע עבאס פנה לארדואן?

לפי הדיווחים, עבאס ביקש מנשיא טורקיה רג׳פ טאיפ ארדואן להתערב מול נשיא ארה״ב דונלד טראמפ. טורקיה היא תומכת דיפלומטית בולטת בייצוג הפלסטיני, ולארדואן יש ערוץ תקשורת ישיר עם טראמפ. לפי הפרסומים, ארדואן העלה את הנושא בשיחה עם הנשיא האמריקני, אך וושינגטון לא הראתה סימנים לכך שתשנה את החלטתה.

הדיווחים הזמינים אינם כוללים הסבר אמריקני ציבורי נפרד לשאלה מדוע הפנייה נכשלה. הם כן מצביעים על כך שהממשל נותר בעמדתו הבסיסית, זו שהובילה להגבלות הוויזה ב-2025.

המחלוקת המשפטית סביב הגישה למטה האו״ם

בלב הפרשה עומדת שאלה משפטית עקרונית: האם ארה״ב, כמדינה המארחת של מטה האו״ם, רשאית למנוע מבכירים פלסטינים להיכנס לשטחה לצורך נסיעה למטה הארגון — ובכל זאת לעמוד בהתחייבויותיה לפי הסכם מטה האו״ם מ-1947?

גורמים פלסטיניים ומומחים מטעם האו״ם טענו כי ההסכם מחייב את ארה״ב שלא להטיל מכשולים על נסיעת נציגים למתחם מטה האו״ם. מומחי או״ם קראו לוושינגטון להנפיק אשרות למנהיגים פלסטינים והפנו לסעיפי ההסכם הנוגעים לגישה למטה.

וושינגטון מציגה עמדה הפוכה: ארה״ב טוענת שביכולתה להפעיל מגבלות הקשורות לוויזות, לביטחון, לקיצוניות אלימה ולמדיניות חוץ גם כאשר מדובר בנסיעה הקשורה לאו״ם. התוצאה היא מחלוקת משפטית ודיפלומטית משמעותית. עצם סירוב הוויזה אינו מכריע בשאלה איזו פרשנות — האמריקנית או הפלסטינית-בינלאומית — היא הנכונה.

מה עשוי לקרות בעצרת של 2026?

אם עבאס לא יוכל להגיע לארה״ב, העצרת הכללית עשויה להידרש שוב לאשר מנגנון מיוחד שיאפשר לפלסטין להשתתף מרחוק — באמצעות נאום מוקלט מראש או בשידור חי. ההחלטה שאושרה ב-2025 נוסחה עבור המושב ה-80 של העצרת, ולכן אין להניח שהיא מהווה אישור קבוע גם למושב מאוחר יותר.

התקדים המעשי כבר קיים: הגבלת כניסה אמריקנית יכולה למנוע נאום פיזי באולם, אך העצרת הכללית עשויה ליצור מסלול נפרד לשימור השתתפותה של פלסטין. השאלה אם הדבר יקרה שוב תלויה בהחלטת העצרת ובאפשרות שוושינגטון תשנה את מדיניותה לפני כינוס המנהיגים בספטמבר.

כיצד משתלבות ההגבלות הרחבות יותר על בעלי מסמכי הרשות?

העימות סביב עבאס הוא חלק ממדיניות אמריקנית רחבה יותר. צו נשיאותי 10998, שנכנס לתוקף ב-1 בינואר 2026, השעה באופן מלא או חלקי את הכניסה לארה״ב ואת הנפקת הוויזות לאזרחי 39 מדינות, וכן לאנשים המבקשים להיכנס באמצעות מסמכי נסיעה שהונפקו או אושרו על ידי הרשות הפלסטינית.

לפי דיווחים הקשורים למחלקת המדינה, המסגרת כוללת חריגים מוגבלים לפקידים פלסטינים הקשורים לנציגות הפלסטינית באו״ם. ההבחנה הזו מאפשרת לנציגות הקבועה להמשיך בעבודתה, אך משאירה בכירים ברשות ומשלחות זמניות חשופים להדרה מאירועים בינלאומיים בכירים.

לכן הסכסוך אינו מסתכם בתוכנית הנסיעה של מנהיג אחד. הוא עוסק באיזון בין סמכותה של ארה״ב בתחום ההגירה והביטחון הלאומי, מדיניותה כלפי ההתנהלות הדיפלומטית של הרשות הפלסטינית, והחובה המוטלת על מדינה המארחת את האו״ם לאפשר גישה למטה הארגון.

ארה״ב התנגדה גם למאמצים הפלסטיניים לקדם מהלכים מדיניים מחוץ למשא ומתן ישיר עם ישראל. בדוח מאוחר יותר האשימה מחלקת המדינה את הרשות בקידום הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית ובתמיכה ביוזמות משפטיות ודיפלומטיות במוסדות בינלאומיים — צעדים שלטענתה אינם עולים בקנה אחד עם התחייבויות קודמות לאי-אלימות ולפתרון שתי המדינות.

חשוב להבחין: אלה הן טענות והצדקות מדיניות של ממשלת ארה״ב. החומרים שסופקו אינם מציגים אותן כממצאים שנקבעו באופן עצמאי או בהליך שיפוטי.

מה קרה אחרי החלטת הוויזות ב-2025?

ההגבלות האמריקניות פגעו בעבאס ובכ-80 פקידים פלסטינים נוספים, שתכננו להגיע לעצרת הכללית בניו יורק. מחלקת המדינה אמרה כי דיפלומטים המוצבים בנציגות הפלסטינית באו״ם יוכלו לקבל פטורים, כך שהנציגות תוכל להמשיך לפעול גם אם בכירים פלסטינים יורחקו מהאירוע.

