הלחץ הרוסי על ארמניה מתהפך על מוסקבה: ירוואן מתקרבת לאירופה

אין הכרח שמדובר בסתירה: הנתון הראשון הוא אומדן רחב יותר לשנת 2026, ואילו השני מתייחס לינואר–יוני בלבד. יחד, הם מצביעים על הידרדרות חדה, ולא על מדד יחיד וסופי של השפעת המגבלות על השנה כולה.

מנקודת מבטה של מוסקבה, ההגבלות מוכיחות שרוסיה עדיין יכולה להעניש יצואנים ארמנים. מנקודת מבטה של ירוואן, הן חושפות את הסיכון שבהישענות על שוק דומיננטי אחד — ומעודדות את היצרנים להפנות את הסחר למקומות אחרים.

היצוא הארמני לאירופה גדל דווקא כשהסחר עם רוסיה נחלש

במחצית הראשונה של 2026 הגיע היצוא של ארמניה למדינות האיחוד האירופי ל־516 מיליון דולר — עלייה של 80% לעומת 287 מיליון דולר בתקופה המקבילה ב־2025. העלייה התרחשה במקביל לכך שרוסיה הגבילה בהדרגה יבוא של פירות, ירקות, עשבי תיבול, פרחים, מים מינרליים, משקאות אלכוהוליים, מוצרי חלב ומוצרי דגים מארמניה.

המעבר לא אומר שהשווקים האירופיים יכולים להחליף את השוק הרוסי בן־לילה. הפניית יצוא דורשת לוגיסטיקה חדשה, עמידה בתקנים, מציאת קונים וגישה למימון. עם זאת, היא מראה שהמגבלות הרוסיות אינן פועלות בחלל ריק: לארמניה יש שוק חלופי משמעותי, והאיחוד האירופי מסייע לה לנצל אותו.

בריסל התחייבה ביולי לתוספת של 18 מיליון אירו בסיוע כלכלי לארמניה והקלה חלק מכללי היצוא עבור סחורות ארמניות. תוכנית החוסן והצמיחה הרחבה יותר של האיחוד האירופי, בהיקף של 270 מיליון אירו, נועדה לתמוך ברפורמות, בהשקעות ובשיתוף פעולה בתחומים כמו אנרגיה, תחבורה והמגזר הפרטי. הנציבות האירופית אף הציעה צעדים זמניים להקלת הסחר במוצרים ארמניים, בתגובה לשיבושים שנגרמו.

כך נוצר מעגל שמחליש את מנוף הלחץ הרוסי: הלחץ ממוסקבה מגדיל את הערך של הסיוע האירופי, והסיוע האירופי מקל על ארמניה לעמוד בלחץ ממוסקבה.

הפנייה של פשיניאן לפוטין חושפת תלות — אך גם התנגדות

שיחת הטלפון שקיים פשיניאן עם פוטין ביולי מדגישה שארמניה עדיין לא ניתקה את הקשר הכלכלי עם רוסיה. ראש הממשלה ביקש מהנשיא הרוסי לסייע בפתרון המגבלות שפגעו ביצוא הארמני. עם זאת, הוא טען שהצעדים הרוסיים מפרים הסכמים בין שתי המדינות ואת המסגרת המשפטית של ה־EAEU.

זו אינה תמונה של ניתוק גיאופוליטי מוחלט. ארמניה מנסה לשמור על הגישה לשוק הרוסי, אך דוחה את הרעיון שהגישה הזו צריכה להיות מותנית בהתיישרות פוליטית עם מוסקבה. בהסתמכה על כללי ה־EAEU, ירוואן מציגה את הסכסוך כהפרה של התחייבויות מוסדיות — ולא כהכרה בטענה הרוסית שלפיה ההתקרבות לאירופה מצדיקה את ההגבלות.

הפנייה לפוטין חושפת אפוא שני דברים במקביל:

• רוסיה עדיין חשובה מספיק כדי שראש ממשלת ארמניה יבקש את התערבותו הישירה של הנשיא הרוסי.
• אך השפעתה של מוסקבה כבר אינה מתקבלת ביחסי פיקוד חד־צדדיים שאין לערער עליהם.

השיחה לא פתרה מיד את מחלוקת היצוא, וההגבלות נותרו בתוקף גם לאחריה.

פתיחה אזורית עשויה לצמצם את תפקידה של רוסיה כשער הכניסה

ארמניה בוחנת אפשרויות נוספות כדי לצמצם את בידודה, מעבר לקשר עם האיחוד האירופי. תוכנית הממשלה לשנים 2026–2031 כוללת נורמליזציה עם אזרבייג'ן ועם טורקיה. במקביל, גורמים ארמנים וטורקים תיארו את הדיאלוג בין המדינות כמתקדם מספיק כדי לאפשר התקדמות לקראת פתיחת הגבול, ושתי המדינות כבר נקטו צעדים לקידום סחר ישיר יותר.

פתיחה רחבה יותר בין ארמניה לטורקיה עשויה לספק נתיבי תובלה וקשרים מסחריים חלופיים. אנליסטים של RANE מעריכים שהפשרה ביחסים תאפשר לארמניה להפחית במידה מסוימת את תלותה ברוסיה, אף שכפייה רוסית עלולה להגביל את התהליך.

המשמעות רחבה: השפעתה ההיסטורית של רוסיה התחזקה לא רק בזכות הקשרים הכלכליים בין שתי המדינות, אלא גם בשל האפשרויות האזוריות המצומצמות שעמדו בפני ארמניה. אם היחסים עם טורקיה ואזרבייג'ן ישתפרו, ארמניה עשויה לקבל מרחב גדול יותר לגיוון הסחר והקישוריות שלה. הדבר לא יבטל את המנופים הרוסיים, אך יפחית את יכולתה של מוסקבה לשמש מתווכת הכרחית באזור.

מדוע מוסקבה עשויה להימנע מגירוש ארמניה מה־EAEU

המסר הרוסי שלפיו על ארמניה "לבחור" יוצר דילמה עבור מוסקבה. אם רוסיה תשלים עם המשך הקשרים האירופיים לצד חברות ארמנית ב־EAEU, היא עלולה להיראות כמי שמקבלת מודל של התקרבות חלקית — מודל שהגדירה בפומבי כבלתי אפשרי. אם תגרש את ארמניה, היא תהפוך את הקרע לרשמי ותוותר על ערוץ מוסדי חשוב של השפעה.

לכן אנליסטים מעריכים שגירוש מלא פחות סביר מהמשך של דו־קיום מתוח. לפי ניתוח של Carnegie, ההתרחקות ההדרגתית של ארמניה מאירופה צפויה להימשך לאחר ניצחונו של פשיניאן, אך לא צפויה להביא לניתוק מיידי מרוסיה — משום שלשני הצדדים עדיין יש מה להרוויח משיתוף פעולה.

כאן האפשרויות של רוסיה מצטמצמות. מגבלות סחר עלולות לפגוע ביצרנים ארמנים, אך הן גם הופכות את הגיוון הדחוף יותר. איומים פוליטיים עשויים לאלץ את ירוואן להגיב, אך במקביל לחזק בתוך ארמניה את הטיעון בעד צמצום התלות במוסקבה. גירוש מה־EAEU יסיר את המסגרת שרוסיה מנסה להשתמש בה כמנוף לחץ.

הפרדוקס המרכזי של מסע הלחץ הרוסי

המסגור של פסקוב נועד להפוך את הבחירה הארמנית לבינארית: אירופה או ה־EAEU. ארמניה, לעומת זאת, מנסה לשמר את קשריה הכלכליים הקיימים, להתקרב לאיחוד האירופי ולפתוח ערוצים אזוריים נוספים.

ייתכן שהאסטרטגיה הזו לא תוכל להימשך ללא הגבלה. מערכות המכס של האיחוד האירופי ושל ה־EAEU אינן תואמות מבחינה מבנית, כפי שאמר גם פוטין. עם זאת, הלחץ הכלכלי הרוסי עשוי להאיץ דווקא את התנאים שיאפשרו לארמניה לקבל החלטה עצמאית יותר.

רוסיה עדיין מסוגלת להטיל על ארמניה מחיר, והמסלול האירופי של המדינה עדיין אינו ודאי. לפי דיווחים מיולי, ארמניה טרם הגישה בקשה רשמית לחברות באיחוד האירופי. לכן התיאור המדויק יותר של מעמדה של רוסיה אינו "חוסר רלוונטיות", אלא ירידה באפקטיביות: למוסקבה עדיין יש כלים, אך הם נעשים יקרים יותר, אמינים פחות — ובאופן פרדוקסלי, דוחפים את בעלת בריתה לשעבר לעבר החלופות שרוסיה מבקשת שתדחה.