הרשות הפלסטינית גינתה את ההחלטה וטענה כי היא מפרה את המשפט הבינלאומי ואת הסכם מטה האו״ם משנת 1947. כך נוצרה בעיה מעשית עבור העצרת הכללית: עבאס לא יכול היה להיכנס לארה״ב, אך פלסטין ביקשה להמשיך להשתתף בדיון המדיני הבכיר.

ב-19 בספטמבר 2025 אישרה העצרת הכללית החלטה שאפשרה לפלסטין להעביר הצהרה מוקלטת מפי נשיאה, וכן להשתתף באמצעות ועידת וידאו. ההחלטה התקבלה ברוב של 145 מדינות בעד, חמש נגד ושש נמנעו. ארה״ב וישראל היו בין המדינות שהצביעו נגד.

ההסדר אפשר לעבאס לנאום מרמאללה מרחוק, במקום להופיע באולם האו״ם בניו יורק.

מדוע עבאס פנה לארדואן?

לפי הדיווחים, עבאס ביקש מנשיא טורקיה רג׳פ טאיפ ארדואן להתערב מול נשיא ארה״ב דונלד טראמפ. טורקיה היא תומכת דיפלומטית בולטת בייצוג הפלסטיני, ולארדואן יש ערוץ תקשורת ישיר עם טראמפ. לפי הפרסומים, ארדואן העלה את הנושא בשיחה עם הנשיא האמריקני, אך וושינגטון לא הראתה סימנים לכך שתשנה את החלטתה.

הדיווחים הזמינים אינם כוללים הסבר אמריקני ציבורי נפרד לשאלה מדוע הפנייה נכשלה. הם כן מצביעים על כך שהממשל נותר בעמדתו הבסיסית, זו שהובילה להגבלות הוויזה ב-2025.

המחלוקת המשפטית סביב הגישה למטה האו״ם

בלב הפרשה עומדת שאלה משפטית עקרונית: האם ארה״ב, כמדינה המארחת של מטה האו״ם, רשאית למנוע מבכירים פלסטינים להיכנס לשטחה לצורך נסיעה למטה הארגון — ובכל זאת לעמוד בהתחייבויותיה לפי הסכם מטה האו״ם מ-1947?

גורמים פלסטיניים ומומחים מטעם האו״ם טענו כי ההסכם מחייב את ארה״ב שלא להטיל מכשולים על נסיעת נציגים למתחם מטה האו״ם. מומחי או״ם קראו לוושינגטון להנפיק אשרות למנהיגים פלסטינים והפנו לסעיפי ההסכם הנוגעים לגישה למטה.

וושינגטון מציגה עמדה הפוכה: ארה״ב טוענת שביכולתה להפעיל מגבלות הקשורות לוויזות, לביטחון, לקיצוניות אלימה ולמדיניות חוץ גם כאשר מדובר בנסיעה הקשורה לאו״ם. התוצאה היא מחלוקת משפטית ודיפלומטית משמעותית. עצם סירוב הוויזה אינו מכריע בשאלה איזו פרשנות — האמריקנית או הפלסטינית-בינלאומית — היא הנכונה.

מה עשוי לקרות בעצרת של 2026?

אם עבאס לא יוכל להגיע לארה״ב, העצרת הכללית עשויה להידרש שוב לאשר מנגנון מיוחד שיאפשר לפלסטין להשתתף מרחוק — באמצעות נאום מוקלט מראש או בשידור חי. ההחלטה שאושרה ב-2025 נוסחה עבור המושב ה-80 של העצרת, ולכן אין להניח שהיא מהווה אישור קבוע גם למושב מאוחר יותר.

התקדים המעשי כבר קיים: הגבלת כניסה אמריקנית יכולה למנוע נאום פיזי באולם, אך העצרת הכללית עשויה ליצור מסלול נפרד לשימור השתתפותה של פלסטין. השאלה אם הדבר יקרה שוב תלויה בהחלטת העצרת ובאפשרות שוושינגטון תשנה את מדיניותה לפני כינוס המנהיגים בספטמבר.

כיצד משתלבות ההגבלות הרחבות יותר על בעלי מסמכי הרשות?

העימות סביב עבאס הוא חלק ממדיניות אמריקנית רחבה יותר. צו נשיאותי 10998, שנכנס לתוקף ב-1 בינואר 2026, השעה באופן מלא או חלקי את הכניסה לארה״ב ואת הנפקת הוויזות לאזרחי 39 מדינות, וכן לאנשים המבקשים להיכנס באמצעות מסמכי נסיעה שהונפקו או אושרו על ידי הרשות הפלסטינית.

לפי דיווחים הקשורים למחלקת המדינה, המסגרת כוללת חריגים מוגבלים לפקידים פלסטינים הקשורים לנציגות הפלסטינית באו״ם. ההבחנה הזו מאפשרת לנציגות הקבועה להמשיך בעבודתה, אך משאירה בכירים ברשות ומשלחות זמניות חשופים להדרה מאירועים בינלאומיים בכירים.

לכן הסכסוך אינו מסתכם בתוכנית הנסיעה של מנהיג אחד. הוא עוסק באיזון בין סמכותה של ארה״ב בתחום ההגירה והביטחון הלאומי, מדיניותה כלפי ההתנהלות הדיפלומטית של הרשות הפלסטינית, והחובה המוטלת על מדינה המארחת את האו״ם לאפשר גישה למטה הארגון.